“הספר שהותיר אותי ללא מילים למחרת בבוקר אחרי שקראתי בלילה מספר דפים מהיומן, סוף טוב, קמתי עם תחושה רעה – מזופתת, בלשוני הבוטה, האם זה הספר בלבד שגרם לכך, לא בהכרח, כי ישנם ימים רעים שלמחרת הם רובצים על הנשמה כמשקולת של מאה טון. אבל מעל הכל העיק עלי סופה של מורן וורנשטיין, צעירה שבקשה לשים קץ לחייה בצורה נחושה והצליחה, למה שעורך יומנה מכנה סוף טוב, שהצליח לחבוט בי בצורה ישירה ולערער אותי לחלוטין”

“למות בגיל 37 זה קצת מוקדם. רגע רגע. יש חיים שפשוט לא שווה לחיות אותם, לכן למות בגיל 37 זה מתבקש. מורן היתה בת 12 כשהמוות חדר אל חייה השלווים יחסית. חיי אביה לא היו שלווים והוא היה חולה ומת לאחר תקופת חולי ארוכה. בנסיעה השניה של מורן לחו"ל עם אמה, מדריך הטיול איציק התחבב על מורן ועל אמה, בא לגור עמם ומורן חשבה שזה רעיון נהדר. גם איציק חשב כך ואף נהג בחירות מוחלטת ברצונותיו המיניים, נכנס בחופשיות”

“הספר הזה הוא אומנם ספר לא עבה אבל אני לא יכולתי לקרוא אותו אלא במנות קטנות, מי שקורא את דבריי על הספר הזה ובמקרה קרא גם את חוות הדעת שכתבתי על הספר הקודם לבטח יאמר לעצמו: 'הבחור הזה לא מניח לעצמו וממשיך לקרוא ספרות לא קלה', בכנות אם יורשה לי טפיחה קלה על השכם, אתם באמת לא יודעים עד כמה אני לא מניח לעצמי, אולי עוד תבינו בהמשך דבריי בכל אופן אני לא יודע מה השוני בין להחזיק את הספר הזה לבין להחזיק שב”

“כשהייתי בת שש או שבע שברתי לסבתי כוס צרה מקריסטל. היא הייתה מונחת על מדף גבוה ונצצה למרחקים. הייתה זאת שעת צהריים, יום שישי ואוטוטו מוגשים לשולחן לוקשיין מיט יוך, גפילטע פיש והסלט האלוהי של סבי בתוספת פרוסות חלה עבה. עמדתי בחדר הקטן ונעצתי מבט בזהרורים שקרנו מהגביע התמיר. הייתי כחולמת, מהופנטת הייתי חייבת לאחוז בו ועל כן עליתי על המיטה ומתחתי את גופי הקטן ככל שאפשר על מנת להחזיק בו. הצלחתי לל”

“הספר שהותיר אותי ללא מילים למחרת בבוקר אחרי שקראתי בלילה מספר דפים מהיומן, סוף טוב, קמתי עם תחושה רעה – מזופתת, בלשוני הבוטה, האם זה הספר בלבד שגרם לכך, לא בהכרח, כי ישנם ימים רעים שלמחרת הם רובצים על הנשמה כמשקולת של מאה טון. אבל מעל הכל העיק עלי סופה של מורן וורנשטיין, צעירה שבקשה לשים קץ לחייה בצורה נחושה והצליחה, למה שעורך יומנה מכנה סוף טוב, שהצליח לחבוט בי בצורה ישירה ולערער אותי לחלוטין”

“למות בגיל 37 זה קצת מוקדם. רגע רגע. יש חיים שפשוט לא שווה לחיות אותם, לכן למות בגיל 37 זה מתבקש. מורן היתה בת 12 כשהמוות חדר אל חייה השלווים יחסית. חיי אביה לא היו שלווים והוא היה חולה ומת לאחר תקופת חולי ארוכה. בנסיעה השניה של מורן לחו"ל עם אמה, מדריך הטיול איציק התחבב על מורן ועל אמה, בא לגור עמם ומורן חשבה שזה רעיון נהדר. גם איציק חשב כך ואף נהג בחירות מוחלטת ברצונותיו המיניים, נכנס בחופשיות”

“הספר הזה הוא אומנם ספר לא עבה אבל אני לא יכולתי לקרוא אותו אלא במנות קטנות, מי שקורא את דבריי על הספר הזה ובמקרה קרא גם את חוות הדעת שכתבתי על הספר הקודם לבטח יאמר לעצמו: 'הבחור הזה לא מניח לעצמו וממשיך לקרוא ספרות לא קלה', בכנות אם יורשה לי טפיחה קלה על השכם, אתם באמת לא יודעים עד כמה אני לא מניח לעצמי, אולי עוד תבינו בהמשך דבריי בכל אופן אני לא יודע מה השוני בין להחזיק את הספר הזה לבין להחזיק שב”

“כשהייתי בת שש או שבע שברתי לסבתי כוס צרה מקריסטל. היא הייתה מונחת על מדף גבוה ונצצה למרחקים. הייתה זאת שעת צהריים, יום שישי ואוטוטו מוגשים לשולחן לוקשיין מיט יוך, גפילטע פיש והסלט האלוהי של סבי בתוספת פרוסות חלה עבה. עמדתי בחדר הקטן ונעצתי מבט בזהרורים שקרנו מהגביע התמיר. הייתי כחולמת, מהופנטת הייתי חייבת לאחוז בו ועל כן עליתי על המיטה ומתחתי את גופי הקטן ככל שאפשר על מנת להחזיק בו. הצלחתי לל”