ביקורת ספרותית על תרז ראקן מאת אמיל זולא
ספר מעולה

---

יש ספרים שמתי שאתה קורא אותם אתה מבין למה אתה קורא ספרים. המקרה הזה זה של כזה ספר. הדבר הראשון שאני שמתי עליו לב זה שזה לא בגלל העלילה של הסיפור. יש סופרים שהם משקיעים הרבה מהזמן שלהם על העלילה. זה גם חשוב וזה גם לפעמים יפה אבל זה משהו שאתה יכול לעשות אותו גם בצורה לא של ספר. אם יש ספר שהשקיעו רק על העלילה שלו אז לפעמים הסרט של זה יהיה אפילו יותר יפה מהספר. אבל יש דבר שאפשר לעשות אותו רק בתוך ספר וזה לספר על המה שעובר על הבני אדם מבפנים יעני על איך שמרגישים ואיך שחושבים ואיך בונים את הסרט שיושב רק בבתוכו של הראש שלהם. נכון יש גם סרטים שפתאם אתתה שומע את המחשבות של הבנאדם אבל על פי רוב זה לא קורה הרבה וגם אם הם מנסים לתת לך יותר יעני מקריאים לך מכתב שהוא כותב או קטע מהיומן שלו זה לא כמו בספר ששמה אתה יכול להשקיע את הזמן במחשבות של הבנאדם מנהריה לבאר שבע וזה תופס.

פה הספר זה בדיוק הדבר הזה יעני זה כמו שאם הייתי מורה לספרות הייתי מביא את הספר הזה בתור דוגמא. יש פה רק ארבע אנשים והעלילה שיש פה לא מסובכת בכלל יעני אפשר להגיד אותה במשפט אחד אבל מה שחשוב פה זה מה שעובר על הבני אדם. זה סיפור על רצח שעשו אותו בשביל להשיג משהו יענו דימיינו איך יהיו החיים אחרי הרצח ובגלל שמצא חן בעיניהם מה שדימיינו אז הלכו ורצחו. ואז אתה רואה איך הדימיון זה לא מה שקורה ואיך הנפש של הבנאדם זה לא כמו שבהייטק עושים פרוגרם והכל הולך לפי זה יעני הנפש של הבנאדם זה דבר מסובך והיא הולכת לפי הדרך שלה ומה שמשפיע עליה זה הרבה פעמים כל הדברים שלא תיכננת אותם ולא לקחת אותם בחשבון.

אומרים על הספר הזה שזה קלאסיקה ואני חושב שצודקים גם בגלל שאם המקום של הסיפור זה הבתוכו של הבנאדם אז זה לא משנה מתי כתבו את זה כי הבתוכו נשאר פחות או יותר אותו דבר גם מאתיים שנה אחר כך.

  

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על תרז ראקן