ביקורת ספרותית על ארמון הירח מאת פול אוסטר
ספר טוב

---

מרקו סטנלי פוג הוא אדם צעיר שבעקבות מות דודו נכנס אל ספירלה של הרס עצמי - ותיאור אותו תהליך תופס את השליש הראשון של הספר. אולם כבר בפסקה הראשונה מתברר שהוא עתיד להיגאל גאולה נפשית הודות לידידים קרובים ולישיש עשיר על כיסא גלגלים, ולבסוף אף לגלות מיהו אביו. השליש הבא עוסק בסיפורו של אותו אדם זקן, והשליש האחרון עוסק באב, הכל מפיו של הגיבור הניו-יורקי הצעיר, מ"ס פוג. אט-אט מתברר שיש קשר הדוק ובין-דורי בין שלושת הסיפורים, שכולם סבים סביב אותו מוטיב של תלישות והרס עצמי.

קראתי את הספר הזה תוך ימים ספורים. הכתיבה של אוסטר היא מושלמת, סוחפת, והתחושה היא שאתה אכן נסחף אל מרכז המערבולת, אל החור השחור שבסיומו צפוי המספר לאבד את חייו או את שפיותו (אם כי, מעצם הבחירה בגוף ראשון טמונה התקווה שהוא ישרוד את כל התהפוכות, גם אם ייצא מכך שבר כלי). הדמויות שמופיעות בדרכו של פוג הן צבעוניות, שובות לב, בלתי נשכחות, וגורל חייהן ילווה אותי במחשבותיי כנראה עוד זמן מה.
ממליץ בחום לכל מי שרוצה לטעום פרוזה איכותית שמכירה את נפש האדם למעמקיה.

(זכיתי בספר כתוצאה מפעילות בקבוצה "המלצות אמיתיות על ספרים" בפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/186060955459806)

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על ארמון הירח