ביקורת ספרותית על סוף טוב מאת מורן וורנשטיין
ספר בסדר

---

ספר חשוב. יותר חשוב מטוב.
סיפורה של מורן וורנשטיין, שעברה תקיפות מיניות רבות מצד אביה החורג בתור נערה, התלוננה נגדו ונגד אמה (שהייתה עדה לכל אך לא עצרה בעד בן זוגה), יצאה מביתה והסתובבה בישראל במסגרות שונות, עברה ניסיונות התאבדות רבים, ולבסוף בחרה לסיים את חייה במכון "דיגניטס" בשווייץ, שם עוזרים למי שרוצה בכך על ידי מתן כמות קטלנית של חומר הרדמה.

זהו סיפור העלילה בקצרה. הספר מרחיב יותר על פרקי החיים של מורן, אבל בעיקר על התחושות והרגשות שלה, על המחשבות שלה וראיית העולם שלה.
הפרקים הכי מעניינים וטובים, מבחינה ספרותית, הם פרקי הילדות והנערות של מורן, בהם היא מספרת על אביה הביולוגי שנפטר כשהייתה ילדה, על כניסתו לחייה של אביה החורג והמתעלל, איציק, ועל יחסיה עם אמה ועם חבריה. בנוסף, גם הפרק שעוסק בתקופה שהייתה במאניה מאוד טוב, מעביר היטב את התחושות והרגשות של אדם מאני, בצורה כנה וישירה.

עם זאת, אני הרגשתי שפרקים רבים בספר חוזרים על עצמם- בתוכן, בהתרחשויות, בתחושות והרגשות. הספר לא ארוך, ומחולק לפרקים קצרים, כנראה כדי להקל על חוויית הקריאה הלא פשוטה.
בסופו של דבר, אני ממליץ על הספר, גם כי הוא באמת חשוב וחושף אותנו לאישה לא רגילה, עם סיפור חיים טראגי ומסר שכולנו צריכים לשמוע - על חמלה, איכפתיות לאחר, דאגה לסובבים אותנו ולחלשים בחברה. ואני גם ממליץ עליו, כי רוב הביקורות שקראתי היו הרבה יותר חיוביות משלי, אז אל תקשיבו רק לי, אני בעמדת מיעוט פה.

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על סוף טוב