ביקורת ספרותית על אפקט הפעמון מאת גל אמיר
ספר טוב

---

יש רגעים, שהדבר הנכון הוא ספר מתח פשוט מהסוג הישן. כזה שמשחק על כל ה-tropes ומסמן וי על כל הסעיפים הנדרשים של הז'אנר, מבלי להתאמץ לדחוף לך אג'נדה או לייצר דמויות מורכבות או להעביר מסר סוציו-פסיכו-אקונומי כזה או אחר. לא כל דבר חייב להיות מופת של בניית מתח או ניתוח הטבע האנושי, יש גם דבר כזה כמו בידור. "אפקט הפעמון" הוא ספר כזה בדיוק, וגם אם הוא פחות טוב מספריו האחרים של גל אמיר ("השלישית בשורה השנייה"), וגם אם לא צריך לפנות מקום במדף הקלאסיקות ליד דשיאל האמט ואגתה כריסטי, הוא עדיין שווה קנייה וקריאה. ולו רק כי מדובר במתח ישראלי, וזה תמיד אתגר.
הסיפור בנוי על התבנית שהיצ'קוק קרא לה 'מקגאפין': אובייקט מיסתורי שכולם רודפים אחריו, ואף אחד לא יודע בעצם מה הוא. במקרה הזה האובייקט הוא תכניות נאציות עתיקות של הנשק הסודי שעליו, לפי חובבי תיאוריות קונספירציה, עבדו הנאצים לקראת סוף המלחמה, המכונה "הפעמון הנאצי"; מכונת זמן, שער בין מימדי, משהו לא ידוע. ואוסף הדמויות הראשיות, שכוללים סוחר עתיקות נעים הליכות, חתנו ההיפי הסטלן, מרגלת איראנית חורשת מזימות, סוכנת שב"כ מרירה, סוכן כפול סובייטי חדל אישים ועוד כמה נספחים - כולם מסתובבים סביב הפעמון הזה וכמעט-כמעט שלא עוצרים לחשוב האם ועד כמה זה בכלל הגיוני שהם רודפים אחרי מכונת זמן נאצית.
מי שיודעים לקרוא ספרי מתח בלי לקחת אותם יותר מדי ברצינות, ייהנו מהקריאה.

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על אפקט הפעמון