איכותי.
וודקה הוא כלב שעמיה קיבלה ממדונה בתמורה לכסף שנתנה לצעירה שפלשה לילה אחד לחייה.
עמיה וגדעון כבני ארבעים הם זוג קרייריסטים שנקעה נפשם מעבודתם כרואת חשבון ופרקליט המגן על פושעים ושודדי קשישות. די, נמאס. לא רוצים להיות חלק מהעדר המשועבד למודרניזציה ודירה מצועצעת ובוחרים בפשטות- הוא באילת כדייג והיא במושב בפאתי ירושלים, מתפרנסת ממכולת שהותירו הוריה שנפטרו ושוכרת בית עבורה ובנה נדב בן החמש מאדון לוי הקשיש והנרגן העוקב אחריהם לעתים מחלונו. עם הזמן תלמד עמיה שמדובר באדם מיוסר בשל טרגדיה שבעטייה ניתק בנו עמוס המתגורר בחווה בצפון כל קשר עימו לפני עשור. השניים אכולים רגשי אשמה שגרמו שלוש מילים ארורות.
עמיה מעסיקה את אמג'ד מה שלא מובן לאחיה וגיסתה הימניים ועוד בתקופת פיגועים. מביתה נשקף נוף שמיים רחב ולא פיסה צרה כמו מחלון משרדה לשעבר. יכולה להתלבש כרצונה ולא בהידור מחייב. חופשייה למדי, אמג'ד במכולת ובנה בגן ויכולה בגחמה פתאומית להיכנס למכוניתה מצויידת בסלולרי ולנסוע יחפה לחוף תל אביב שרה בקולי קולות 'משורה ישחרר רק המוות'.
את מדונה קשה להגדיר. נערה שהשליכה מאחוריה את חייה ושמה הקודמים ושרפה את הגשרים. בחרה בשם מדונה סולז'ניצין. הכלאה מוזרה של פרחחית בהופעתה ומנהגיה, חתולת רחוב עם חריפות ותבונה שלא עושה חשבון ומוכרת למשטרה כ'זונה הרוסייה הקטנה' למרות שאינה רוסייה. יש לה הרגל תמוה להחזיר בעלי חיים במקום כסף שלקחה מהזולת. עמיה מוכנה להעסיק אותה.
זהו סיפורם של מי שבחרו לשנות ומסתפקים במועט. אחד מהם, מימי גדעון כפרקליט, בחר לחיות ברחוב לאחר שהשכיר את דירתו וחי על לחם וספרים והתנתק מהבלי העולם החומריים. הואשם בפשע שלא ביצע וגדעון מצליח לשחרר אותו ומלא התפעלות כשנוכח שמדובר באדם נבון 'ששם אותנו בכיס הקטן' המאושר בחייו ברחוב. מי שנקלעו לחיים אחרים מרצון או יד הגורל המהתל ועשו חשבון נפש. נוכחות גדעון בחיי עמיה ונדב מתמעטת. היא מוצאת סוג של נחמה בידידות עם עמוס הסגפן לאחר הטרגדיה ואבדן רכושו וכמו אביו ממעט בגילויי רגש. מדונה שזרקה את עברה לכל הרוחות.
הפרק המסיים הוא של תהפוכות, עצב ושמחה. עמיה תגלה אמת מטלטלת ותלמד לקבל מה שאינה יכולה לשנות. מדונה בחריפותה ולא מעט בשל הפרובוקטיביות שלה תצליח להחיות את המכולת שבקושי שרדה.
ספר בעל שפה ייחודית ועשירה של סופרת ברוכת כישרון אך לטעמי נוטה להגזמה פה ושם בעברית הספרותית, אם תרצו. מובאות מהמקורות, חודשי לוח השנה העברי, ציטוטים משירי ארץ ישראל הישנה והטובה עם השרות והדליות והרינות, 'משלוש יוצא אחד' בצד אמירות כמו "את כל הביצים האלה חירבנו תרנגולות, פיכס, לנגוע במה שיצא להן מהתחת"? ו"נמאס לו ללחך את העשב עם העדר" שמסבירה עמיה לבנה הקטן על אביו. יוצא דופן במובנים רבים.

איכותי.
וודקה הוא כלב שעמיה קיבלה ממדונה בתמורה לכסף שנתנה לצעירה שפלשה לילה אחד לחייה.
עמיה וגדעון כבני ארבעים הם זוג קרייריסטים שנקעה נפשם מעבודתם כרואת חשבון ופרקליט המגן על פושעים ושודדי קשישות. די, נמאס. לא רוצים להיות חלק מהעדר המשועבד למודרניזציה ודירה מצועצעת ובוחרים בפשטות- הוא באילת כדייג והיא במושב בפאתי ירושלים, מתפרנסת ממכולת שהותירו הוריה שנפטרו ושוכרת בית עבורה ובנה נדב בן החמש מאדון לוי הקשיש והנרגן העוקב אחריהם לעתים מחלונו. עם הזמן תלמד עמיה שמדובר באדם מיוסר בשל טרגדיה שבעטייה ניתק בנו עמוס המתגורר בחווה בצפון כל קשר עימו לפני עשור. השניים אכולים רגשי אשמה שגרמו שלוש מילים ארורות.
עמיה מעסיקה את אמג'ד מה שלא מובן לאחיה וגיסתה הימניים ועוד בתקופת פיגועים. מביתה נשקף נוף שמיים רחב ולא פיסה צרה כמו מחלון משרדה לשעבר. יכולה להתלבש כרצונה ולא בהידור מחייב. חופשייה למדי, אמג'ד במכולת ובנה בגן ויכולה בגחמה פתאומית להיכנס למכוניתה מצויידת בסלולרי ולנסוע יחפה לחוף תל אביב שרה בקולי קולות 'משורה ישחרר רק המוות'.
את מדונה קשה להגדיר. נערה שהשליכה מאחוריה את חייה ושמה הקודמים ושרפה את הגשרים. בחרה בשם מדונה סולז'ניצין. הכלאה מוזרה של פרחחית בהופעתה ומנהגיה, חתולת רחוב עם חריפות ותבונה שלא עושה חשבון ומוכרת למשטרה כ'זונה הרוסייה הקטנה' למרות שאינה רוסייה. יש לה הרגל תמוה להחזיר בעלי חיים במקום כסף שלקחה מהזולת. עמיה מוכנה להעסיק אותה.
זהו סיפורם של מי שבחרו לשנות ומסתפקים במועט. אחד מהם, מימי גדעון כפרקליט, בחר לחיות ברחוב לאחר שהשכיר את דירתו וחי על לחם וספרים והתנתק מהבלי העולם החומריים. הואשם בפשע שלא ביצע וגדעון מצליח לשחרר אותו ומלא התפעלות כשנוכח שמדובר באדם נבון 'ששם אותנו בכיס הקטן' המאושר בחייו ברחוב. מי שנקלעו לחיים אחרים מרצון או יד הגורל המהתל ועשו חשבון נפש. נוכחות גדעון בחיי עמיה ונדב מתמעטת. היא מוצאת סוג של נחמה בידידות עם עמוס הסגפן לאחר הטרגדיה ואבדן רכושו וכמו אביו ממעט בגילויי רגש. מדונה שזרקה את עברה לכל הרוחות.
הפרק המסיים הוא של תהפוכות, עצב ושמחה. עמיה תגלה אמת מטלטלת ותלמד לקבל מה שאינה יכולה לשנות. מדונה בחריפותה ולא מעט בשל הפרובוקטיביות שלה תצליח להחיות את המכולת שבקושי שרדה.
ספר בעל שפה ייחודית ועשירה של סופרת ברוכת כישרון אך לטעמי נוטה להגזמה פה ושם בעברית הספרותית, אם תרצו. מובאות מהמקורות, חודשי לוח השנה העברי, ציטוטים משירי ארץ ישראל הישנה והטובה עם השרות והדליות והרינות, 'משלוש יוצא אחד' בצד אמירות כמו "את כל הביצים האלה חירבנו תרנגולות, פיכס, לנגוע במה שיצא להן מהתחת"? ו"נמאס לו ללחך את העשב עם העדר" שמסבירה עמיה לבנה הקטן על אביו. יוצא דופן במובנים רבים.