ביקורת ספרותית על סוף טוב מאת מורן וורנשטיין
ספר מעולה

---

כבר כמעט שנה וחצי שלא כתבתי ביקורת באתר ולא הייתי פעילה בו. מי שקצת מכיר אותי ונמצא באתר יודע שככה אני. נעלמת לתקופות ארוכות מאוד אבל בסוף חוזרת. היחסים שלי עם האתר מייצגים את היחסים שלי עם הספרים. כשאני לא קוראת אני לא כותבת וכשאני קוראת אני מתמלאת בהשראה והמילים פשוט נשפכות ממני החוצה.
וכמו שאומרים... כשאבא ממליץ אז אבא ממליץ. והייתה לי תחושה שאת קריאת הספר הזה אני לא צריכה לדחות למועד אחר.

"הבדידות איננה מחסור בקשרים. אני יכולה לבלות ימים שלמים עם עצמי ולא להרגיש בודדה לרגע. בדידות היא כשאת עוברת חוויות קשות וכואבות ואת לא יכולה לדבר עליהן עם הזולת כיוון שאין ביכולתו להבין."

קצת קשה לי לתת פה תקציר על הספר. נותרתי ללא מילים ולכן אני מרגישה שכל רצון שלי לדחוס את הסיפור העמוק הזה לכמה שורות הוא בלתי אפשרי.

תודה לאבא שלי שהביא לי את הספר הזה וגרם לי לקרוא בשקיקה כמעט בלתי פוסקת בין חדרי ההלבשה ומאחורי הקלעים. "על מה הספר?" היו שואלים אותי חבריי השחקנים. "אה, זה... על תקיפה מינית במשפחה, ספר טוב". ומיד אחר כך הייתי זוכה לצחקוק רב משמעות, שהרי זה פרדוקס מוחלט להנות מספר שמספר סיפור כה טראגי ואלים. וכך גם הרגשתי במהלך הקריאה. "אני אמורה לאהוב לקרוא את זה?" שאלתי את עצמי. מצד אחד היו רגעים כמעט בלתי נסבלים, רגעים בהם שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה, למה אני קוראת סיפור חיים שכזה, רגעים שבהם לא הבנתי למה אני צריכה לקרוא יומן של קורבן שכל מילה שנייה מתוכו היא דיכאון ואובדנות. ומהצד השני, סיפור שלא נתן לי מנוח. סיפור שהלך איתי, סיקרן ועניין. סיפור שחיבר אותי לדבר הבסיסי ביותר שלנו, רצון לחיות. משמעות. דווקא מתוך הקושי הכבד של הספר הצלחתי לראות את חיי "הקשים" באותה התקופה באור אחר.

סיפור בלתי נתפס על אישה מדהימה, חזקה ואמיצה, אשר מציגה לנו את מחלת הנפש של הדיכאון והאובדנות באור כה רגיש ומודע. הצורה שבה היא כותבת את המילים ברגישות על הדף ריגשו אותי עד אין קץ.

"ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע,
ומותר, ומותר לאהוב."

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על סוף טוב