ביקורת ספרותית על היסטוריה מהי? מאת אדוארד הלט קאר
ספר מעולה

---

"לעתים נראה לי מוזר שהיא כל-כך משעממת, והלא חלק גדול ממנה הוא ודאי המצאה." קאתרין מורלנד על ההיסטוריה (ציטוט מתחילת הספר).

בשביל להסביר את הרגשתי על הספר, אתן דוגמה שהמחבר נותן מההיסטוריה: בשנת 1929 מת שר החוץ של רפובליקת וימאר (גרמניה) גוסטאב שטרזמן. הוא הותיר אחריו כמות עצומה של חומר -כ-300 תיבות של ניירת- המתייחסת לשש שנות כהונתו של שטרזמן. משפחתו וחבריו רצו להנציח את דמותו, הוחלט שהמזכיר הנאמן של שטרזמן - ברנהארט יקח על עצמו את המשימה. תוך שלוש שנים הוצאו תחת הכותרת המרשימה "צוואת שטרזמן" שלושה כרכים עבי כרס ממבחר הניירת של שטרזמן. באופן טבעי, סביר היה שלא יתיחסו עוד למסמכים המקוריים של שטרזמאן. בשנת 1945 (לאחר מלחמת העולם השנייה) נפלו המסמכים לידי ממשלות בריטניה וארצות הברית. הממשלות צילמו את המסמכים ושלחו אותם למחקר. כך יצא, שאותם חוקרים עשו השוואה בין המסמכים המקוריים לבין הספרים שהוציא ברנהארט. הדבר שהתגלה היה מפתיע. מכייון שהצלחות שטרזמאן היו בעיקר בצד המערבי (זאת אומרת צרפת, בריטניה, ארצות הברית וכדומה) נכתבו הספרים של ברנהארט בעיקר על נושאים אלה, ואילו הנושאים בהם עבד שטרזמן במזרח -בהם, כך התגלה במסמכים המקוריים, הייתה רוב עבדותו ומרצו של שטרזמן- נכתב רק מעט מאוד. במילים אחרות - עיוות כדי להוציא את שטרזמן בצורה מהודרת.

בשנת 1933 עלה היטלר לשלטון וכך רוב כתביו של ברנהארט ירדו מהמדפים בגרמניה, באופן טבעי הפכו נדירים יותר ויותר. בשנת 1935 החליט מוציא לאור אנגלי ששמו סאטן להוציא מבחר מכתביו של ברנהארט. יכול להיות שסאטן היה בסך הכל אדם כנה והשתדל לעשות את עבודתו בצורה הטובה ביותר, אבל בצורה הזו, בכך שניסה לקחת את המבחר של ברנהארט יצא שהמדיניות במזרח (ברית המועצות, שכאמור, הייתה העבודה החשובה ביותר) של שטרזמן כמעט ולא הוזכרה. כך יצא, לאחר שכמעט ולא היו עותקים לספריו של ברנהארט (ועוד פחות המסמכים המקוריים), שסאטן הוא מי שמייצג את מעשיו של שטרזמן. אותו כתב של סאטן התקבל ללא ערעור, וכך, היה יוצא שכל מי שקרא את מפעל חייו של שטרזמן היה קורא בעצם דברים מעוותים. אם אותם מסמכים מקוריים לא היו נלקחים ע"י ממשלות ארצות הברית ובריטניה, או שהיו המסמכים מושמדים בהפצצה במלחמת העולם השנייה, הייתה נשארת ההיסטוריה על שטרזמן מעוותת.

המעניין הוא שעיון במסמכים המקוריים, כך כותב המחבר, מגלים ששטרזמן עצמו, ניסה להראות עצמו כמי שאומר את הדברים הנכונים והחשובים בעוד שבעלי השיחות איתו נשמעים מבובלבלים משהו. במלים אחרות ההיסטוריה המעוותת של שטרזמאן התחילה משטרזמן עצמו. וכך כותב המחבר: "כרכים רבים של מסמכים המתקבלים על-ידי היסטוריונים, בהעדר המסמכים המקוריים, אינם מבוססים על יסודות מוצקים יותר" -וגם כשיש את המסמכים, נראה שיש עוד עבודה בהבנת האמת.

השאלה הנשאלת ממקרה זה, שללא ספק יש רבים כמוהו, -ואנחנו לומדים אותם בהנחה כי זוהי האמת- היא היסטוריה מהי?

--------

הספר הזה הוא ספר מאוד מפכח, למרות שהוא קצר יחסית הוא מסביר היטב את הבעיות בלמידת ההיסטוריה. הספר מתייחס להקשרים רבים של ההיסטוריה: העובדות, החברה-והפרט, מדע, מוסר, בסיבתיות וכן בהבנת משמעותה של ההיסטוריה. בבית ספר תמיד שאלו המורים, מהי בדיוק היסטוריה? וזאת כדי להתחיל במין מחשבה שתתן איזה סקרנות למקצוע. בבדרך כלל התשובה שלנו כילדים/נערים "היסטוריה זה מה שקרה בעבר" , והתשובה הזו לא כל-כך מדוייקת. אם נניח, לדוגמה, שהיום בבוקר עשיתי ריצה חצי שעה, זה קרה בעבר, האם זו היסטוריה? או שאכלתי ארוחת בוקר בשעה שמונה בבוקר- האם זו היסטוריה? התשובה היא כמובן שלא. היסטוריה היא ליקוט המידע הרב שיש להיסטוריונים וממנו הם מוצאים את המידע החשוב לדעתם שחשוב לצרף, ולדעתם הוא המתאים והנכון להעביר לאחרים, ובעל השפעה על החיים של בני האדם, או איזה נקודת מפנה בחיים האנושיים. זאת אומרת, זה שאכלתי ארוחת בוקר זה לא עניין היסטורי, אבל אילו הייתי מניח בטעות את הספל קפה על הכפתור האדום שמפעיל פצצת אטום - כנראה שזה כן יכנס להיסטוריה (אופס).


ואם זאת, יש הרבה בעיות בלימוד ההיסטוריה. אמינות המקורות, ואיסופם, ליקוטם ע"י אנשים בעלי השקפה מסוימת גורמת לא רק לחקור את הנושא, אלא גם צורך בלחקור את החוקר. מאחר ואדם כומר נוצרי יכתוב על הנצרות בצורה העיקרית בספריו ובצורה חיובית, ואדם אתאיסט אולי יזלזל בדת, וכן כל אדם והשקפת מבטו על העולם גורם לשינוי בכתיבה והאמת ההיסטורית - מה באמת קרה. כך יוצא שלמידת ספר היסטוריה אולי גורמת לנו ללמוד לא יותר מאיזה סיפור עלילתי מומצא לכל היותר. הבעיה האחרת -וזו בעיה גדולה- היא הרצון האנושי להסתיר בעיות ופגמים. תמיד יש דברים שאנשים רוצים להסתיר מהעבר שלהם. העניין הטבעי הזה, שאולי קורה לכל אחד ביום יום נכון פי כמה בדברים החשובים הרבה יותר - במלחמות לדוגמה. אף אחד לא רוצה להיזכר רע ולכן יש הניסיון לעוות את המציאות כדי שתתאים לרצון אותו האדם. על אותו סיפור של שטרזמן נכתב בספר: "המסמכים אינם מספרים לנו מה התרחש, אלא מה ששטרזמן חשב שהתרחש, או מה שהוא רצה שהאחרים יחשבו שתרחש, או אולי מה שהוא עצמו רצה שהתרחש."


הדברים הללו מעלים שאלה, האם בכלל יש איזה ערך ללימוד ההיסטוריה? לימוד מניסיון העבר זה דבר מעולה, אבל לימוד מהמצאות של בני-אדם, ובכן עדיף כבר לקרוא ספר פנטזיה הלא-כן? ובכן הדברים אינם פשוטים, בהחלט ישנם לא מעט דברים לא מדויקים בעליל בהיסטוריה. בכל זאת, לימוד ההיסטוריה וחקר הניסיון האנושי חשובים מאין כמותם, מתוך ניסיון חשוב לנסות לשפר את הדברים הלא מדייקים.


בקריאת ההיסטוריה והמוסר רואים עניין מעניין. להיסטוריה אין עניין בחקירת כיצד חיי האדם את חייו האישיים -אלא אם חייו האישיים גרמו להתנהגות שונה ברמה ההיסטורית- כך שאפשר למצוא אדם רע אבל מלך טוב. העניין ההיסטורי הוא מה האדם עשה. אומרים שאיינשטיין (לקחתי דוגמה מהספר) היה אדם מעולה בחייו האישיים, אבל גם אילו לא היה אדם טוב, כמה הדבר היה משפיע על מעשיו ומחקריו? מחקריו עדיין היו מעולים מאין כמוהם. בעניין המדע, או ניסיון לראות מחזוריות בהיסטוריה, -אולי מהבנתי האישית ואולי כתוב בספר- בני האדם אינם מדעיים. אם ניקח בקבוק מים ונכניס אותם למקפיא הם יוקפאו. אני מניח (במעט שאני יודע) שמדובר במדע, בעובדה, תכניס מים לטמפרטורה מסוימת ויצא קרח (המים יוקפאו). בני האדם, בשונה מהמים, אינם מדעיים. אדם במקרים דומים עושה דברים שונה, במקרה כזה קורה כך ובמקרה כאן קורה דבר שני, אולי קרה כך כי האדם קם על צד שמאל? אולי היה קורה שונה "אילו היה.." מי יודע.


זהו ספר מאוד נחמד, מפכח, גורם לך לחשוב ולקחת את ההיסטוריה בצורה שונה ורחבה.
ממליץ בחום.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על היסטוריה מהי?