בשנות הנעורים המוקדמות והמאוחרות שלי קראתי הרבה ספרות מתורגמת וגם לא מעט פאנפיקים באינטרנט - מה שהכניס לי לראש כמויות של דמיונות. בפנטזיות האלה בדרך כלל הייתי נערה אמריקאית או בריטית חיננית להחריד, חכמה, בוגרת, אהודה והכי חשוב - עם מזל טוב. עד גיל 14 היו לי כוחות קסם, כשקצת התבגרתי כבר רציתי לכבוש לבבות ולסובב ראשים.

בהליכה לבית הספר ובחזרה, המוח שלי היה חייב למצוא דרכים לגרום לפנטזיות האלו להתחב

נהנתי מאוד מהספר הזה שהוא הספר השני בסדרה. העולם שמק - הדמות הראשית נכנסת אליו כבר לא מרגיש חדש או מסקרן כמו בהתחלה. הוא מרגיש מסוכן יותר. יש תחושה ברורה שאין לה שליטה אמיתית במה שקורה סביבה.

מק כבר לא אותה דמות שהכרנו. היא עדיין היא, אבל משהו בה שונה. היא מבינה שהעולם שהיא נכנסה אליו לא מאפשר לה להישאר מי שהיא הייתה.

ובארונס… אם חשבתי שהוא מסתורי קודם, כאן הוא כבר לוקח את זה למקום הרבה יותר מו

כבר הרבה מאוד זמן שלא קראתי סדרת ספרי פנטזיה. אני מרגישה שכבר אין לי את אותה סבלנות שהייתה לי פעם. אבל הסדרה הזאת לגמרי הזכירה לי את התקופה בתיכון, כשהייתי מתמכרת בקלות לספרים כאלה ואז מחפשת באינטרנט קבוצות מעריצים ותיאוריות. גם כאן מצאתי את עצמי עושה חיפושים קטנים וגיליתי שמדובר בסדרה שהייתה ממש סנסציה בתחילת שנות ה-2000.

ב״קדחת פיות״, הספר השלישי בסדרת Darkfever, הכול מרגיש כאילו הוא הולך ומתקר

ספר מלא תובנות, סיפור שלם ניכנס למשפט. מצאתי את עצמי מחייכת לעתים קרובות בגלל רגשות שלא יכולתי לתת להם שם, הספר הזה הפתיע כי הוא מצא. המניע שלה זה למצוא את רוצח אחותה. והיא מוצאת חשוד אבל הוא מבלבל אותה והם נמשכים זה לזה. היא יפהפייה ומודעת לעצמה. הוא חזק מוכשר ומסתורי, השילוב הזה מספיק בכדי לקנות אותי. מהנה.