ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר טוב

---

בתו של שומר הזיכרון הוא סיפור על סוד נורא ומשנה חיים. הסוד הוא מרכז הסיפור וחיי הדמויות. למרות שהפרשה נמשכת עשרים וחמש שנים בלבד, הספר מעניק תחושה שזו עלילה מיוחדת במינה. מרובת אירועים. את נורה ודוד הנרי אנו פוגשים לראשונה בלילה הסוער שבו היא יולדת תאומים. הבן, פול, נולד בריא. הבת בלתי צפויה, והיא נולדת עם תסמונת דאון. בזמן שאשתו, נורה, שכבה מותשת, דיוויד, רופא מנחה את הלידה מכיוון שהרופא המיילד לא מצליח להגיע למרפאה בגלל סופת השלגים. דיויד מקבל החלטה לספר לאשתו שהתינוקת התאומה מתה. הוא מנסה לחסוך מאשתו את הכאב והסבל של גידול ילד, שקרוב לוודאי ימות בגיל צעיר, ומעביר את התינוקת לאחות, קרוליין גיל, שמסייעת לו בלידה. הוא מורה לה לקחת את התינוקת למוסד. קרוליין מרגישה שהיא לא יכולה להשאיר את התינוקת במוסד המנוכר. היא מתרחקת מהמקום ומגדלת את התינוקת, ששמה פיבי (שם שההורים הכינו למקרה שתיוולד בת). זה הרקע והבמה לסוד הנורא שדיוויד נאלץ לשאת ולחיות עמו עד יום מותו, על כל ההשלכות שיש לזה על משפחתו.
הספר נקרא "בתו של שומר הזיכרון" מכיוון שדיוויד מאמץ לעצמו עיסוק בצילום כתחביב ונעשה אובססיבי לתחביב זה. הוא צולל לתוך התחביב, כמי ששומר זיכרונות. העיסוק האינטנסיבי שלו בצילום הופך אותו לאדם "הרע" של העלילה. הצילום מאפשר לו להסיח את דעתו מהסוד שלו ובמקביל, להתמקד בחיים שבתו האבודה שללה מהמשפחה. רגעים מתועדים בתמונות מצולמות הם המטאפורה של המשפחה הזו. הסיפור כתוב להפליא, מפורט ביותר ומעניק תחושה שקים אדוארדס משתמשת במגוון עדשות, מתוך ניסיון לספק לקורא מבט רחב וזוויות ראייה רבות ככל האפשר על כל סצנה בסיפור. לעתים הרגשתי שהסיפור קצת חוזר על עצמו ושאפשר היה לוותר על כמאה עמודים. עם זאת, מאוד נהניתי מהכתיבה והריגוש שהקריאה גרמה לי, כך שאורך הספר לא הפריע לי. המשכתי לקרא בציפייה לראות איך העלילה תתפתח. לא התאכזבתי.
הספר גרם לי לשאול את השאלה, "מה היה קורה אילו?"... הספר המחיש בצורה ברורה את השקפת עולמו של דיוויד ואת המסקנה של בנו, פול, ש"כל אדם הוא יקום מבודד; עצים כהים בלב, וחופן של עצמות". הספר הוא מלאכת מחשבת.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון