רק לפני שבוע שוחררתי מהסנטוריום לניקוי רעלים, או בשמו האמיתי: המוסד לגמילה. אתם בטח תוהים למה התמכרתי וחוככים בדעתכם בזהירות אם באלכוהול, סמים, אוכל או קניות, שקעתי עד צווארי, ואם שילמתי טבין ותקילין רק כדי שמישהו ישלח אותי ל-A.A. כמו אסיר משוחרר המתייצב כל שבוע בפני קצין מבחן.
ובכן, לא.
לא נעים להודות, אבל התמכרתי לספרי מתח.
לפני ששוחררתי מהסנטוריום קיבלתי רשימת עשה ואל תעשה. 1. בלכתך לקניונים

<mark>ג'וזף פיינדר</mark> הוא ג'ון גרישם של ספרות המתח הכלכלית. הקורא ההדיוט לא חייב להבין בנפתלות החוק העסקי או בדיני חברות כדי להבין את משמעות הפתרון. מספיק שהוא מבין שהוא לא לגמרי מבין.

הספר פותח במנוסתו של אדם אחד מפני אנשים הרוצים להרגו. הוא בורח בטבע הלא מוכר ומנסה לשרוד. ואז אנחנו חוזרים שש שנים אחורה לתקופה שבה הגיבור, בשמו המקורי, פול ברייטמן, היה מנהל מצליח בקרן גידור. פול פגש צלמת יפה ואטרקטיבית

כמעט בסוף כל ספר מתח אמריקאי, ישנה רשימת תודות אינסופית: לגארי, בארי והארי, לשון ודון, ללטישה, פאטרישה וקאישה, לפיל וביל, בקיצור, לכל מי שתרם את תרומתו להפקת יצירת המופת הזאת.
נשאלת השאלה: אם כל כך הרבה אנשי מקצוע תורמים מניסיונם והתמחותם לכתיבת הספרים הללו, איך זה שהספרים מדשדשים בבינוניות מייאשת?
גם המנכ"ל שייך לקבוצה הזאת.
<mark>ג'וזף פיינדר</mark> עוסק בדרך כלל בחברות אמריקאיות גדולות. לא בקנה מידה ישרא

ניק הלר הוא גבר-גבר: חסון, אמיץ, לוחם מיומן (בוגר של הכוחות המיוחדים!), חוקר בעל חושים חדים, ויחד עם זאת רגיש, בעל חוש-הומור וקשור קשר מיוחד לאחיינו גייב, נער מוכשר ומסוגר. אין מה לומר, ניק הוא חלומה הרטוב של כל אימא פולנייה, והוא עדיין רווק! אבל החברה הרעים מקדימים את הפולנייה, נכנסים לתמונה ותוקפים את אחיו של ניק, רוג'ר, ואת אשתו לורן. לורן מוצאת עצמה בבית-חולים ורוג'ר נעלם. Mistake. Big mistake

*זהירות ספוילרים*
כשאני נגשת לספר מתח יש לי ציפיות מסויימות: סיפור הגיוני במידה סבירה ,דמויות שניתן להתחבר איתן,אמינות מסויימת וכמובן עלילה מענינת ומותחת,את כל זה מספק <mark>ג'וזף פיינדר</mark> בשפע,מיד מהעמודים הראשונים מצאתי עצמי מרותקת ומתענינת בגורלם של קלייר הלר פרופסור למשפטים בהארווארד ובעלה מזה 3 שנים טום צ'פמן אשר נעצר ע"י יחידה צבאית מיוחדת תוך כדי מאבק בו הפגין כישורים גופניים שרעייתו מעולם לא

היו לי ציפיות ממש גבוהות מהספר הזה כי כולם שיבחו אותו בלי סוף. נהניתי ממנו, למרות שזה לא בדיוק סגנון המתח שאני רגיל אליו.
פרקים קצרים ויש טוויסט נחמד בסוף ומחכים לי על המדף עוד כמה ספרים של <mark>ג'וזף פיינדר</mark>.
מחכה לראות את הסרט

ספר "השתלטות עוינת" מאת <mark>ג'וזף פיינדר</mark> (הוצאת ידיעות ספרים, 2009) הוא הראשון בסדרת ספרים אודות החוקר הפרטי ניק הלר, איש משרד החקירות היוקרתי של ג'יי סטודארד, בעצמו יוצא אגף המבצעים של סוכנות הביון המרכזית. המשרד של סטודארד מתמחה בחשיפת סודות שאנשים רבי-עוצמה מעוניינים להסתירם. אביו של הלר, ויקטור, היה איש עסקים עשיר שהורשע בשורה של עבירות מס ומרמה ונכלא לשנים ארוכות. הלר משוכנע שסטודארד, שעבד עבור א

אציין שאיני חובב גדול של פרוזות..יתכן וזה משקף את הגן הישראלי שלי-החיפוש המתמיד אחר הסאבטקסט וקוצר הרוח בתיאורים שנמתחים על פני חצי עמוד-עמוד ופוגעים ברצף העלילתי והלוגי. למזלי <mark>פיינדר</mark> אינו זוזה סראמגו.


הפרולוג הקצרצר הנ"ל נועד לציין שלמרות זאת ולמרות שהספר מוגדר כפרוזה, נראה ש<mark>פיינדר</mark> מצא את התמהיל הנכון בין שמירת הדרמה הסוחפת לבין בניית הדמויות והעלילה.

אציין שזה הספר הרביעי או החמישי שאני

זהו הראשון בסדרת הספרים של <mark>ג'וזף פיינדר</mark> שקראתי. מאז, אני לא מפספס אף ספר שלו. המחבר הינו בעל ידע עמוק בתורות ניהול עסקי למיניהן. למדתי רבות מן הספר וגם נהניתי מן העלילה המותחת. מומלץ בהחלט.