אמיל זולא (1840-1902) היה צעיר בן 28 כשכתב ספר זה. רמת כתיבתו ועמקות מחשבתו בהכנסו לנבכי נפשם ורוחם של גיבורי הסיפור מרשימה.
לעובדת הצלחתו של ספר זה והיותו כה קריא וכתוב היטב שותפה המתרגמת המופתית מרים טבעון. זהו הספר היחיד של זולא שתרגמה טבעון ואייכות עבודתה בו מורגשת בכל משפט. טבעון(1946-) זכתה ב-1995 בפרס היצירה מטעם משרד החינוך והתרבות על עבודתה בתרגום. היא תרגמה ספרים לעברית מצרפתית ופורטוגזית. יצירות חשובות שתרגמה מפורטוגזית הן ספריו של סאראמאגו, ז'ורז אמאדו, לידיה ז'ורז וקלריס ליספקטור. מצרפתית חלק מספריה של סימון דה-בובואר, פטריק מודיאנו ועוד.

סיפור זה סובב סביב שלוש דמויות עיקריות אותן מפתח זולא ונכנס לעומק תחושותיהן ורגשותיהן ומנסה להבין מדוע פעלו כמו שפעלו. חשוב לציין שז'אנר ספרותי זה המאפיין את זולא הוא הבסיס לייסוד הז'אנר הנטורליסטי בספרות (יחד עם ספריו של פלובר). הספר הזה מאוד מזכיר את כתיבתו של שטפן צווייג שכנראה היה מושפע מאוד מז'אנר זה.

גברת ראקן המבוגרת היא אלמנה קשת היום שיש לה חנות קטנה באיזור דל מאוד של פאריז והיא חיה בקומה שמעל החנות. בנה קאמי הוא איש בוגר וחולני שאימו המגוננת שומרת אותו קרוב אליה. תרז ראקן היא בתה המאומצת שהובאה לביתה על ידי אביו של קאמי מאלג'יריה. למעשה לקאמי ותרז אב משותף ואמהות שונות. בהגיעה לבגרות משיאה גב' ראקן את תרז לקאמי. תרז החושנית, הרומנטיקנית והרגישה היא ההפך מקאמי האפאטי והחולני ונישואיהם הכמעט אפלטוניים מועדים לכשלון. משפחת ראקן מארחת מידי יום חמישי מספר מצומצם של חברים לערב דומינו ושיחה. זוג שוטרים אב ובנו ועוד זוג חברים, הם נמצאים ברקע ואת דמויותיהם זולא לא מפתח לעומק. באחד ממפגשים אלו מצטרף לוראן חבר של קאמי לערב הדומינו. לוראן שבא ממשפחה כפרית, בנוי היטב, בעל יצרים חזקים ואופורטוניסט יוצר קשר עם תרז. משולש הדמויות קאמי-תרז-לוראן הוא מרכז הסיפור. חברותו של לוראן לקאמי לא מונעת ממנו להתאהב בתרז וממנה לנאוף לקאמי. סופו של משולש זה להתפוצץ וזולא מתאר את התהליך הנפשי שעוברת כל אחת מן הדמויות היטב.

זולא מתאר נפלא את התהליך הנפשי של האדם וכיצד הוא מגיב אל מול האתגרים העומדים מולו. זולא בחר במתכוון דמויות שעצביהן ויצריהן רעועים ושולטים בהם כדי להביא את היחסים בין הדמויות לידי שיא של מתחים ויצרים.

יצירה מצויינת נוספת של זולא.

יש ספרים שמתי שאתה קורא אותם אתה מבין למה אתה קורא ספרים. המקרה הזה זה של כזה ספר. הדבר הראשון שאני שמתי עליו לב זה שזה לא בגלל העלילה של הסיפור. יש סופרים שהם משקיעים הרבה מהזמן שלהם על העלילה. זה גם חשוב וזה גם לפעמים יפה אבל זה משהו שאתה יכול לעשות אותו גם בצורה לא של ספר. אם יש ספר שהשקיעו רק על העלילה שלו אז לפעמים הסרט של זה יהיה אפילו יותר יפה מהספר. אבל יש דבר שאפשר לעשות אותו רק בתוך ספר וזה לספר על המה שעובר על הבני אדם מבפנים יעני על איך שמרגישים ואיך שחושבים ואיך בונים את הסרט שיושב רק בבתוכו של הראש שלהם. נכון יש גם סרטים שפתאם אתתה שומע את המחשבות של הבנאדם אבל על פי רוב זה לא קורה הרבה וגם אם הם מנסים לתת לך יותר יעני מקריאים לך מכתב שהוא כותב או קטע מהיומן שלו זה לא כמו בספר ששמה אתה יכול להשקיע את הזמן במחשבות של הבנאדם מנהריה לבאר שבע וזה תופס.

פה הספר זה בדיוק הדבר הזה יעני זה כמו שאם הייתי מורה לספרות הייתי מביא את הספר הזה בתור דוגמא. יש פה רק ארבע אנשים והעלילה שיש פה לא מסובכת בכלל יעני אפשר להגיד אותה במשפט אחד אבל מה שחשוב פה זה מה שעובר על הבני אדם. זה סיפור על רצח שעשו אותו בשביל להשיג משהו יענו דימיינו איך יהיו החיים אחרי הרצח ובגלל שמצא חן בעיניהם מה שדימיינו אז הלכו ורצחו. ואז אתה רואה איך הדימיון זה לא מה שקורה ואיך הנפש של הבנאדם זה לא כמו שבהייטק עושים פרוגרם והכל הולך לפי זה יעני הנפש של הבנאדם זה דבר מסובך והיא הולכת לפי הדרך שלה ומה שמשפיע עליה זה הרבה פעמים כל הדברים שלא תיכננת אותם ולא לקחת אותם בחשבון.

אומרים על הספר הזה שזה קלאסיקה ואני חושב שצודקים גם בגלל שאם המקום של הסיפור זה הבתוכו של הבנאדם אז זה לא משנה מתי כתבו את זה כי הבתוכו נשאר פחות או יותר אותו דבר גם מאתיים שנה אחר כך.

וואו איזה ספר!
גבר ואישה בגורל משותף, עם מציאות משותפת שמתגלגלת על פי רצונם ובניגוד לרצונם, ובזוגיות משותפת,
המציאות הזוגיות והגורל עפים מקיצון אחד לקיצון אחר, שלתוך זה יצוק רגשות עזים.
עלילה פתלתלה ומסקרנת והסוף סוער ואולי לא סוער, צפוי או לא, קשה ואולי טראגי!
כתוב בקצב טוב זורם וקולח, ספר משובח, ספרות במיטבה, יצירת מופת!
* השם בספר שלי כתוב טרזה רקין בתרגום דן קוהלת.

האם הפשע משתלם? לפעמים כן ולפעמים לא. האם לכל חטא יש עונש? התשובה זהה.

תרז הילדה נמסרה ע"י אביה יורד הים לידי אחותו. דודתה רשמה אותה כבתה וגידלה אותה כמיטב הבנתה לצד בנה החלוש והחולני קאמי. שני הילדים ישנו יחדיו וכך בגרו. כדי לשכנע את קאמי החולני לשתות את משרת צמחי המרפא שהכינה לו אמו, גם תרז הצעירה נאלצה לשתות את המשרה הלא טעימה. כך גדלה המשפחה הקטנה בכפר ורנון שבצרפת, עד שבשלב מסוים עברו לפריז, קנו חנות בפסאז' פון נף והחלו למכור דברי סדקית. לגב' ראקן היתה הכנסה מהון קטן ויחד עם ההכנסה מדברי הסדקית חיה המשפחה חיים נוחים.

קאמי החלוש גדל והיה לנער ולצעיר חלוש, מעט רפה שכל ודי מכוער. חברו היה ההפך ממנו: עבה בשר, בריא כשור, צחקן. לוראן החבר היה בנו של איכר בכפר וחי מקצבה קטנה שאפשרה לו חיים בדוחק בפריז.

בעוד תרז וקאמי הופכים לצעירים נולד הרעיון להשיא אותם. הם אכן נישאו, אבל תרז בחלה בבעלה החולני והחלוש. לעומת זאת, בחרה בלוראן החבר הטוב כמאהבה ואלה החלו להיפגש בחשאי ולחוות הנאות בשרים נסערות. מכאן גם נולד הרעיון לסלק מן הדרך את קאמי המיותר וכך אכן קורה. האם סילוקו אכן מביא את האושר? האם היה הכרח בדבר? מבחינתה של תרז, חייה היו חיי סבל לצד בן דודתה הנוטה תדיר למות. בליעת המשרות המגעילות, הצורך להתחשב יתר על המידה, המעבר מהכפר החופשי לעיר המחניקה נתנו צידוק מסוים למעשה הנוראי, עד כמה שניתן צידוק למעשה רצח. מנגד, גם חייו של לוראן היו חיי עליבות בעיר הבלתי מתחשבת. אביו לא אהבו, לא ייעד לו דבר ורק סילוק קאמי אפשר לשניים לממש אהבתם ואושרם.

סילוקו של קאמי עושה הכל מלמד מימוש האהבה. הרצח אמנם אינו מתגלה, אבל במקום קרוב לבבות מתגלה תהום של מצוקה, שנאה, חשדנות, פחד ואובדן כל תשוקה. זולה מתאר באופן אכזרי את הקורות עם הצעירים, עם הגב' הזקנה, עם הגילויים המתגלים ועם הסוף האכזרי.

זה אינו בין הטובים בספריו ל זולה, שנכתב כשהוא בן 28. אבל כשרון המספר ניכר בכל דף וברגעיו הטובים הרבים הוא חזק ועוצמתי.