ביקורת ספרותית על האחים לב ארי מאת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן
ספר טוב

---

ספר הרפתקאות פוליטי לילדים, שהוא גם סיפור על התמודדות של ילד עם חווית ערך עצמי נמוך, שהוא גם ניסיון יפה להנגיש לקוראים צעירים את הנושא הכואב במיוחד של מות ילדים. צימוקי הוא ילד חלוש וחולני, שמתמודד עם ההכרה המזעזעת של מותו הקרב. הוא מעריץ את אחיו הגדול יונתן שאוהב אותו מאוד, רואה בו את הגרסה המוצלחת יותר מבין שניהם מכל בחינה אפשרית, ופוחד יותר מכול מהפרידה ממנו. במהלך הספר הוא ילמד להתמודד עם פחדיו ועם הערצתו המשתקת (תרתי משמע) לאחיו, יעבור בעל כורחו תהליך לא מיופייף של גדילה, ויגלה שהמציאות שהכיר יכולה להתהפך לחלוטין..

אמיץ מאוד מצדה של לינדגרן לדבר בגלוי על התשוקה להתאבדות כאמצעי בריחה מקשיי החיים. הפתרון שמצאה להתמודדות עם משאלה זו הוא מקורי במיוחד, והיא מצליחה לסמן אותה כפתרון עקר באירוניה עדינה, ללא הטפה. אני בספק אם היום היו מעזים לכתוב ספר כזה לילדים- מומלץ מאוד!

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על האחים לב ארי