ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 באפריל, 2009
ע"י קרינה
ע"י קרינה
מדכא, כל כך מדכא. מעולם לא הצלחתי להבין מדוע רוב הספרים שנחשבים ליצירות מופת בדרך כלל גם עצובים להחריד. מי הגיע למסקנה המטופשת שספר טוב חייב להיות בהכרח עצוב? טולסטוי, שקספיר, מארקס, צ'כוב, ויקטור הוגו ועוד רבים וטובים, סופרים שהועלו על נס אבל בכל יצירה שלהם מישהו חייב למות ,או להגיע לתחתית. לא משנה באיזה יבשת ארורה הסופר חי, או תחת איזה משטר חייו התנהלו בזמן כתיבת הספר או אפילו באיזה מאה הסיפור הופץ, בסופו של דבר מהעמוד הראשון של היצירה אתה כבר יודע בוודאות שצפויות לך כמה שעות מייסרות רוויות בדידות, דכדוך ואיזה להג מבולבל ולא משכנע כלל שמתיימר לשפוך אור על משמעות החיים או איזה היבט מסוים שלו. בסופו של דבר מה מכובדנו פול אוסטר הצליח לעשות (לי לפחות) בספר הזה? להעציב אותי ולגרום לי להרגיש בודדה בתקופה שבה זה הדבר האחרון שאני צריכה. הספר גרם לי להודות בעל כורחי שכל האנשים בעולם הזה בלי יוצא מן הכלל בודדים הרבה יותר ממה שניתן לשער ושפול אוסטר הוא חתיכת סאדיסט מטומטם. כן, כמובן שהספר מעניין וסוחף וכמובן שלא הצלחתי להניח אותו מידיי, אבל במקרה הזה עובדות אלא רק מוסיפות חטא על פשע, לא די בזה שהספר היה קודר ומלנכולי להפליא, גם לא יכולתי לשים קץ לייסוריי ולהשליך אותו לכל הרוחות, כי הייתי חייבת לדעת איך הכל מסתיים. ובסופו של דבר אני גם לא יכולה לתת לו פחות מ-4 כוכבים, כי זה אכן ספר ששווה קריאה. הנה אמרתי את זה הוא סוחף ומעניין, אבל אם תוך כדי קריאה תעבור בכם מחשבה חפוזה לקפוץ מראש צוק או לבלוע חופן של כדורי שינה, אל תגידו שלא אמרתי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קרינה
(לפני 16 שנים ו-3 חודשים)
הי שוחי:-)
אני חושבת שבמקרה הזה, זה מאוד תלוי במטרה שאת מייעדת לספרים בחייך. אני רוצה שספרים יאתגרו אותי, ילמדו אותי משהו חדש, ירתקו אותי, יצחיקו וירגשו, אני מחפשת בהם מקום מקלט מחיי היום היום. אני לא זקוקה לפול אוסטר שיפגיש אותי עם הרבדים האפלים שלי. אני עושה זאת היטב גם בלעדיו. אני מנסה לברוח מהמקומות האלה ולא להיכנס. העולם הוא מקום שקשה לחיות בו גם בלי סופרים כדוגמת פול אוסטר שינציחו את זה על הכתב. מה הטעם בלנבור בפצעים של הנפש? לא עדיף להתמקד בדברים הטובים שיש לעולם להציע?
|
|
|
שוחי
(לפני 16 שנים ו-3 חודשים)
הי קרינה
ספר טוב באמת, מאפשר לך לחוות משהו עמוק ביותר עם הדמות הראשית שלו. זה כמעט כאילו חווית את זה בעצמך. הוא מביא אותך להתחבר לרבדים הפחות גלויים שלך, שאת לא בתחברת אליהם בדר"כ ביום יום ולחשוב על דברים שאינך חושבת עליהם סתם כך. גם אם הדמות היא הכי מעוותת שיש ואין שום קשר בינך לבינה, עדיין יש בה רובד שגורם לך להחבר אליה, לנסות להבין מה מניע אותה. לכן לדעתי ספר באמת טוב, חייב להיות בו משהו אפל וקודר (או לפחות רמיזה לכך), כי שם בדיוק נמצאים הרבדים האלו. הוא מאפשר לך לבקר במקומות אפלים מבליא באמת להגיע לשם פיזית בעצמך. להתקרב לשם "ממרחק בטחון". וזוהי הגדולה של סופר מחונן כמו פול אוסטר, היכולת לקחת אותך למקומות הללו בכזאת עוצמה, שלעיתים היא קשה ביותר לקורא. לכן ספר כזה הופך ליצירת מופת וספר שמעלה חיוך על השפתיים שלך, הוא נחמד, אבל לעולם לא תתחברי אליו באותה עוצמת רגשות.
ועוד משהו, פול אוסטר הוא לא סדיסט ובודאי שלא מטומטם :-) |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
