ביקורת ספרותית על מרוצי העקרב מאת מגי סטיווטר
ספר בסדר

---

מרוצי העקרב:
ואווו, כמה שהספר הזה התיש אותי!
הכל מתחיל מאותה נקודה כשאני קראתי המון ביקורות על הספר הזה. וכולם היו ממש טובות. אז עוד הפעם החלטתי שאני צריכה את הספר הזה כי התקציר נשמע ממש מעניין ויש עליו מלא אהדה בקרב קהילות הקוראים. אבל כמו שאני מתחילה מאותה נקודה ככה גם אני מסיימת והספר הזה פשוט אכזבה.
דבר ראשון יש לספר פוטנציאל, יש מקוריות ויש מקום לחידוש, בניגוד להעתקים על העתקים של ספרים שחושבים שהם יכולים להתקרב למקור שממנו הם העתיקו.
ובגלל שיש לו אתת כל הסטנדרטים האלו זה עוד יותר מאכזב לגלות שהוא לא כלכך טוב כפי שקיוויתי.
קודם כל, אין שום פואנטה בסיפור. מה הסופרת רצתה להעביר- אין לי מושג. אם הסופרת רצתה לחדש קצת- לא כלכך הלך לה. אם היא רצתה ספר של החיים האמתיים- לא מתקרב בכלל. אין לי שום מושג למה הספר נכתב בכלל.
הוא לא מחדש לי שום דבר, הוא לא עניין ואני עדיין לא מבינה בשביל מה הוציאו אותו לאור.
דבר שני צורת הכתיבה של הספר פשוט נוראית. היא כלכך מתישה שהיא רק גורמת ליותר חוסר עניין או הבנה בספר.
אני לא יודעת מי עשה את את העוול לספר הסופרת או ההוצאה אבל אם לא הבנתי מה הסופרת רצתה מהספר זה משמעותית גם בגלל הכתיבה שבגללה לא הבנתי חצי ממה שאני קוראת.
היו יותר מידי תיאורים, יותר מידי משפטים שלא קשורים למשפטים, דיאלוגים ארוכים של הדמויות עם עצמן שבכיף אפשר היה לדלג עליהם ומחשבות משעממות של תרמו. לא הצלחתי להתחבר לדמיות בגלל שצורת הכתיבה הייתה מאוד מעורפלת ובלבלת ולכן אין לי דעה מגובשת עליהן.
הרגשתי ממש כמו שצפיתי בסרט של משחקי הרעב. הספר היה כאילו חשוך. את רובו תופסים המחשבות של הדמויות או שיחות שהן עושות עם עצמן אבל היו כלכך מעט דיאלוגים שהרגשתי שהספר ברובו ריק.חשוך.שקט.חסר עניין. כאילו לא קורה כלום והכל עומד באוויר בריק של עצמו.
רק לקראת הסוף ששתי הדמויות הראשיות נפגשות מתחיל האקשן ובאמת שהתחלתי קצת להיות יותר אופטימית ולראות את האור. התחלתי לאהוב את הספר רק מהרבע האחרון שלו וכל השאר סתם מיותר.
עלילה:
העלילה בספר מסופרת בשתי נקודות מבט- של קייט (ואני מסרבת לקרוא לה פאק) ושל שון.
במהלך העלילה אנחנו עוקבים בין שתי נקודות המבט על מרוצי העקרב.
מרוצים אלו נערכים מידי שנה כאשר סוסי מיים אמתניים עולים מן החוף ועליהם תושבי האי רוכבים במרוצים מסוכנים שעליהם הם יכולים לשלם בחייהם.
הסוסים הם לא סתם סוסי בית מפונפנים שלא מזיקים, אלה סוסים גדולים וחזקים שיכולים להרוג את מי שלא נשמר מפניהם ואותם התושבים לוכדים, מאמנים, ומטפלים כל השנה כדי להיות מוכנים לקראת המרוצים.
שון וקייט מתכוונים להשתתף במרוצים, כל אחד מהסיבה שלו. קייט, האישה הראשונה במרוצי העקרב רוצה להציל את ביתה ולשמור על משפחתה שלמה אחרי שטרגדיה תקפה אותם. שון מתחרה כל שנה ושנה ובארבעת השנים האחרונות איש לא ניצח אותו בזכות הסוס האדום שעליו הוא רוכב, אבל השנה שון לא רוצה רק את הכסף השנה הוא צריך לנצח בשביל משהו שחשוב לו והוא יצטרך לתת הכל בשביל שזה יקרה.
השניים מתכוננים ונערכים למרוצים. יש קשיים ומכשולים בדרך, יש אנשים שלא רוצים אותם על המסלול, יש אנשים שלא רוצים אותם בחיים. אבל לשניהם יש שאיפה לנצח. אבל רק אחד יוכל להיות הזוכה והגשים את משאלת ליבו.
דמויות:
קייט: קייט מגלה שאחיה הגדול החליט לארוז את פקלאותיו ולעזוב ליבשת. ואחרי טרגדיה שתקפה את משפחתה היא רוצה שהם ישארו ביחד. לכן היא מחליטה להשתתף במרוצי העקרב כדי לתת לעצמה עוד קצת זמן משפחתי עם אחיה. אבל בהמשך קייט מגלה שאולי הם הולכים לאבד את ביתם ועכשיו אין לה ברירה והיא חייבת להשתתף במרוצים לא רק כדי להציל את משפחתה אלא שגם תהיה להם גם קורת גג מעל הראש. אבל במקום לרכוב על אחד מסוסי המיים המפחידים והרצחניים היא מחליטה לרכוב על סוסת הפוני שלה שהיא משמעותית הרבה פחות בכושר. קייט נלחמת בפחדים שלה בין סוגיות שונות. בין אם זה פירוק המשפחה, ההשתתפות במירוצים או הבית. היא מבינה שמה שלא יקרה היא חייבת להשתתף במירוץ כדי לתת לעצמה סיכויים יותר טובים בעתיד.
חיבבתי את קייט. יש דמויות נשיות יותר טובות ממנה אבל היא אף פעם לא התמסכנה או נהייתה תלותית אז זה כבר מקנה לה כמה נקודות זכות. היא עקשנית וחכמה ולא נותנת לאף אחד לדרוך עליה. אפילו שיש אנשים שלא רוצים אותה איתם באותו מרוץ. היא מתעקשת על מה שחשוב לה למען המטרות שהיא מציבה לעצמה. היא יודעת לקבל את הרע אבל גם לחפש את הטוב. אהבתי שאין בה רוגז ושהיא יודעת מדי לוותר כשצריך. חבל שהסופרת לא בחרה להעמיק את הדמות שלה ואלי הייתי מחבבת אותה יותר.
שון: שון הוא סייס מוכשר העובד באורוות מפוארות. הוא נער מתבודד ושקט שרוצה חופש וקורת גג מעל הראש. הוא משתתף כל שנה במרוצי העקרב ובמשך ארבעת השנים האחרונות איש לא ינצח אותו.
גם השנה שון מתכוון להשתתף אבל בניגוד לשנים הקודמות יש לו על מה להילחם חוף מכסף.
שון הוא בסך הכל בסדר. הסופרת לא ממש נתנה עומק או אפשרות לקורא להכיר את הדמויות ולכן אין לי חיבור עם הדמות הזאת או כל דמות אחרת.

לסיכום אני נותנת לספר 2.7 כוכבים בגלל הסוף וקצת בגלל הדמות של קייט.

» ביקורות נוספות של גנבת הספרים
» ביקורות נוספות על מרוצי העקרב