• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

מאת ג'וזף פיינדר

הביקורת של michal_84

תמונה של michal_84
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

מאת ג'וזף פיינדר

הביקורת של michal_84

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של michal_84
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2009
סדרה:ניק הלר #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עולם
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“ניק הלר הוא גבר-גבר: חסון, אמיץ, לוחם מיומן (בוגר של הכוחות המיוחדים!), חוקר בעל חושים חדים, ויחד עם”

2/31
ביקורות על השתלטות עוינת
הבאה
ראובן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•1 דקות קריאה

קודם כל- מי כתב את התקציר על הכריכה האחורית? לאישה המותקפת בסצינת הפתיחה של הספר קוראים לורן ולא קרוליין... נו מילא.

ליום הולדתי, החל בתחילת החודש הזה קיבלתי מבן זוגי קורא ספרים אלקטרוני, בהפתעה. זה משהו שמאוד מאוד רציתי אבל לא תכננתי לקנות עכשיו. אני נמצאת במעבר לדיגיטל, וזה מאוד מאוד מרגש אבל כמובן גם דורש תקופת הסתגלות.
כמו רבים אחרים בוודאי, כשהורדתי את אפליקציית "עברית" קיבלתי מספר ספרים במתנה (וגם אחד ליום ההולדת) והספר הזה הוא אחד מהם. בחרתי להתחיל ממנו דווקא מכיוון שזה ספר מתח והיתה לי הרגשה שהוא יזרום, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתחיל את המעבר לקריאה בפורמט דיגיטלי: סיפור שיישאב אותי אליו, ירוץ ושארצה להמשיך לקרוא עוד פרק ועוד פרק, בקיצור ספר מתח טוב.
אין ספק ש"השתלטות עויינת" עשה את העבודה. הוא כתוב טוב, באמת מותח, דמויות מעניינות. ולמרות שמדובר במיזוג חברות, פיננסים ועוד כל מיני דברים מהעולם הזה, הסופר מסביר את המושגים לא רע למאותגרי הבנה בנושא כמוני.

האם הייתי בוחרת את הספר הזה בחנות? אולי, סביר להניח שלא. אז אני שמחה שהוא התגלגל לידי בדרך כזו כי זה ספר טוב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של רץ
רץ
תמונה של Mira
Mira
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של מירי הופמן
מירי הופמן
תמונה של Hill
Hill
15קוראים|גיל ממוצע54|53%נשים

על המבקרת

תמונה של michal_84

michal_84

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
194 ביקורות•1 נבחרות•1,555 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של michal_84
michal_84
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות194
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,555
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת80ספרות מקורית59מתח ריגול והרפתקאות26

דיון על הביקורת

4 תגובות
אפרתי
אפרתי•לפני שנה

מורי, לאו דווקא... אם המחבר היה כותב לא היו כל כך הרבה שגיאות גסות. לפעמים הוא, לפעמים העורך

ולפעמים מישהו מעובדי ההוצאה שלא קרא את הספר...
מורי
מורי•לפני 4 שנים

השער האחורי שייך למחבר או יחצ"ן.

michal_84
michal_84•לפני 4 שנים

באמת? לא ידעתי :)

אז אם זה תרגום- אז המתרגם? העורך? בכל אופן, פאשלה קטנה :)
מורי
מורי•לפני 4 שנים

המחבר כותב את הכריכה האחורית.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של michal_84

שלוש משאלות

שלוש משאלות

ליאן מוריארטי

כבר תקופה מסויימת שהספרים של ליאן מוריארטי מהווים בשבילי מעין "מנוחה". אני מאוד אוהבת את הכבתיבה שלה, את הקלילות שבההיא כותבת והשעשוע, למרות שהנושאים לאו דווקא קלילים או משעשעים. היא גורמת לי להעביר את עצמי לפרברי סידני כבר מהמשפט הראשון. עם זאת, היא מדברת בעיקר על קשרי משפחה, מכל זווית אפשרית, ואני אוהבת את זה.

זהו ספרה הראשון של הסופרת, ולמרות שהרגשתי קצת בוסריות (זה עדיין ספר מעולה, פשוט ביחס לספרים היותר מאוחרים שלה) נהניתי מהעלילה. מסופר כאן על שלישיית אחיות: שתיים זהות ואחת לא. שיעשע אותי לקרוא על כך כי בשכבה של הבת שלי יש שלישיית בנים, שניים זהים ואחד לא וכשהם היו בכיתה א, בוקר אחד בתי ואני יצאנו מהבניין שלנו לכיוון בית הספר ופגשנו אותם בדרך. הזהים החזיקו ידיים ביניהם והלא זהה החזיק את היד של אמו. יש כאן הגיון טכני: לאמא יש רק 2 ידיים והמדרכות בשכונה שלנו צרות... אבל איכשהו זה קצת קיווצ'ץ לי את הלב- הייתכן שהלא זהה הוא קצת אאוטסיידר? טוב, אין לי מושג מה באמת המצב ביניהם ואני די בטוחה שהם שלושתם חברים ממש טובים, אבל הספר הזה גרם לי להזכר בתמונה הזאת מלפני כמה שנים. הספר מביא לנו את סיפורן של האחיות, לכל אחת חייה שלה, אבל בקשר ההדוק ביניהן כל אחת שומרת על אותו "התפקיד" מאז ילדותן. כך גם הוריהן הגרושים של האחיות- כל אחד במשפחה משחק תפקיד, ולא מצליחה להראות לאחרים משהו מעבר. הוא תקוע בתפקיד הזה. נגע בי בעיקר הסיפור של ג'מה, האחות הג'ינ'ית שלא דומה לשתיים האחרות (הבלונדיוניות). ג'מה נתפשת על ידי אחיותיה כמישהי קלת דעת, אולי אפילו קצת טיפשה, שלא באמת ניתן להתייחס אליה ברצינות, לסמוך עליה או להתחשב בדעותיה. הן אוהבות אותה אהבת נפש, אבל למרות זאת הן לא מודעות לסערה הנפשית שמתחוללת בתוכה (וגם לזה שהיא דווקא בחורה די מחושבת שדי מצליחה מבחינה כלכלית), שאולי אם היא היתה מצליחה להוציא את אותה הסערה ולחלוק אותה, החיים שלה היו נראים אחרת. וככה כל אחת מהאחיות, היא מתמודדת עם הפחדים של עצמה ועם הרצונות הכל כך עמוקים לנסות ולהשתנות- אבל הן לא יכולות כי יש את הרצון שלהן ויש את התבנית שנוצרה בתוך המשולש של האחיות כשכל אחת מהן ממלאת תפקיד מסויים. גרם לי לחשוב על תאי המשפחה הפרטיים שלי- בתור בת ואחות בכורה, ובתוך בת זוג ואם. אנחנו ממלאים תפקיד וזה ממש לא פשוט לחרוג מהתפקיד הזה.

שווה קריאה :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
איתנו זה מתחיל

איתנו זה מתחיל

קולין הובר

מכיוון שקראתי את "איתנו זה נגמר" החלטתי לקרוא גם את ספר ההמשך. הוא לא ספר המשך במובן שבלעדיו הסיפור לא גמור, אלא סיפור אהבתם של לילי ואטלס, החבר שלה מהילדות שהיא פוגשת ממש במקרה, בזמן שהיא שוקעת יותר ויותר לתוך מערכת היחסים האלימה שלה עם רייל (בספר הקודם).
הספר מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של לילי ושל אטלס (שם די מיוחד, לא?) ובמהלך הסיפור הם מתוודעים אחד לשני טוב יותר. יש בספר חזרה (קצת מיותרת לטעמי) של פרקים מתוך היומן האישי של לילי מתקופת הילדות. הספר הזה נכתב מספר שנים לאחר הספר הראשון, אז אני מניחה שזה משמש מעין תזכורת. אבל כשקוראים את הספרים אחד אחרי השני, זו חזרתיות מעצבנת.
הספר הקודם התמקד במערכת היחסים האלימה של לילי, ובכך נשא עימו מסר חברתי חשוב. הספר הזה הוא ספר רומנטי מתקתק ואפילו קצת דביק. בזכות ההיכרות המוקדמת עם הדמויות מהספר הקודם גם נהניתי מהקריאה של הספר הזה, אבל האם הקריאה הכרחית? כנראה שלא. זו סגירת מעגל נחמדה לדמויות ותו לא. האם אפשר לקרוא אותו ללא קריאת הספר הקודם? כנראה שכן, אבל הוא היה מקבל פחות משלושה כוכבים, כי כאמור זו קומדייה מתקתקה ממוצעת לחלוטין.
מה שכן חשוב לי לכתוב לגבי הספר הזה, זה שבניגוד לספר הקודם, הספר הזה מתמקד באהבה החזקה של אטלס כלפי לילי ובזוגיות המצליחה שלהם. אבל אני חייבת לציין שתוך כדי הקריאה (בעיקר של הפרקים של אטלס) הרגשתי חוסר נוחות. היחס של אטלס ללילי הוא יחס אובססיבי. אמנם הוא אוהב אותה ורוצה מאוד בטובתה (על חשבונו) אבל אובססיה היא לעולם לא דבר חיובי. העניין הוא שאני לא חושבת שזה המסר שהסופרת ניסתה להעביר, אני חושבת שהעניין היה שבמקום לבנות לאטלס עבר מלא ועשיר, היא יצרה דמות שטוחה יחסית שחוץ מהאהבה האובססיבית ללילי, שאותה לא פגש שנים רבות, אין לו יותר מדי תחומי עניין בחיים.

אז האם לקרוא? לא חובה. בזכות ההיכרות עם המוקדמת עם הדמויות הספר היה חביב, ולא יותר מזה.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
איתנו זה נגמר

איתנו זה נגמר

קולין הובר

לא קראתי אף ספר של קולין הובר, אבל פתאום היה כל כך הרבה באז סביב הספר הזה. הוא יצא בכריכה חדשה, ואז שוב בכירכת הסרט... אז יאללה החלטתי לקרוא (דווקא עם גירסת הכריכה הכי מוקדמת שיצאה בעברית כי הוא היה הראשון שהיה זמין בספרייה הדיגיטלית).

הביקורת עלולה להכיל ספויילרים...

ובכן, הספר עוסק בנושא מאוד חשוב, ולדעתי ממש לא מדובר מספיק. אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג. יש כאן תיאור של איזושהי אובססיה בין לילי לרייל, שאגב הולכת לשני הכיוונים. לילי מנסה למצוא את מקומה בחיים ורייל הוא מנתח מוח מוכשר ובעל עוצמה. מערכת היחסים שלהם מתקדמת במהירות עם המון עוצמה ותשוקה עד שפתאום רייל מכה את לילי. לילי בטוחה שהיא מדמיינת ושהיא לא מפרשת נכון את הסיטואציה- הרי היא יודעת איך נראית אישה מוכה, אמא שלה סבלה מאלימות כל חייה. אבל לילי אוהבת את רייל ולא מצליחה להתנתק ממנו באמת. היא נכנסת לתוך מעגל של אלימות והאשמה עצמית.

הספר הזה הוא קול חשוב. ולמרות כל הקושי בסיפור, הוא הרגיש לי קצת "קל מדי". הסופרת מנסה להראות כמה קשה לגיבורת הסיפור, לילי, להתנתק מרייל שהוא מושא אהבתה וגם המקור לאלימות, אבל היא גם מציגה את היציאה שלה מהמעגל בצורה "קלה" מדי. כולם מאמינים ללילי, אםילו המשפחה של רייל עומדת לצידה, רייל עוזב בקלות יחסית, משלם מזונות- חוץ מהאלמנט הפיזי כמעט ואין כאן עימות. לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה, אבל זה נראה שללילי היה מזל.
בסוף הספר, קולין הובר מספרת על חייה שלה, על אמה שלה שברחה מבעל מתעלל ועל הילדות שלה עם אמא שרק מנסה לשרוד.

כשהייתי ילדה היו שתי ילדות בשכונה שבה גדלתי שסיפרו לי בסוד על אלימות במשפחה (בין ההורים). כל אחת בתורה השביעה אותי לא לספר. באמת שלא ידעתי מה לעשות עם זה כשהייתי ילדה. זמן קצר לאחר מכן אחת המשפחות חזרה בתשובה ועברה דירה. במשפחה האחרת ההורים התגרשו והאמא עברה עם הילדים כמה רחובות מאיתנו (היום בתור אישה בוגרת אני מבינה את העוצמות שהיו בה לקום וללכת). הלוואי שהייתי אומרת משהו למישהו, אז בתור ילדה, אבל הילדות ההן השביעו אותי וזה היה אחד הדברים היותר מושתקים שהיו בסביבה שלנו.
אז אגיד זאת שוב, למרות שהספר הזה לוקה בחסר הוא מעלה נושא חשוב מאוד לסדר היום והלוואי שיהפוך להיות חלק גדול יותר מהשיח הציבורי, אולי ככה נוכל למנוע אלימות, בושה ואולי אפילו עוד מקרה של מוות מיותר.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
לבד בתיאטרון המוות

לבד בתיאטרון המוות

טרי הייז

ספר מעולה ומותח. כבר נכתב עליו כל כך הרבה! אבל קודם כל לפני הכל, גם אני רוצה לשאול: מי תרגם את שם הספר לעברית?! בחירה גרועה לטעמי! במשך תקופה ארוכה דווקא שם הספר מנע ממני לקרוא אותו, נשמע לי מוזר מדי (לא שופטים ספר לפי הכריכה וכל זה, אבל עדיין, זה אמור למשוך את העין ושם הספר במקרה הזה עשה בדיוק את ההיפך). "אני צליין" - I Am Pilgrim השם שלו בשפת המקור הוא טוב בהרבה.

אני לא באמת יכולה לכתוב יותר מדי על העלילה של הספר, דווקא כי יש בו כל כך הרבה. הוא מסופר בעיקר מעיניו של לוחם ביון לשעבר והעלילה טסה בין מדינות שונות במהירות שיא. אין כאן רגע מנוחה. זה ספר עב כרס, ולפעמים מצאתי את עצמי מניחה אותו לא כי הוא לא מותח, להיפך, הוא מותח מאוד!!! אלא פשוט כי התעייפתי. הסחרור שיש בספר הזה הוא פשוט מטורף. הספר הזה מותח מאוד (אם כי לא מהשנייה הראשונה, צריך לתת לו פרק או שניים כדי להמריא), כתוב מעולה ומהודק היטב (למרות שלפעמים יש צירופי מקרים מפתיעים במיוחד, או שלא...). יש בו המון הומור מושחז וכנגד אין בו שום פוליטקלי קורקט, שזה מרענן כשלעצמו.

למה בכל זאת הענקתי לו 4 כוכבים ולא 5? קצת ספויילרים:

ובכן, הוא מתאר עולם משוגע. ולצערי הרב אנחנו חיים באחד כזה היום. מגפה עולמית שמשתקת את העולם המערבי בעת המודרנית (שיש בכלל שמועות על כך שסונתזה במעבדה), איסלאם קיצוני שמאיים להשתלט על העולם. מלחמה במזה"ת שרק הולכת ומסלימה, מלחמה באירופה... לצערי הרב זה לא מדע בדיוני, זו המציאות המטורללת שאנחנו חיים בה. העלילה בספר מונעת מתוך האסון של ה 11 בספטמבר... לצערי מאז העולם (ישראל ובכלל) עבר כל כך הרבה טלטלות ומהמורות ששנת 2001 מרגישה רחוקה שנות אור.
למרות זאת, יכולה לומר בוודאות שאם הייתי קוראת אותו לפני עשור, כשהוא נכתב/תורגם (וכשאני הייתי קצת פחות צינית) הייתי נותנת לו 5 כוכבים ויותר.
הוא ספר טוב ומרתק! באמת שחובה לקריאה :)

ואנקדוטה קטנטנה לסיום: לפני כמה ימים אחי ביקש ממני המלצה לספר, אז אמרתי לו שחייב לקרוא את הספר הזה. באותו ערב הייתי עם חברה במטרו במרכז קופנהגן, ושיחה עם שני גברים רנדומלים על טלפונים וזיהוי פנים הובילה אותנו לשיחה על מערכת "אשלון" אחד מהם טוען שהמערכת קיימת גם בדנמרק. לא היה לי מושג! לפעמים המציאות באמת מתערבבת עם הספרים (מיותר לציין שלפני קריאת הספר לא היה לי מושג קלוש לגבי אשלון, תיארתי לעצמי שיש משהו, אבל לא ספציפית אשלון). גוגל מהיר מצא מתקנים צבאיים שנויים במחלוקת. לא הצלחתי להבין אם הם עדיין פעילים כיום (הם כן, לפי הגבר מהמטרו שטוען שהמתקן ליד קופנהגן מנטר את צפון אירופה, איזור סקנדינביה).

בקיצור, רוצו לקרוא!

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
זה קרה קיץ אחד

זה קרה קיץ אחד

טסה ביילי

רומן רומנטי קיטשי וחמוד שיש לו סוף ידוע מראש. אין לי דרך אחרת לסכם את זה.

פייפר היא צעירה בליינית עשירה, מפונקת וגם די מעצבנת. יום אחד האבא החורג שלה מחליט שהיא עברה את הגבול ושולח אותה לעבוד בכדי להחזיר את החוב. היא נשלחת לעיירת דייגים רחוקה, ביחד עם אחותה שמארחת לה חברה. העיירה הזו זו העיירה שהיא נולדה בה, שבה אביה הדייג נהרג ואמה ברחה משם מבלי להביט לאחור.
פייפר נשלחת לשם בכוונה להשתלט על הפאב שהיה פעם בבעלות אביה ומוצאת מאורה של דייגים שיכורים- כמובן שזה משהו מתחת לרמתה.

באופן צפוי למדי היא פוגשת את הדייג האלמן, הכועס והחתיך וכמובן שהם מתאהבים (למרות ההכחשה בהתחלה). הסיפור צפוי, הדמות של פייפר מעצבנת עד מאוד, ובגלל זה היה לי ממש קשה לקרוא אותו בהתחלה. באיזשהו שלב היא התחילה איזשהו תהליך של התבגרות (לא יודעת אם לקרוא לזה התבגרות, אולי יותר נחיתה על הקרקע) מה שגרם לי לחייך ולגחך מדי פעם במהלך הקריאה.

בסופו של דבר אני חושבת שזה ספר נחמד להעביר איתו את הזמן ותו לא.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
סיפור האהבה של המהפנטת

סיפור האהבה של המהפנטת

ליאן מוריארטי

מוריארטי כותבת טוב. מה שאני אוהבת בה, זה שהיא כותבת על נושאים שיכולים באמת לגעת, בכל אחד. הם קלילים, לא תמיד לגמרי מציאותיים, אבל דווקא כן. היא מספרת לנו על משפחות, על יום יום שלפעמים הוא קצת משוגע, אבל אם מסתכלים מקרוב, זה בקלות יכול להיות הסיפור שלנו או של השכנים מהבית ממול, כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה מאחורי החלונות המוגפים. הסיפורים שלה הם על יחסים, היא מנתחת יחסים בכל מיני רמות שונות.

הפעם אנחנו פוגשים את המהפנטת, נכון שזה מקצוע קצת לא שגרתי אבל זה מה שהיא עושה למחייתה והיא טובה במה שהיא עושה. והיא נהנית מזה, היא עוזרת לאנשים וזה עושה לה טוב. היא פוגשת גבר נחמד, אלמן עם ילד. הוא חביב, הוא טוב בשבילה. אבל הוא מגיע עם עבר. יש לו אקסית אובססיבית שמסרבת לשחרר את החיים שלו.
הסיפור מסופר לסירוגין בגוף ראשון מנקודת מבטה של האקסית ובגוף שלישי, מצד המהפנטת.

הסיפור הזה עוסק במערכות יחסים, בעבר שלנו ובמטען שאנחנו סוחבים איתנו. וכל אחד סוחב מטען כזה. כולנו מושפעים ממה שקרה לנו בעבר ובונים את מערכות היחסים הנוכחיות שלנו בהשוואה למה שהיה. הרי אנחנו סך החוויות שצברנו. אנחנו סקרנים, אנחנו חטטנים- אבל מתי זו סקרנות טבעית ומתי זה כבר חוצה את הגבול והופך להטרדה? האם אפשר באמת לשחרר את העבר שלנו? קל יותר לשחרר בני זוג כשנפרדים בטוב? ומה עם בני זוג שמתו? איך הם משפיעים על מערכות היחסים הנוכחיות שלנו? ומה עם אתיקה מקצועית וסקרנות טבעית? מתי הגבול מטשטש?

מערכות יחסים, זה הנושא של הספר הזה, והוא נהדר. אהבתי :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
המדריך לימים הקרובים

המדריך לימים הקרובים

יואב בלום

יכול להיות שהביקורת הולכת להכיל מעט ספויילרים...

איזה רעיון נפלא! אפשרות לצרוך זכרונות של אחרים מבלי לזוז מהכיסא. בעצם לחוות חוויה ענקית, ממשית אבל לגמרי לגמרי בראש שלנו. אני אוהבת את הכתיבה של יואב בלום, הוא כותב טוב, משעשע, קליל, עם המון המון הומור עצמי. אבל הנושאים שהוא כותב עליהם הם בהחלט מעוררי מחשבה, ולא תמיד קלילים במיוחד. מי אנחנו בלי הזכרונות שלנו? ואם אנחנו באמת מוגדרים על פי סך המידע והזכרונות שצברנו- אז אם נקבל מידע וחוויות מאנשים אחרים, האם זה אומר שהם מגדירים אותנו? הופכים לחלק מאיתנו? כן, בהחלט כן. בצורה כזו או אחרת, פשוט אצל יואב בלום זה מגיע לקיצוניות.
הוא מראה כאן בספר את שני צידי המטבע, גם לטובה, זה נהדר איך אנשים שאין להם באמת את היכולת לחוות דברים יכולים פתאום למצוא את עצמם על הר געש באפריקה אחרי ששתו יין שיש בתוכו חוויה. לעומת זאת, אנחנו פוגשים גם שימוש לרעה בהשתלת הזכרונות והחוויות שהאנשים האחרים חוו. הרי בכל עסק, חיובי ככל שיהיה, יהיה מי שימצא את הפירצה וינצל את הרעיון הנפלא לרעה.

מרתק, גורם להמון מחשבות. אם קיימים בי זכרונות של אדם חזק, שיודע לעמוד על שלו, האם גם אני אהפוך לכזו? אם יש בי זכרון התאהבות, האם אני באמת מאוהבת באדם שעומד מולי? האם זו אשלייה או באמת חלק ממני?

אני בהחלט ממליצה לקרוא, ואם אתם רוצים להבין קצת יותר, אתם צריכים לקרוא את פרק 14 :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
החיים מחכים לך, קלואי בראון

החיים מחכים לך, קלואי בראון

טליה היברט

סיפור פשטני למדי עם דמויות ראשיות מעצבנות ולא אמינות בעליל. הצורה שהן מדברות אחת לשנייה פשוט בלתי נסבלת! (כמה פעמים אפשר להגיד "פאקינג" בדיאלוג אחד? את פאקינג מדהימה, את פאקינה מתוקה- אולי באנגלית זה נשמע יותר מגניב? אני בספק...). היתרון היחיד שמצאתי בספר הוא שהדמות הראשית של קלואי חולה בפיברומיאלגיה, מחלת הכאב, וזה חשוב להעלות את המודעות למחלה הזו. אבל מבחינת העלילה? שיעמום אחד גדול.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
דירת שותפים

דירת שותפים

בת' אולירי

בזמן האחרון אני ממש במצב רוח לספרים רומנטיים. חופשת הקיץ ואווירת החופש גורמות לי לקרוא סיפורי אהבה קלילים. זה כיף ומעלה חיוך. הספר הזה גם היה כזה, קליל בסך הכל, אבל הוא היה ממש סתמי. למרות שדי התיימר להיות יותר ממה שהוא.
טיפי (טיפאני) ולי (ליאון) הם שותפים לדירה, או יותר נכון למיטה... נשמע מוזר? כן בהחלט! ליאון צריך כסף, לטיפי אין כסף אבל היא זקוקה לחדר לישון בו. אז היא מוצאת את עצמה ישנה במיטה של ליאון, (כי מסתבר שלשכור מיטה בלונדון זה הרבה יותר זול מחדר שלם)- כי ליאון הוא אח בהוספיס שעובד רק בלילות. כלומר בלילה המיטה של טיפי, היא יוצאת לעבודה בבוקר לפני שליאון חוזר ממשמרת הלילה שלו... וחוזר חלילה. כלומר הם גרים באותו חדר אבל מעולם לא נפגשו. הם מתחילים להתכתב בפתקים שהם מפזרים ברחבי הדירה, שזה חמוד בהחלט.
העניין הוא שזה שוב הסיפור של הבחור השקט והמבין מול הבחורה הקשקשנית. אנחנו מגלים פרטים על עברם- אח של ליאון בכלא על לא עוול בכפו, חברה של טיפי היא במקרה עורכת דין מוכשרת במיוחד. לטיפי יש אקס מטריד, וליאון מבין כי במקרה גם אמא שלו עברה דבר או שניים במערכות היחסים שלה.
התחושה שלי היא שבגדול הסיפור הוא די סתמי, אבל יש נסיון מלאכותי למדי להכניס עוד ועוד עומק לדברים.

זה לגמרי בסדר שספר הוא רומנטי וקליל ומשעשע, אני לא אוהבת שמנסים להכניס בכוח פרטים ועלילות משנה שמנסות לסחוט את צינוריות הדמעות שלנו (במקרה שלי, ממש ללא הצלחה).

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84

ביקורות נוספות על "השתלטות עוינת"

השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

ניק הלר הוא גבר-גבר: חסון, אמיץ, לוחם מיומן (בוגר של הכוחות המיוחדים!), חוקר בעל חושים חדים, ויחד עם זאת רגיש, בעל חוש-הומור וקשור קשר מיוחד לאחיינו גייב, נער מוכשר ומסוגר. אין מה לומר, ניק הוא חלומה הרטוב של כל אימא פולנייה, והוא עדיין רווק! אבל החברה הרעים מקדימים את הפולנייה, נכנסים לתמונה ותוקפים את אחיו של ניק, רוג'ר, ואת אשתו לורן. לורן מוצאת עצמה בבית-חולים ורוג'ר נעלם. Mistake. Big mistake. לו היו הרעים יודעים שהם בספר של ג'וזף פיינדר, ודאי היו נזהרים יותר, שכן סופם שניק ינקנקם בחלוף כארבע מאות עמודים.

יוסף המוצא יודע לרקוח עלילת מתח, בכך אין ספק. מרכיבי התבשיל - הפתעות, תפניות-עלילה, עימותים, משברים, קרבות, נפגעים, דילמות מוסריות-עאלק ושאר ירקות – הם בכמויות ובפרופורציות נכונות. ג'וזף מוסיף גם מספר תבלינים – מעט הומור, קצת רקע משפחתי אפל, קורט סודות ובוגדנות. אבל בכל זאת משהו חסר בתבשיל: העלילה שבלונית מדי, הדמויות חסרות עומק. התבשיל של פיינדר השביע אותי לזמן קצר אבל אין לי תחושה שאני רוצה לשוב למסעדה הזו.

ספר טיסה הוא ספר שאמור לרתק אותך למספר שעות, בעודך ארוז בקופסה מעופפת כסרדין משומר, מבלי לתבוע ממך מאמץ או ריכוז רבים מדי. 'השתלטות עוינת' בהחלט עושה את העבודה מבחינה זו. אלא מה? כמו שישנן קטגוריות שונות לנוחות הטיסה, כך ניתן גם לקטלג ספרי טיסה. ישנם ספרי-טיסה ממחלקה ראשונה (חלק מספרי ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד הם כאלה לטעמי), ספרי-טיסה ממחלקת עסקים, וכולי. לטעמי 'השתלטות עויינת' הוא ספר-טיסה ברמת צ'ארטר. אפשר, אבל ממש לא חייבים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עולם
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

למי שמתעניין האם חברת 'פלדין' באמת קיימת:

כן. היא קיימת. יש קבלן צבאי שסיפק חיילים ("שכירי חרב" אם תרצו) לפעולות של ארה"ב בעיראק. הוא היה נקרא אז "Blackwater". על שם הביצות שהיו במתקן האימונים הענק שלו.

במהלך השנים, העובדים של Blackwater הואשמו באצבע קלה על ההדק, וקרו להם כמה מקרים של ירי באזרחים חפים מפשע. המפורסם ביותר היה "הטבח בכיכר ניסור" בבגדד. שם 17 אזרחים נרצחו ע"י עובדי הקבלן של Blackwater. הנשיא טראמפ חנן את 4 האחראים לטבח.

עד לטבח, חברת Blackwater פעלה בוואקום משפטי, כך שלא החוקים של ארה"ב ולא החוקים של עיראק חלו עליה. למעשה כבר קרה שעובד שיכור של Blackwater ירה למוות במאבטח של סגן נשיא עיראק. העובד נקנס ופוטר, אבל לא הועמד לדין.
רק בחודש שלאחר הטבח, נחקק חוק שמכפיף את הקבלנים הפרטיים של משרד ההגנה לחוק האמריקאי.

כמו חברת פלדין בסיפור, גם המייסד של Blackwater הוא נוצרי נלהב, שתורם רבות לארגונים נוצריים, שמרניים, ואנטי להט"ביים.

החברה זכתה בחוזים של משרד ההגנה האמריקאי ללא מכרז.

לפני שנתיים•MusiCode7
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

למי שאינו מכיר את פיינדר, מדובר על כתיבה מז'אנר ספרי המתח מתחום החברות בשילוב אלמנטים מתחום הריגול התעשייתי האלקטרוני.

העלילה מתנהלת סביב תעלומת היעלמותו של אחיו של גיבור הספר ניק- יוצא יחידה קרבית לשעבר...שפרש ועבר לתחום התחקור התעשייתי.. וכעת מתגייס בשליחות פרטית להתחקות אחר סיפור היעלמותו של אחיו....שעקבותיו מנתבות אותו לחברת ענק אמריקאית של שכירי רכב המגלגלת מאות מיליוני דולרים, בעקבות פעילותה הצבאית הבלתי חוקית בעירק בשם הממשל האמריקאי...היא גם החשודה העיקרית בחטיפת האח.



מבין שלושה ספרים שקראתי של הסופר, בהשראת ספרו המצויין והמומלץ פראנויה, הציפיות היתמרו להם כגובה בנייני הפירמות בספריו של פיינדר.

אך כגודל הציפייה, כך גם האכזבה: פיינדר מתהדר בדרך כלל בקצב כתיבה מהיר סוחף ושוזר קנוניה כאילו צמחה מתחת לידיו של ג'ון גרישם עצמו, אך הפעם נראה ששטף העלילה לוקה בסירבול מאחורי מבנה הפירמידה של תאגידי הענק...עד שמתקבלת תחושה של חוסר ממוקדות.

ספריו של פיינדר מאופיינים בטוויסט עלילתי בלתי צפוי כיאה לז'אנר. נראה שהפעם מדובר ברפליקציה של אותו טוויסט של ספרים אחרים ולכן גם ה"טוויסט" ...בסוף דיי צפוי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yossic
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

בוושינגטון מתעוררת בבית חולים לורן הלר שהותקפה ברחוב והוכתה בראשה אחרי בילוי עם בעלה רוג'ר. שניהם עובדי 'גיפורד תעשיות'. מספיקה לשמוע אותו צועק "למה אותה"? לפני איבוד הכרתה. רוג'ר נעלם כלא היה.
בלוס אנג'לס-ניק, אחיו של רוג'ר העובד עבור חברת חקירות וטוב בכך נדרש לפענח גניבת ענק של מכולות ממטוס. הוא מפענח את התעלומה מהר-זהות המטוסים הוחלפה והמכולות עדיין במטוס שנראה כאחר. אחת גדושה סכום עתק במזומן.
ניק הוא מעין ג'ק ריצ'ר (של לי צ'יילד)- גבוה, חזק, יוצא כוחות מיוחדים ששירת בעיראק ואפגניסטן.
הוא בקי בנשק וקרב מגע ויכול לכסח שלושה יריבים מיומנים, רב תושייה וחסר פחד. ללא משפחה וקרוב ללורן ובנה גייב.
אביהם של השניים הוא מיליארדר היושב בכלא על עבירות כספים ומס.
לאחר שנות נתק ארוכות בין האחים ניק נכנס לעובי הקורה למצוא את אחיו שלא ברור אם נחטף, מסתתר או שמא מת. נעזר בחברים המומחים במעקב, כספים ופיצוח צפנים-אחד מכונה 'מרלין' (על שם הקוסם). הוא נשאב לפרשה סבוכה המערבת צבא פרטי ענק הפועל כקבלן מטעם ארצות הברית ואינו כפוף ישירות לחוק הצבאי או האזרחי, למעשה שכירי חרב. ניק מגלה דברים שלא שיער הקשורים לאחיו, גיסתו ואביו והחברות שהעסיקו אותו ואת רוג'ר. עולם אפל וכוחני של תאגידי ענק,תככים,כסף גדול, שוחד והשתלטות על חברות. אנשים שלא בוחלים באכזריות. שאיפות אישיות של רוג'ר שעבורן הוא מוכן להרחיק לכת.
למרות הכתיבה הטובה למדי הספר (שבאנגלית נקרא 'נעלם') קצת ארוך, מורכב לעתים ויכול לבלבל פה ושם. מדי פעם פרטים מיותרים. בסך הכל המתח נשמר והסוף מפתיע למדי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ראובן
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

את השתלטות עוינת קראתי בבת אחת. ספרות מתח במיטבה בכיכובו של ניק הלר. ספר שני מפרי עטו של ג'וזף פיינדר שאני קוראת. העובדה שזה הספר השני שלו שאני קוראת החודש קשורה לשתי סיבות: המתיחות המדיניות והפוליטית. לא הצלחתי להתרכז בספרות יפה כלשהי והחלופה המיידית שלי היא ספרות מתח מסוג SUSPENSE/ פרשיות שבהן המתח מתגבר ככל שניק הלר מתקדם בפתרון של תעלומה שהולכת ומסתבכת עד לפתרון (שגם הוא מורכב מאוד, מתוחכם ומעניין וגם מקורי) בעמוד הכמעט אחרון של הספר. הספר הקודם של פיינדר, הראשון שלו שקראתי, מחיר השתיקה, היה גם כן מתוחכם אבל ללא כל השוואה עם השתלטות עוינת. כעת נותרה לי משימה, לבחור בספר נוסף של פיינדר שיעמוד בקריטריונים של השתלטות עוינת. אני מתנצלת שלא הכנסתי יותר פרטים לביקורת. מוטב כך. זה לטובת הקורא שמעוניין לקרא ביקורת ללא כל ספוילרים. רוצו לקרא.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•טרי
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

ספר מתח נחמד על עולם העסקים ומה קורה כששוכחים את הצד המוסרי .לא כל כך אהבתי את הסוף. בקיצור , יש ספרי מתח הרבה יותר טובים אבל עדיין שווה קריאה .

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Scarlet
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

נו נו
זה כל מה שיש לי לומר.
הספר חיוור לגמרי ביחס ל'פרנויה' של אותו סופר.
הספר עוסק בשני אחים שטווים סביבם עלילה מורכבת, מסובכת, ולא ממש הגיונית.
לא התחברתי, למרות שאהבתי את הכתיבה.

לפני 9 שנים•קורא כרוני
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

ספר "השתלטות עוינת" מאת ג'וזף פיינדר (הוצאת ידיעות ספרים, 2009) הוא הראשון בסדרת ספרים אודות החוקר הפרטי ניק הלר, איש משרד החקירות היוקרתי של ג'יי סטודארד, בעצמו יוצא אגף המבצעים של סוכנות הביון המרכזית. המשרד של סטודארד מתמחה בחשיפת סודות שאנשים רבי-עוצמה מעוניינים להסתירם. אביו של הלר, ויקטור, היה איש עסקים עשיר שהורשע בשורה של עבירות מס ומרמה ונכלא לשנים ארוכות. הלר משוכנע שסטודארד, שעבד עבור אביו, קיבל אותו לעבודה "מפני שהרגיש שאכזב את אבא שלי. אחרי הכול, אני הייתי הכבשה השחורה במשפחה: עזבתי את המכללה והתגייסתי לכוחות המיוחדים. הצטרפתי לשורות הצבא במקום לבנק ההשקעות גולדמן זקס. אבל בהמשך התחיל ג'יי להתרברב בכך שאני העובד הכי טוב שלו. "יש משהו בגֶנים של הלר," הוא נהג לומר" (עמוד 68).

עלילת הספר נפתחת כאשר אחיו הגדול של הלר, רוג'ר ואשתו קרוליין הותקפו ערב קודם לכן ברחוב שקט בוושינגטון. קרוליין נפצעה ואילו רוג'ר נעלם. הלר שב לעיר כדי לסייע בפתרון הפרשה. עד מהרה מתברר לו שרוג'ר הסתבך בעסק מפוקפק עם חברת קבלן פרטית של משרד ההגנה האמריקני בשם פלדין (שמזכירה מאוד את בלאקווטר). בעליה, אלן גריינג'ר, אשר ״שירת בחיל הנחתים״ (עמוד 204) והמנכ"ל קרל קובלנץ אינם בוחלים בדבר כדי להגן על סודותיה. קובלנץ, יריבו של הלר בספר הוא בדיוק הטיפוס שמציבים בספרים מסוג זה (שכותבים צ'יילד ובלדאצ'י, למשל). לאחר שהשלים את לימודיו והכשרתו ב"איטון וסנדהרסט הוא הצטרף לגדוד הסקוטי בצבא הבריטי, ואחר כך הוא נבחר לקומנדו הבריטי, שמקביל לכוחות המיוחדים ושחייליו נחשבים קשוחים אפילו יותר מאיתנו (אף על פי שהתקשיתי להאמין בזה). הוא היה אגדה מהלכת בזמן "סופה במדבר", חלק מצוות תקיפה שניסה להתגנב למתקני התקשורת העיראקיים. הם מצאו את עצמם מול שלוש מאות חיילים עיראקים, אבל בכל זאת טמנו את מטעני הנפץ וחמקו משם תחת אש. אף חייל קומנדו לא נפגע. אחרי המלחמה, הרבה ערבים עשירים בקנזינגטון רצו לשכור אותו כמנהל האבטחה שלהם, אבל הוא העדיף להשתחרר מהצבא ולהצטרף לחברת שכירי חרב בינלאומית" (עמוד 263). מקצוען קטלני וקר-רוח.

מנגד, כמקובל בספרים אלו, גם הלר אינו קוטל קנים. כפי שהוא מתאר את עצמו בספר הוא "מתנשא לגובה מטר שמונים ושבע, שירתתי בכוחות המיוחדים בעיראק, ואני עדיין בכושר לא רע. חוץ מזה, היו לא מעט שמועות בנוגע לכישורי האפלים, כל מיני דברים שעשיתי לכאורה בעיראק ובבוסניה. אף אחת מהן לא היתה נכונה, אבל מעולם לא טרחתי להעמיד דברים על דיוקם. המוניטין המפחיד לא כל כך הפריע לי" (עמוד 61). בקיצור, לא בחור שכדאי להתעסק איתו. אבל החקירה עלולה גם לחשוף את סודותיו של רוג'ר, שמוטב היה אילולא יצאו לאוויר העולם.

הספר מותח, ופיינדר מצליח לשמור על המתח כמעט עד הסוף. אבל הפתרון לעלילה מגחך ומיותר ובנוסף, עליונותו של הלר,מן פאטריק קים שכזה, על כל אויב ויריב פוגמת בתחושת המתח. גם תרגום הספר פחות ממוצלח. כך לדוגמה, הקומנדו הבריטי הוא השירות האווירי המיוחד, שאינו מקביל לכומתות הירוקות אלא לכוח דלתא. מוטב היה לכתוב יחידת עילית. מותח אבל לא ממש מוצלח. אפשר, לא יותר.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פרל
השתלטות עוינת

השתלטות עוינת

ג'וזף פיינדר

עוד ספר משובח מבית היוצר של ג'וזף פיינדר המומחה לעולם החברות העסקיות.
בספר זה מטפח פיינדר את דמותו של ניק הלר כגיבור, אשר ילווה אותו בספרים נוספים בעתיד (זה התחיל בספר פרנויה, שם מוזכר ניק הלר לראשונה).
כמו קודמיו, גם הספר הזה שופע ידיעות מאלפות על חוקים ותקנות בחברות עסקיות ועל האבטחה בהן.
מומלץ מאוד לחובבי הז'אנר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דני
דירוג
3.0
לפני 6 שנים

“בוושינגטון מתעוררת בבית חולים לורן הלר שהותקפה ברחוב והוכתה בראשה אחרי בילוי עם בעלה רוג'ר. שניהם עו”