ביקורת ספרותית על אור בין האוקיינוסים מאת מ.ל. סטדמן
ספר טוב

---

יש אימהות שחוזרות לג'ינס הישן תוך שעה אחרי הלידה, מניקות, הולכות לבייבי יוגה 3 פעמים בשבוע, פילאטיס פעמיים בשבוע ומבשלות תבשילי בשר מסובכים ומעלות לפסייבוק וכותבות "משהו קטן שהכנתי לבעלי".
לי לוקח בערך שנתיים לחזור לעצמי. רוב הזמן אחרי הלידה אני נמצאת עם פיג'מה. הפוכה. מלאה בפליטות. ריח של משחת בייבי-פסטה עד היום גורם לי לבחילה. יש לי שתי ילדות נהדרות שחיי הם לא חיים בלעדיהן אבל בשבילי זה בכלל לא קל.
השנה 1926. איזבל וטום הם זוג חשוך ילדים שחי בבדידות על אי קטן בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס הדרומי. הם מוצאים סירה עם גבר ותינוקת . הגבר כבר אינו בין החיים אך התינוקת, באורך פלא, בריאה לחלוטין. איזבל משכנעת את טום להשאיר את התינוקת וקוראת לה לוסי (אור). ההחלטה הזו להשאיר את התינוקת גורמת לקרע באהבתם ולשרשרת אירועים שמשפיעה על חייהם של רבים אחרים.
בספר הזה יש כל כך הרבה עדינות , עצב, ורצון בלתי נשלט שלעולם לא יכול להתפוגג - להיות הורים (ובייחוד התשוקה להיות אמא).
לאור העצב הכל כך גדול שאיזבל חווה לאורך הספר הרגשתי ככפויית טובה על הקושי שלי. על הקושי לזגזג בין קריירה , פיזור הילדים בבוקר, חוגים, שעורי בית ועוד ועוד וגם האפשרות לנשום קצת בין לבין.
ליבי נשבר כל כך הרבה פעמים תוך כדי קריאת הספר, הוא כתוב בצורה נפלאה, מעניינת ואמינה. מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של ענת ש
» ביקורות נוספות על אור בין האוקיינוסים