הספר הוא באמת מרגש מאוד וכתוב היטב, אבל בקריאה שנייה ופחות אמוציונלית התקשיתי לשאת את הזלזול הבלתי מוסווה של הסופרת. הגיבורה שלה לא היתה גיבורה, אלא קורבן. הסופרים שהצליחה לשלב חיי משפחה עם חיים אקדמאיים עשירים, מזלזלת בכל אלה שנכשלו, שלקחו את הזמן ומצאו את עצמן בגיל 40 רוצות ילד ולא באקדמיה. אחר כך הזלזול הזה בא לידי ביטוי שוב ב"קנאת סופרות". סופרת שעפה על עצמה.

ניסיתי אחד משלה ונטשתי מהר.

ספר נהדר באמת. אחת הסופרות האהובות עלי.