ביקורת ספרותית על מלחמה ואסטרטגיה מאת יהושפט הרכבי
ספר מעולה

---

אודה ולא אבוש, זה הספר הטוב שקראתי לדעתי איי פעם.
אני מסכים עם המבקרים האחרים שבדף, הספר לא קל לקריאה אבל לא בגלל השפה הקשה של המחבר.
הקושי הוא(לדעתי) בעיכול הידע שנמצא בספר, אתה קורא והתובנות שיש לך בראש דורשות זמן כדיי להבין את הדברים הנכתבים כמו שצריך, מה שנקרא "למידה סמויה".

הסופר כותב בעצם על כל ההוגים למינהם - ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, על שינויים במהלך המלחמה והדברים שגרמו לניצחון או הפסד.
כך אפשר למצוא כתבים של : סון טסו(אמנות המלחמה), לידל הארט, קלאוביץ, ניקולו מיקיאוולי, תומס הובס ועוד ועוד ועוד. התובנה האישית שלי היא שלעולם לא לקבל שיטה או אופציה ללחימה בנקודת מבט צרה ואישית. אין ממש תוכנית שממנה אפשר להגיד אני עושה 1, 2 ,3 והנה מתכון לנצחון. לא, יש יריב בעל רצון לנצח לא פחות ממך , הוא חכם לא פחות ממך, והוא מכיר את כל מה שלמדת לא פחות ואף אולי יותר ממך. אין הבדל גדול בין עם אחד לשני, והניצחון לא פעם הגיע בגלל מקרה "טעות" שעשה היריב , או שאולי המצביא שבכלל לא דמיין שההוראה שלו תשנה את מערך המלחמה.
ולכן להרחיב עוד ועוד את הידע שלך על עצמך, על היריב שלך והניצחון יהיה שלך !(סון טסו)

הידע וההבדל בין הטקטיקה לאסטרטגיה למדיניות, בנקודת המבט הגדולה והמורחבת. המדיניות מגיעה מהמדינאים, אותם בחרו העם(במקרה של דמוקרטיה) והם, מהידע הנרחב שלהם, המקבלים ידע ומודיעין ברור לגביי המציאות מוציאים הוראות מדיניות זו הוראה מהמדינה למפקדים הבכירים. האסטרטגיה היא נקודת מבט קטנה מהמדיניות, ואם זאת גם רחבה מאוד, זוהי נקודת מבט על כל האמצעים שיש לך כדיי לעשות את המשימות שקיבלת מהמדינאים שנבחרו ע"י הציבור(שוב, במקרה של דמוקרטיה).
אלה(המפקדים הבכירים) נותנים הוראות למפקדים הזוטרים כיצד לפעול בהתאם למדיניות, אמנם המדינאים מחליטים מה צריך בהתאם למציאות הכללית, היחסים הבין לאומיים והלאומיים, אבל המפקדים הם המחליטים כיצד לעשות זאת. וכאן אנחנו מגיעים לטקטיקה, טקטיקה היא נקודת המבט של הלוחם הפשוט, הדברים הקורים בשטח, כדיי להיות טקטיקן אתה צריך להיות בערך בגיל 18-45 - במילים אחרות, להיות בגיל המאפשר להיות לוחם(לפי הבנתי).

פאסקל אברהמי הוא היוצא מין הכלל שלא מעיד על הכלל(פסקאל אברהמי היה לוחם ימ"ם שנהרג בגיל 49). וכך המדיניות הנבחרת ע"י הציבור בוחרת את המטרות שלה, ע"י הסתכלות רחבה, כך, אם נדמה את העניין למשחק שח-מט המדיניות מורה על הפרש להתקדם וכך גורמת להיות בסכנה. האנשים הפשוטים, אנשי הצבא ואף המפקדים עשויים לזעוק - מה אתם עושים, הריי זה אבסורד. ובאמת המלכה של הצד היריב אוכלת את הפרש, כתוצאה מכך יהיה הלם בציבור איך יכול להיות שככה המדינה זורקת את החיילים שלה ? אבל המדיניות, מנקודת המבט הגבוהה שלה מבינה, נכון הפרש הקריב את עצמו, המלכה של היריב חיסלה אותו. אם זאת, בתור הבא אני מזיז את הצריח מול המלך וגורם לשח-מט נגמר המשחק. המלכה במיקום שלה הרסה לי את האפשרות לנצח במשחק ולכן הייתי חייב להקריב את הפרש, אילו לא הייתי עושה זאת, סביר להניח שיותר חיילים שלי היו "מתים" במלחמה ולא בטוח שהייתי מנצח. זוהי הסתכלות מנקודת המבט האסטרטגית ונקודת המבט המדינית(שלא תבינו לא נכון, בעליל לא תמיד המדינאים עושים את החישוב הזה, ואם כן- הם לא תמיד צודקים).

אם נמשיך את הדימוי של המשחק השח-מט, אז הריי שהמשחק לא מדמה את המציאות, המציאות היא שאתה לא מסוגל לראות את כל הכלים של היריב, המציאות היא שהקרב אינו מוגבל למקום קטן של מספר משבצות, המציאות היא שאין איזון בין הכוחות והכוחות אינם מסודרים באותה הצורה, ולכן גם צריך לדעת להיות מוכן לכל דבר העומד נגדנו.

בקריאת הספר אני מבין כמה מעט אני יודע, ולכן אשמח שמי שמכיר ספרים בנושאים שכאלה וברמת האיכות של הספר שיכתוב לי בפרטי, תודה לכל מי שעוזר.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על מלחמה ואסטרטגיה