ביקורת ספרותית על האחים לב ארי מאת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן
ספר מעולה

---

אז מי מפחד למות? הרבה אנשים (גם אני). וביניהם צימוקי. צימוקי הוא ילד בן עשר, חולה, ששומע במקרה שהוא עומד למות בקרוב, והוא מפחד מאוד. יונתן הוא אחיו הגדול, היפה החכם, הרגיש, והיודע הכל. יונתן מסביר לצימוקי שאין מה לפחד מהמוות.

הוא מספר לו לאן עוברים אחרי שמתים. יש ארץ שבה הכל כמו באגדות, ולשם הם יגיעו אחרי שימותו, והכל יהיה טוב.

אלא שלא הכל טוב. הארץ הזאת קיימת, בדיוק כמו שיונתן מספר, אבל כשהם מגיעים אליה היא נתונה לאיום של שליט עריץ. כאן מתחילה הרפתקאה שלימה, שכאילו יצאה מספרי האגדות. והסוף? כמו באגדות, הסוף טוב.

שלא כמו ספריה האחרים של אסטריד לינדגרן (בילבי, אמיל, ועוד רבים), הספר הזה רציני מאוד. הוא עוסק בחיים ומוות, מלחמה ושלום, דיכוי וחופש, טוב ורע. ואומץ , הרבה אומץ.

האיורים בספר הם חלק גדול מהחוויה. איורים בשחור-לבן שמכניסים לעולם האגדה. חלקם קטנים, בצד הכתוב, וחלקם תופסים כפולת-עמודים, ומפורטים מאוד. אם הייתי יכולה - הייתי מקשטת בחלקם את חדר הילדים שלי (בייחוד בתמונה של מלכת היונים סופיה)

ולבסוף - הסתייגות מהסוף. כמה אנשים שקראו את הספר טענו שאף על פי שכל הספר מעודד התמודדות באומץ ובגבורה, הרי שסופו מעודד בריחה מהמציאות ואף התאבדות. מה שקורה הוא שיונתן לא מת אבל מקבל שיתוק בכל הגוף - וצימוקי עוזר לו לעבור אל עוד עולם אחר - כלומר למות. לי זה לא הפריע, אבל יש אנשים שבעיניהם העמוד האחרון הזה פסל את כל הספר. ויש כאן מקום לדיון.
מיועד ל תלמידי כיתות ה`-ח` (מנוקד). גם מבוגרים יכולים להנות.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על האחים לב ארי