האוקיינוס כראי הנפש
הספר אור בין אוקיינוסים, גרם לי טלטלה וסערת נפש גדולה. בקשתי לכתוב עליו ביקורת ולא הצלחתי.
היה משהו עמוק בספר שנגע בנימי נפשי, אך לא ידעתי מהו.
התחלתי לכתוב לתוך המחשב, הגיגים, שברי משפטים שעלו בליבי לאחר סיום הספר, כרמזים לסמליו העמוקים המבקשים להתפענח.
• האם אורו של המגדלור הוא כמו מצפון אנושי, המכוון אותנו בחשכה ?
• האם הים משקף מצבי רוח אנושיים קוטביים ?
• האם המגדלור מסמל הורות המקנה ביטחון לבני המשפחה ?
השאלות הסתומות האלו, היו מונחות במחשבי זמן רב, הפכתי בהם עד שהבנתי שהמגדלור והים, הם גיבוריו האמתיים של הספר, שחברו לאחת ממטפורת חיי. האם מגדלור דמיוני, הנטוע בטבע סוער, הוא הגורם המשמעותי שנגע בנימי נפשי, וגרם לי עצב מטלטל ?
זיכרון מלפני שנים רבות, ושם הספר אור בין האוקיינוסים, כמוטיב ורמז, נתנו לי קצה של חוט לפענוח סמליו של הרומן. כסטודנט למדתי פסיכולוגיה במסגרת חינוך. שוחחנו על המגדלור כדוגמה לסמל, המייצג על פי קרל יונג, מיתוסים המשותפים לתרבויות שונות, המגדירים מצבים בתת מודע הקולקטיבי. העצמי מייצג, מסע לשלמות, על ידי איחוד ניגודים. הוא כמגדלור בסערת החיים, מאיר ומכוון לנו את דרכנו, לחוף מבטחים, ואילו הצל, דומה לחלקו האטום של המגדלור, מסמל את הצד החשוך באישיותנו, את טראומות העבר, והרוע האנושי, אותם אנו מבקשים להדחיק.
אור בין האוקיינוסים, הוא סיפור של פוסט מלחמה, ופוסט טראומה, כך תפסתי את עוצמת הספר, כסיפור על נפש חייל פגוע ומיוסר, טום שרבורן, החוזר ממלחמת העולם הראשונה, מלא ברגשות אשם. הוא יוצא למסע אישי לאי ג'ואנוס רוק במערב אוסטרליה, המרוחק והמבודד ובו מגדלור, למסע של גאולה למחוזות הכאב הפנימיים, בכדי להתמודד עם הצללים והסיוטים המודחקים. דרך הקשבה והתבוננות בים וסמליו הוא מבקש מרפא. הטראומה, והרוע האנושי הם המפתחות להבנת העלילה.
"...אבל הוא מצולק בכל זאת, כיוון שנאלץ לחיות בעורו של האיש שעשה את הדברים שהיו צרכים להיעשות באותם ימים. הוא נושא עמו את הצל האחר ההוא, המוטל פנימה." ( עמוד - 16 )
" אם רק יכול להתרחק מספיק ? - מבני האדם, מהזיכרון - הזמן כבר יעשה את שלו." ( עמוד - 17 )
כעת אני יוצא למסע, לסמליו של הספר, ומפרש אותם על פי קרל יונג, ודרך ציורי סערות הים של הצייר הבריטי ויליאם טרנר, הבונה את תמונותיו כקומפוזיציות מעגליות, העוסק ביסוד האור כתקווה, מצד אחד, וכקטסטרופה אנושית מצד שני. תמונותיו מורכבות מיסודות קדמוניים של, אדמה, אש, אוויר ומים המיצגים כוחות קמאיים, מנוגדים ומשלימים, רוגע הים לעומת סערותיו הדמוניות.
" יש ימים שבהם האוקיינוס איננו האוקיינוס - לא כחול, אפילו לא מים, אלא התפוצצות אלימה של אנרגיה ושל סכנה: פראות בעוצמה שרק האלים יכולים לזמן. הוא מטיח את עצמו באי ...והצליל הוא נהמת חיה שזעמה אינו יודע גבולות." ( עמוד - 87 )
נפשם של בני אדם נמשכה תמיד למגדלורים, אומרת מ.ל. סטדמן, מחברת הספר, בגלל הבדידות שלהם, ונוכחותם המייצגת דיכוטומיות, בין חושך לאור, בין ים ליבשה, בין ביטחון לסכנה. המגדלור כלפי חוץ, הוא סמל לרצון אנושי להשליט סדר, ויציבות בעולם הכאוטי. כלפי פנים, הוא מרחב מעגלי סגור ומוגן, במרכזו מוקד האור, כמקום טהור ( התכתבות עם המנדלות של יונג ), סמל לשלמות, להתבוננות פנימית, ולעצמי האחראי על הצמיחה הנפשית. למגדלור יסוד הרסני, הכספית שהייתה חלק מפנס האור, גרמה למפעיליו הרעלה. הצלת חיים גורמת לאובדן, למעשה, אור המגדלור מיועד לאחרים, והוא מותיר את המגדלור ושומרו מחולל האור בצל.
" כל מי שעבד אי - פעם על מגדלור באיים יכול להעיד על כך - על הבדידות, על הכישוף שהיא מטילה, המשואות הללו, כמוהן כניצוצות המתעופפים מן הכבשן ששמו אוסטרליה, פרוסות סביב -סביב, מהבהבות, "... ( עמוד - 128 )
" הבידוד טווה את פקעת המסתורין שלו, ממקד את הדעת במקום אחד, בזמן, אחד, בקצב אחד - סיבובו של האור." ( עמוד - 128 )
סמליו של הספר מכשפים, מתארים בצורה מרהיבה את עצמת הטבע ונפשו המסתורית של האדם.
מיתוס האוקיינוס - נקודת מבט אישית וסגירת מעגל תרפויטי.
דור בני נפצע קשה בפעילות מבצעית, לאחר שנה של טיפולים בבתי חולים, הוא יצא למסע, למזרח אוסטרליה, אל חופי האוקיינוס, בכדי להיות לבד בשקט, וללמוד מסגנית אלופת העולם בקיאקים, לגלוש מול גלי האוקינוס, להתעמת איתם, ולבדוק גבולות. יום אחד נודע לנו בדיעבד, כי הוא כמעט והוכרע על ידי גלי הים. הוא חזר מפויס ממסע שאין לא סוף.
אנו עדיין מתמודדים ונושאים את הצל בתוכנו, כפוסט טראומה מודחקת, לאירוע עבר, אך יש בחיינו גם אור רב, והשלמה עם הצל, כמו המסע שעובר גיבור הספר אור בין האוקיינוסים.