ביקורת ספרותית על אור בין האוקיינוסים מאת מ.ל. סטדמן
ספר מעולה

---

הנה עוד סופרת לקנא בה. מ.ל. סטדמן, שזה ספרה הראשון, כתבה ספר כל כך עדין ומרגש, וכמו הדילמה הבלתי אפשרית בספר, גם הקורא נקרע מבפנים, לא יודע כלפי מי לחוש אמפתיה, לא יודע את מי מהאנשים האומללים שנקלעו למצב הזה "להעדיף".

טום ואיזבל שרבורן חיים בנקודה מרוחקת ונידחת שנקראת ג'אנוס רוק, גבעה קטנה הקרובה לאוסטרליה, בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס הדרומי. טום הוא מפעיל המגדלור שם, עבודה שמתאימה לאופיו המסוגר והמתבודד, במידה רבה בשל מלחמת העולם הראשונה שהשתתף בה. איזבל צעירה ממנו בכמה שנים טובות ומלאה בשמחת חיים. היא נכנסת להיריון שלוש פעמים, מפילה פעמיים ובפעם השלישית יולדת תינוק מת לפני הזמן, והבדידות שלה מקשה עליה עוד יותר להתמודד.

זמן קצר לאחר שילדה תינוק מת, היא שומעת בכי של תינוק שמגיע מהאי. מתברר שסירה נסחפה אל החוף ובתוכה גבר מת ותינוקת. עבור איזבל זה סימן מהשמים. היא מתחננת בפני טום, הישר כמו סרגל, לא לדווח על כך. היא משכנעת אותו בתירוצים מתירוצים שונים שרוב הסיכויים שהאימא מתה גם היא, ושעדיף לתינוקת לחיות איתם מאשר להישלח לבית יתומים. טום שאוהב את איזבל בכל מאודו מתרצה, קובר את גופת הגבר, והם מגדלים את התינוקת. האי מרוחק, הם זוכים לביקור פעם בשלושה חודשים, ואף אחד לא יודע שזו לא התינוקת שנולדה להם. הם חיים בנתק מוחלט מהעולם, וקל שלא לחשוב על ההשלכות של מה שעשו ולהתמקד בעולם הקטן שלהם ובמשפחה הקטנה שיצרו להם. רגש האימהות והאבהות חזק מהכול. אבל בביקורים הקצרים והנדירים שלהם בחוף, כשהם באים באינטראקציה עם העולם החיצוני, טום מתחיל לפקפק בהחלטה שהם קיבלו, ונקרע בין אהבתו העזה כלפי איזבל לבין מה שנכון ומוסרי לעשות.

יש הרבה סמליות בספר: ג'אנוס, האי שעליו הם חיים, נקרא על שמו של אל הפתחים, כמו החודש ינואר – החודש שצופה קדימה אל השנה החדשה ומסתכל אחורה אל השנה הקודמת, נקרע בין שתי השנים. וכך גם האי עצמו שמאיר על שני האוקיינוסים, שנקרע בין שני האוקיינוסים. כמו הדילמה המוסרית שיש לטום ואיזבל – הם נקרעים בין מה שהלב רוצה לבין מה שראוי ונכון לעשות.

מגדלור מאיר את סביבותיו, מפיץ את אורו רחוק ממנו, אבל האי שעליו הוא שוכן חשוך תמיד, האור שלו לא מאיר אותו. יש בזה הרבה עצבות והרבה בדידות. וכך הרגישה איזבל, עד שהופיעה התינוקת, האור שלה בין האוקיינוסים.

הספר הזה, כמו האוקיינוס, עוטף ומציף אותך, נותן תחושה של חוסר אונים, כמו חוסר האונים של הדמויות בספר. כמו שנכתב בגב הספר, זה ספר שאין בו צדיקים ורשעים, אלא בני אדם. ובני אדם לא עושים תמיד את מה שצריך לעשות. הרצון והתשוקה לילד יכולים להיות חזקים מכל דבר אחר. כמיהה לילד יכולה לעוור ולטשטש את כושר השיפוט. ובספר הזה, האושר של אחד הגיע על חשבון האומללות של השני. קשה מאוד שלא להזדהות עם כאבה של איזבל ועם הרצון שלה להיות אימא, ובכל מחיר. מצד שני, קשה שלא לחוש אמפתיה כלפי האם הביולוגית שאיבדה את בתה.

סופו של הספר שובר לב. זה לא היה הסוף האידיאלי, לא יכול היה להיות לסיפור הזה סוף אידיאלי. זה היה סיפור בלתי אפשרי עם סוף בלתי אפשרי. והספר כולו מלא ערגה ואהבה, נכנס ישירות לתוך הלב, מלטף אותך בעדינות, מרגש עד אין קץ. אלמלא קראתי את חלקו האחרון של הספר בבית קפה, הייתי פורצת בבכי גדול. כי אין כאן "חיו באושר ועושר", אין סוף הוליוודי. בסיפור כזה מישהו תמיד יוצא נפסד.

אני ממליצה על הספר מאוד! הוא "one of a kind", מיוחד ושונה, סוחף ומרגש, מעביר את הקורא מנעד שלם של רגשות. לא כדאי לפספס!

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על אור בין האוקיינוסים