ביקורת ספרותית על לרקוד לרקוד לרקוד מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

"אם כך מה עלי לעשות ? "לרקוד", אמר איש הכבשה, "אתה חייב לרקוד. כל עוד המוזיקה מתנגנת. אפילו אל תחשוב למה. אם תתחיל לחשוב, הרגליים שלך ייעצרו. אנחנו נתקע, אם אנחנו ניתקע גם אתה תהיה תקוע, אתה חייב לשחרר את מה שתקוע בתוכך. אתה חייב להשתחרר. אתה חייב לשחרר את מה שכובל אותך[....}".

וזו כל התורה כולה. אנחנו כולנו קשורים אחד לשני זה הקשר בינינו. כל אחד מאתנו כבול לאנשים, לתפיסות, לפחדים, העלילה בדרך עקיפין מבקשת שנשחרר, שנשתחרר ונצא לחופשי בעיקר ברוח. כששואלים את הגיבור במה עוסק בחיים הוא חוזר אינספור פעמים בספר שהוא רק "גורף שלג" ובעיקר שלג תרבותי היות והוא כתב. וממה אני פוחדת, לפעמים אני פוחדת שלא יהיו לי מספיק מילים לתאר את מה שאני מרגישה כשאני אוהבת. (אז לא מתעייפת ממורקמי גם אחרי 11 ספרים שלו).
העלילה דמיונית מוטרפת שחוצצת בין החיים שלנו לאיזה שטח נטרלי מת שהוא משמש כמקום מפגש לתקשורת עם דברים שאבדו לגיבור. ואבדו לו יותר מדי דברים שרצה למצוא ולכן עצר את החיים להתבוננות בחייו. כשהבין מה עליו לעשות לקח חודש חופש וטס לסוף העולם לסאפורו שביפן למלון דולפין. הוא הבין ששם במקום שהתחיל לאבד יימצא את התשובה לשאלותיו ומשם יוכל להמשיך בחייו אבל רק עד שיימצא את חברתו קיקי.

הגיבור הוא אדם שזז משבצות במקביל. אחת בחלום ואחת במציאות. מנסה לנגוע בחיים עצמם, ולשמור עליהם כדי שהחלומות יישארו בגדר חלומות ואת המציאות לחיות כמה שאפשר בלי פשרות. ניסה להבחין מה בחיים שלו הוא פנטזיה ומה אמתי. כשהוא התחיל לאבד אנשים היה קשה לו לבכות עליהם, להבין שהם מהעולם ההוא כבר לא יחזרו אליו אז הוא הדחיק והדחיק.....

הספר הנוכחי ממשיך את אותו רעיון של הספר הקודם "מרדף הכבשה" על משמעות החיים והמוות כשבדרך הגיבור חווה רציחות, מעצרים, מתרועע עם שחקן שהיה חבר ילדות ופתאום נתקל בו בסרט בצהרי היום, נערות ליווי שהידפקו על דלתו, ילדה בת 13 שהפכה להיות החברה הכי טובה שלו כי ההורים לא ידעו להיות לה הורים. לקח את עצמו להוואי ועשה חיים משוגעים בין טקילה בלאדי מרי ומרטיני, בספר קיים מוטיב בלשי שמניע את העלילה ובין היתר החיפוש שלו הוא גם חיפוש עצמי. הוא ספר גדוש אך רקום בעדינות וסבלנות של רוקמת תחרה וכייפי.

דרך מצבים קיצונים מורקמי נוגע גם בקפיטליזם, (רסטה בשבילך) הוא מזכיר את הקפיטליזם כל עמוד שני בתיעוב גדול על הזרועות הגדולות שמועכות עסקים קטנים ואיך כולנו עוזרים למפלצת לגדול. הספר דן הרבה בבעיית הבינוניות והשוליים , אלכוהוליזם, זנות, בדידות של מיליוני בני אדם בעולם שרק "גורפים שלג" שזה הביטוי האהוב עליו. הוא כותב יפה על עולם של ניגודים שמתנועעים בין תשוקה אמתית לחיים עם מטרה ששואפים אליה שגורמת לאדם להרגיש ריחוף קליל לבין פסיביות ודיכאון והוא כותב נפלא כבר אמרתי . ("שוער" אשמח אם תנסה).

ועל המוזיקה הוא כותב די הרבה בין לבין המילים וחברתו הקטנה נדהמה שהוא מכיר את כל המילים לשירים אז הוא מסביר לה:
"מי לא זוכר? הייתי משוגע על רוק לא פחות ממך, "אמרתי. "הייתי דבוק לרדיו כל היום. הוצאתי את כל דמי הכיס שלי על תקליטים. חשבתי שרוקנרול זה הדבר הטוב ביותר שנוצר אי פעם".

הבונוס בספר בשבילי: הרבה מוזיקה שמתנגנת ואהובה עלי, אם זה ג'נסיס, דילן, פיטר גבריאל, טום פטי ושוברי הלבבות, קוין, פוליס ,סטונס, ראשים מדברים ואפילו דוראן דוראן, מייקל ג'קסון..ממש מסע היזכרות בשבילי של שנות ה 80, 70 60 היזכרות נוסטלגית שעושה המון חיוכים וגומות על הפנים בזמן הקריאה.

"על מה מקשקש דילן עכשיו? "גשם כבד עומד לרדת". היא התכרבלה בעיקול זרועי. איזה עולם שבו אתה יכול לשכב עם נשים מסעירות ולהקשיב לבוב דילן ולרשום הכל ! זה לא עלה עולה על הדעת בשנות ה שישים."
https://youtu.be/T5al0HmR4to

וזה על מצב רוח - "כשהייתי קטן היה לי ספר מדע, היה בו פרק על "מה יקרה לעולם אם לא יהיה חיכוך?" התשובה: הכל עלי אדמות יתעופף לחלל מהכוח הסרכוזי של הסיבוב. "כזה היה מצב הרוח שלי".

תודה שהקשבתם וקראתם

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על לרקוד לרקוד לרקוד