ביקורת ספרותית על סטלינגרד - מהדורה חדשה - המצור הרה-הגורל 1943-1942 מאת אנטוני ביוור
ספר מעולה

---

ההתקפה הגרמנית (מבצע ברברוסה) בשנת-1941 תפסה את ברית המועצות בהפתעה גמורה. הגרמנים הנאצים הפרו את הסכם ריבנטרופ-מולטוב, וחצו את הגבול הסובייטי בסערה. מבצע ברברוסה היה בשלושה אזורים שונים: לעבר לנינגרד מזרחית-צפונית ברית המועצות, מזרחית לעבר מוסקבה ודרומית-מזרחית לעבר קיב. ההתקפה התקדמה הייטב, לא היה מי שיעצור את ההתקדמות הגרמנית אלא גנרל החורף הרוסי. ההתקפה הגרמנית נעצרה בחורף קשה, ללא אמצעים מספיקים כדי להמשיך את ההתקפה. בחזית הצפונית מזרחית הצבא הגרמני נתקע במצור בלנינגרד (המצור הקשה מאוד, ואולי מהקשים הידועים בהיסטוריה). בחזית המזרחית במוסקבה, נעצרו החיילים הגרמנים לא רחוק מכמה קילומטרים בודדים ממוסקבה עצמה. בחזית המזרחית דרומית נעצרה ההתקפה באזור העיר חראקוב מזרחית לקיב.

בזמן שהגרמנים היו מאורגנים ללחימת קיץ, הרוסים היו מוכנים לחורף. כך שבזמן החורף תור הרוסים בהתקפה. בנוסף העצירה הראשונה, ובכלל עצירות באמצע מבצע מוצלח, הם דבר רע לצבא התוקף. והתיאוריה הצבאית מסבירה, שהתוקף רוצה לסיים את הקרב כמה שיותר מהר, ואילו המגן רוצה להשיג כמה שיותר זמן.
"מהו הדבר הארוך ביותר והקצר ביותר, מהו הדבר שמזלזלים בו הכי הרבה ומצטערים עליו יותר מכל? זמן." (כמדומני מהספר "אנשי פאנפילוב").


באביב, כוחם חזר להם לגרמנים. הם היו מוכנים להילחם וקיבלו ציוד חדש. ובכך, החלה ההתקפה מחדש. היטלר האמין שעדיף להמשיך את הלחימה בגזרה הדרומית מאחר וצפוי מדיי להילחם במוסקבה, וסביר שבגזרה המזרחית יהיו כמות תגבורי הצבא האדם הרבים ביותר. ולכן מיקד את ההתקפה בחזית הדרומית מזרחית. הסיבות הנוספות לכך, היו מאגרי הנפט בקווקז. תפיסת מקום אסטרטגי זה, היה מונע מהצבא האדום מקורות נפט חשובים, וגם הצבא הגרמני, כאמור, היה חסר את המשאב החשוב הזה. בנוסף נראה, שהלחימה בעיר הנקראת סטלינגרד, על שם מנהיג ברית המועצות, שנפילתה תגרום לאיבוד המורל הסובייטי הייתה גם על הכוונת. כמובן, ניצחון בחזית המזרחית היה נותן את האפשרות לתגבר כוחות בשאר הגזרות. כך יצא, שהמנצח בגזרה הדרומית, ככל הנראה הוא המנצח בקרב בין ברית המועצות לבין גרמניה. כך או כך נראה שהיו בעיות, וטעויות גם מצד היטלר, עיכובים אלה ואחרים. אלה גרמו לדחיות ההתקפות על סטלינגרד, בזמן שלא היה כל-כך קשה לתקוף את העיר ואף לנצח במהירות.

לבסוף החלה ההתקפה על סטלינגרד באופטימיות גמורה מצד הגרמנים. אם זאת, עצירת ההתקפה, והפיכת האסטרטגיה (אולי בלי לשים לב) מ-"האסטרטגיה של גישה עקיפה" של לידל-הארט לגישה הישירה של קלאוזביץ, נתנה לברית המועצות את הזמן להתארגן -גם אם לא בצורה מרשימה- כנגד ההתקפה. מפה והלאה מתחילה הלחימה, והסופר אנטוני ביוור, נותן את ההקדמה הזו, כדי להבין מה בעצם קרה, ואיך הגיע הצבא הגרמני לסטלינגרד בתנאים המסויימים האלה.

אני חייב לציין, הלחימה הזו הייתה קשה בצורה יוצאת דופן מכל מה שעוד ראיתי, התיאורים קשים למדיי. מכיון שמי שינצח בקרב הזה למעשה ינצח במלחמה כולה, ועומדים על זה, למעשה, גורל אומות רבות. כישלון לא יכול להתקבל, לא ע"י היטלר ולא ע"י סטאלין. נראה שזו הייתה התנגשות כוח הרצון של שני המנהיגים. המנצח יקבל הזדמנות יוצאת דופן לנצחון. כך יצא, ובכן, הקרב ההזוי ביותר שאי-פעם כמעט (אולי מלבד הקרב על ירושלים לפני כמעט אלפיים שנה) שיצא לי לקרוא. קרבות רחוב, המצאות משונות לבעיות ללא פתרון, לחימה בשטח בנוי. משהו כמו לחימת עכברושים קשה מאוד, שאף אחד לא מוכן לעזוב. החל ספורט משונה בקרב הסובייטים, מין אומנות חדשה (ומשונה לי שהצבא הגרמני לא היה שותף לזה ברמה כלשהי, אולי זה איזה כישרון רוסי, מי יודע) של ירי צלפים. כל צלף שהצליח לחסל יותר מ40 גרמנים נקרא מעכשיו "צלף אציל", הייתה להם טקטיקה ורעיונות מיוחדים לחיסול הגרמנים, ידעו מה גורם ליציאת הלוחמים לטווח הירי שלהם.

הגרמנים ניסו תקיפות רבות על סטלינגרד, וכל התקפה נוסח קלאוזביץ, גרמה למגן להגן על עצמו היטב. ההתקפה הישירה גרמה לכוננות בזמן שהתקפה הקודמת "של גישה עקיפה" של לידל-הארט נזנחה (כאמור). בתאוריה הצבאית, ההגנה היא סוג הלחימה החזק יותר, זה למה המגן הוא בדרך-כלל החלש יותר. כל חייל אחד בהגנה שווה משהו כמו 3-4 חיילים בהתקפה, ובזמן שהלחימה במילא הייתה צפויה, והמגנים הסובייטים הצליחו להשתמש בשטח הייטב, הצליחו המגנים לעצור את התוקפים. הזמן שאיבדו התוקפים -וכאמור, התוקף רוצה לנצח כמה שיותר מהר ואילו המגן רוצה השהיות ועצירות, כי כל זמן שהתוקף נעצר הדברים יכולים להשתנות לטובה- החלו בברית המועצות לתקיפה חזקה כנגד הארמיה השישית. בתעשייה הסובייטית, לא היה מקום ל-"דעות קדומות" או לעצירות מתוך ענייני בטיחות. הכל נבנה במהירות ע"י גברים ונשים כאחד, כמות הנפגעים והפצועים לא הפריעה לסטאלין בהמשך בניית התעשייה הצבאית לה הוא היה צריך. הדברים הגיעו לכך שהתעשייה הסובייטית הצליחה לעקוף בהרבה את התעשייה הגרמנית. הזמן שאיבדו הגרמנים, נתן לסובייטים את הזמן לתכנן ולחזק את עצמם לטובת תקיפה כנגד.


מבצע אורנוס כנגד הארמיה השישית, תוכנן ונבנה הייטב. הצד הגרמני ידע שצפויה תקיפה, אבל לא ציפה בעליל לתקיפה בסדר גודל שכזה. הרוסים לא רק שתקפו אלא כיתרו - ממש כך, את הצבא הגרמני. לידל-הארט כותב על החשיבות של תפיסת קו האספקה, קו התחבורה וקו הנסיגה של היריב. יש לכך משמעות עצומה פסיכולוגית, אלא שכאן דווקא הגרמנים הצליחו להחזיק מעמד, הרבה יותר ממה שהיה אולי מצופה. האספקה הגרמנית, לאחר הכיתור הייתה דלה בצורה קשה. המטה הגרמני (היטלר) לא הבין את מצבם האמיתי של המכותרים והארמיה השישית. הוא קיבל הבטחות, לאספקה דרך השמיים (ע"י כלי טייס) ואלה בקושי נעשו כמו שצריך. הגרמנים עמדו, למרות הכל בלחימה הקשה למשך זמן רב, ונלחמו הייטב. בשלב מסוים, הלחימה הסובייטית מסטלינגרד עצמה, הלחימה הסובייטית מחוץ לסטלינגרד והרעב עצמו, וכן ריבים בין בעליי בריתם של הגרמנים עשו את שלהם.

אין לסמוך על כוחות שכירים, ולא על כוחות זרים אלא על הכח שלנו - ניקולו מיקיאוולי.

התיאורים הלא פשוטים של הלחימה, וכן לאחר מכן שהארמיה השישית נכנעה, מעלים שאלות על כוח הרצון והשאפתנות לשרוד למרות התנאים הקשים. אני יודע, שכיהודי, אין לי שום סיבה לרחם על הצבא הגרמני הנכנע, שעשה מה שעשה לפולנים היהודים וליהודים בכלל. אם זאת, יצאתי מהמקום היהודי ורציתי ללמוד מכך משהו - ובהחלט אפשר ללמוד. לפעמים יש איזה נטייה אולי לחשוב שהחיים קשים או משהו מסוג זה: "יוקר המחייה" וכדומה, עבודה קשה, מדינה קשה. הכל הוא שום-כלום לעומת הסבל שמתואר בספר הזה, ממש שום-כלום ללא ניסיון כלל למעט את המציאות שלנו. אנשים לא רצו יותר מביגוד חם ואוכל מספק פשוט ככל שיהיה.

אני חייב לציין שהספר לא כל-כך פשוט לקריאה, גם במובן הסבל, אבל גם במובן הכתב. אני לא יודע אם זה בגלל ההוצאה לאור, או שפשוט מדובר על ספר היסטוריה כבד, או הדרך של הסופר לכתוב את הדברים. מפעם לפעם לא היה כל-כך קל לקרוא את הספר ולהבין את הפרטים ההיסטורים שניסה המחבר להעביר. לאוהבי היסטוריה הספר הוא תענוג, לאנשים שמנסים להבין בצורה הפשוטה ביותר את הקרב, הפרטים הללו עשויים להיות פחות מעניינים.
אם זאת, הספר הוא מומלץ, ההשקעה משתלמת. אני חושב שאפשר ממש ללמוד, ודברים שאולי לא מלמדים כנראה בשום מקום אחר. לקחת את החיים בפופורציות נכונות. פתאום לא מובן שיש מיים חמים במקלחת, ושיש תכלס לחם, ואוכל - לא מובן.


תודה רבה לפרל על המלצת הספר.
תודה רבה לרץ על המלצת הספר.


בעזרת השם, שלא נצטרך להגיע למקומות שכאלה.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על סטלינגרד - מהדורה חדשה - המצור הרה-הגורל 1943-1942