ביקורת ספרותית על נשמת חיה מאת ליאת רוטנר

---

זה אחד מאותם ספרים שמצליחים להפוך לדימויים חיים בראש, כמעט כמו לצפות בסרט. התיאורים של ליאת רוטנר מדויקים וציוריים, והקצב הסוחף של העלילה גורם לאצבעות לבד להפוך את הדף לעמוד הבא. אפילו כקוראת מבוגרת מצאתי את עצמי נשאבת להרפתקה, אף שמדובר בספר נוער צעיר.

כפיר, ילד המתמודד עם קשיי קשב וריכוז, נשלח בליווי אמו למעבדה חדשנית האמורה לטפל בבעיות ריכוז וחולמנות. אלא שברגע שהמכשירים מתחילים לסרוק את מוחו, מתרחש משהו בלתי צפוי. המדענים מתרגשים, שומרים על שתיקה, ומאותו רגע כפיר נתון במעקב מתמיד.

כאשר גופו לפתע משתנה והוא מגלה כי בכוחו להפוך לחתול, נפתח בפניו עולם חדש ומסתורי, עולם שבו חיות אינן רק יצורים אילמים, אלא בעלות תודעה, שפה וקהילה. לאחר מכן הוא נחשף לקיומם של אנשים נדירים הנושאים בתוכם “נשמת חיה”.

אחד החלקים המהנים ביותר בספר הוא תיאור חיי הרחוב של החתולים: ההיררכיות, המאבקים על טריטוריה, והחוקים הבלתי כתובים של העולם הפרוע הזה. זה מעניק לסיפור עומק ותחושה אמיתית של הרפתקה.

במקביל לניסיונו למצוא דרך לחזור להיות ילד, ולהימלט מהגורמים הרודפים אחריו בגלל כוחותיו המיוחדים, כפיר יוצר חברויות חדשות, מגלה סודות מעברו - ובעיקר לומד להכיר את עצמו מחדש.

אני באמת מאמינה שאם דיסני תבחר לעבד את הספר הזה לסרט, מדובר יהיה בהצלחה מסחררת. העלילה סוחפת ונגישה, הדמויות מעוררות הזדהות, והקסם הפנימי של הסיפור מצליח לרתק לא רק בני נוער אלא גם מבוגרים. מומלץ.

» ביקורות נוספות של עדן
» ביקורות נוספות על נשמת חיה