ביקורת ספרותית על ארמון הירח מאת פול אוסטר
ספר מעולה

---

"קפצתי מראש הצוק, ואז, ברגע האחרון ממש, משהו הושיט יד ותפס אותי באוויר. אותו משהו הוא מה שאני מגדיר כאהבה. זהו הדבר היחיד שיכול לעצור אדם בנפילתו, הדבר היחיד שבכוחו לסתור את חוקי הכבידה."

מסופר על בחור צעיר בשם מרקו סטנלי פוג אשר אובדן אימו, וכעבור כמה שנים גם אובדן דודו מביאים אותו אל מקום קשה ונמוך בחייו. הוא מחפש את עצמו ברחובות ולתקופה הופך להומלס החי מהיד אל הפה. כשחבריו מצליחים להוציא אותו מהבוץ ולאושש אותו, מוצא פוג עבודה בתור איש שיח לזקן בודד, עיוור ומשונה.

עד עמוד תשעים נדמו לי תיאורי חייו של פוג כפרולוג המעמיק בקווי דמותו כדי לגרום לקורא להכירו לעומק על כל צידי אופיו. משהגיע מפגשו של פוג עם הזקן הערירי, השתנה לפתע צבעו של הספר לאפל ומסקרן אף יותר. מפגש זה פתח צוהר אל עבר דמויות חדשות ומהלכים מפתיעים. עברו של פוג נחשף בפניו ובפני הקוראים וחייו נדמים כעת כאחת הטרגדיות היווניות הקדומות.

זהו ספר על הישרדות. הישרדות פנימית וממושכת. על העובדה החותכת שהבוקר שיגיע יכפה עלינו להמשיך גם מחר. התגלגלות החיים היא זו שתביא אותנו למקומות לא צפויים ואנחנו סך הכל לא יותר מבני אדם קטנים בתוך מערכת עצומה שנקראת החיים. לצד ההישרדות הפנימית, וזה מה שיפה בספר הזה, בא לידי ביטוי גם הרס עצמי גדול. עונשים שאנחנו מקבלים על עצמנו, מבחנים שאנחנו מעמידי אותנו בהם, הלקאה עצמית ונפילות מנטליות. אבל, הנפש יותר חזקה מהגוף והיא לרוב, ולמרות כל הקשיים תרצה להתרומם ולהמשיך קדימה.

ספר הרפתקאות למבוגרים עם עלילה פתלתלה ולא צפויה שהצליחה להשאיר אותי בציפייה לבאות ולקחה אותי רחוק בדמיון.

"לא היה עלי אלא להמשיך ללכת כדי לדעת שהותרתי את עצמי מאחור, ששוב אינני האדם שהייתי פעם".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על ארמון הירח