ביקורת ספרותית על נסיכת האפר - נסיכת האפר #1 מאת לאורה סבסטיאן
ספר טוב

---

נסיכת האפר.
הספר הזה קיבל כלכך הרבה תשבוחות תוך שבוע מרגע הוצאתו לחנויות הספרים, שהייתי כמובן חייבת לראות על מה מדובר ועל מה כל המהומה הרבה ובניגוד להרבה ספרים אחרים שמאכזבים אותי כשאני מחליטה לקרוא אותם לאחר המון המלצות חסרות טעם, אותו דווקא אהבתי ואפילו דיי התרשמתי.
אוקיי מי שבטח קרא את הספר יגיד שהוא ממש דומה לנפילת הממלכות, אבל אתם יודעים מה? לא באמת אכפת לי מה אתם חושבים, כי אחרי סדרה כלכך גרועה שלא זכאית לתשבוחות כלכך מפוארות אני שמחה שקיבלתי פיצוי הולם שדומה לסדרה אחרת רק בהרבה יותר מעניין.
הדמויות היו סבירות אך למרות זאת הן לא הפריעו לעלילה והיא זרמה במוחי כמו מים,הקריאה לא נתקעה ולא לקח לי לסיים את הספר תוך שבועיים, סיפור האהבה היה מאוזן והסופרת לא התעסקה בו יותר מידי והאמת גם לא משנה לי כלכך במי היא תבחר בסוף, כי שתי דמויות הגברים היו ממש דפוקות לדעתי (דפוקות אך נסבלות).
זו באמת פעם ראשונה שאני שונאת כלכך דמויות וזה לגמרי לא מזיז לי בורג במוח מרוב עצבים, הספר הזה הפתיע אותי כל פעם מחדש, כי כל הספר הדמיות עשו דברים שאני כלכך שונאת בספרים ולא היה לי אכפת, להפך דווקא זרמתי עם הרעיון, ואמרתי: "יאללה לכו על זה". כלכך הרבה זמן חיכיתי לספר כזה.
הספר הזה בהחלט רחוק מלהיות מושלם אבל בגלל הזרימה שבקריאה, וחוסר העצבים שהספר הביא לי למרות הבעיות הרבות בו נתתי לו הרבה נקודות. הסופרת ביססה את הספר שלה על הדמויות הכי בסיסיות: נסיכה חטופה ושברירית, נסיך חתיך שמתאהב בנסיכה למרות האיסור, חבר ילדות שמאוהב בנסיכה, בחורה פמיניסטית חזקה ששונאת את הנסיכה, בחור נדיב וטוב לב, מלך אכזר, מלכה שנרצחת...ועוד ועוד.
אני בהחלט כבר רוצה לקרוא את הספר הבא בסדרה ומקווה שהוא יהיה טוב כמו קודמו, ושהסופרת תמשיך עם קו הדמיון הזה של הדמויות.
ועכשיו הגיע הזמן לדבר על העלילה, לא?:
הספר מספר על ת'יאו, נסיכה שבויה שלקחו את ממלכתה והרגו את אמה מול ענייה, וכל זאת ארע כשהייתה רק בת שש בלבד. היא מוחזקת בארמונה שלה על ידי מלך אכזר ועל ראשה היא צריכה לחבוש כתר אפר מתפורר, בנוסף לכך חברתה היחידה והטובה ביותר היא בתו של זה הרצח את אמה, וכל פעם שאחד מבני עמה מתנגד או מתקומם לשלטון החדש ת'יאו היא זו שחוטפת את העונש.
ת'או מתמודדת עם מצבים לא פשוטים, היא צריכה לראות את רוצח אמה כל יום, להתנהג כמו ילדה טובה ולא לעצבן את הקייזר כדי שלא יתעצבן ויעניש אותה, ולראות את ממלכתה ובני עמה גוועים אל מול עיניה כשהיא מוגנת בטירה והבעיה הכי קטנה שלה זו הצלפה כשיש אנשים שמשועבדים במכרות ונהרגים, נתקפים שיגעונות, ומתים ממחלות ורעב. אין מי שיציל אותה, המגן האחרון מת על ידה והיא מיואשת וחסחרת תקווה...או שלא?!
לת'יאו יש עוד אפשרות, היא יכולה למרוד, היא יכולה להילחם, היא יכולה לעשות מהפכה, וכל זאת בזכות בלייז המגיע משום מקום לארמון, הוא מציע לה לברוח מהארמון ולעולם לא לשוב אך ת'יאו השומעת על מה שמתרחש בממלכתה הכבושה ומה שעובר על בני עמה לא מוכנה לעזוב, היא רוצה להפיל את הקייזר מכס אמה ולרשת מחדש את ממלכתה הגנובה. יש לה חודש בדיוק לעשות כמה שיותר בלאגן עד שהיא תצטרך לבחור מהארמון אל החופש שלה, אך איך תוכל להגיע אל הקייזר? באמצעות בנו שמראה קצת חיבה כלפי ת'יאו.
הספר היה כתוב נהדר, בשפה גבוה וכתיבה זורמת אבל במהלך הספר לא יכולתי להתעלם מהמחשבה שחזרה במוחי שוב ושוב שאולי לסופרת לא היה מה לכתוב, היא חזרה על משפטים כלכך הרבה פעמים שרציתי פשוט לצרוח: "או שתסיימי את הספר כאן או שלא תכתבי בכלל עד שתמצאי רעיונות חדשים לסיפור, כאילו ראבאק לא חייב לכתוב אם אין רעיון זה סתם בזבוז של דפים כל חזרות המשפטים המיותרות הללו, מסכנים העצים". כאילו באמת אם אין לך מה לכתוב לא חייב, לא צריך בכוח, זה רק הפך את הדמיות ליותר מטומטמות ממה שהן כבר.
ומה חשבתי על הדמויות?:
ת'יאו/ת'ורה/תיאודוסיה (או איך שלא קוראים לה):נסיכה השבויה בממלכתה שלה, ת'יאו היא לא בדיוק התגלמות החוכמה והאומץ, למרות כל הדיבורים שלה על זה שהיא צריכה לעזור לבני עמה (שזה עוד משהו שעיצבן אותי, הם לא בני עמך, הם שייכים לקייזר כשתכבשי בחזרה את הממלכה הם יחשבו מחדש כבני עמך) היא עדין כל הזמן חוששת, כל הזמן מפחדת, כל הזמן צריכה להתווכח עם כל דבר שאומרים לה, די כבר יאווו הרי אין לך רעיונות טובים יותר ואת לא מיומנת בלחימה או חווית קשיים כמו האחרים אז אין לך זכות להתווכח על משהו שאת לא מבינה בו וגם לא יכולה לבין בו, פשוט תשתקי ותעשי את משימותייך כפי שהורו לך לעשות, הרי רצית להציל את בני עמך אבל לא יודעת איך פשוט תקשיבי לאנשים שיודעים אולי איך לעשות זאת יותר ממך. אך למרות הכל אהבתי את חשיבתה של ת'יאו, שהיא לא נוטה לשפוט אף אחד כולל את חברתה הטובה קרס, היא מבינה את הבחירות של קרס ושל האנשים סביבה ולא שופטת אותם כי זה נראה לה מובן והגיוני, והיא צודקת זה בהחלט מובן והגיוני מה שסביבתה עושה סביבה אפילו אם היא מתאכזבת בסוף. היא מבינה קונפליקטים והתלבטויות של החברה סביב ולא שופטת בניגוד לדמויות אחרות שחושבות שכל העולם סובב סביבן והסביבה מחויבת לעשות כרצונן, אפילו אם הרצון שלהן לא הגיוני ויכול לסכן חיים רבים. בת'יאו אולי אין הרבה חוכמה אבל יש בה הגיון רב וזה מכפר בצורה כמעט מושלמת על הבורות שלה.
סורן:נסיך הכתר ויורש העצר, בנו טוב הלב של הקייזר האכזר. מפתח רגשות כלפי ת'יאו ואף אובססיה קלה לגביה. לא שנאתי אותו, באמת שאי אפשר לשנוא דמות כזאת כי היא דיי נטרלית ומצויה בספרות הנוער, הנסיך החתיך שמאוהב בנסיכה האסורה עליו אך בכל זאת מתאהב בה למרות הכל. אבל גם לא אהבתי אותו מאותה הסיבה שדמות כזאת שכיחה מאוד בספרות הנוער, בנוסף הוא לא היה כזה דומיננטי בעלילה, אולי בספר ההמשך יתנו לו יותר במה.
בלייז: חברה הטוב של ת'יאו מימים עברו כשעוד היו ילדים קטנים ושיחקו בחצר הארמון ביחד(ליתר דיוק ת'יאו ניסתה לשחק איתו אבל בלייז דחה אותה כל הזמן),בלייז הגיע באורך פלא לארמון כדי להצילה מידוי של הקייזר הנורא, אך לקליאו יש תוכניות אחרות בשבילו, אז בלית בררה הוא נשאר איתה כדי לשמור עליה ולסייע לתוכניתה לכבוש את ממלכתה חזרה. כמו סורן לא אהבתי אותו אך גם לא שנאתי אותו, גם הוא לא היה מספיק דומיננטי (אך יותר מסורן), וגם דמות מסוגו מצויה מאוד בספרות לנעור.
ארטמיסיה:הנערה החזקה שמתעבת במקצת את הנסיכה, הדמות היחידה שבאמת אהבתי, היא לא מתפלספת ומבלבלת את השכל, היא עושה, היא פעולת, היא באה לדבר ת'כלס ולא לברבר ולצייץ על כלום ושום דבר.

לסיכום נתתי לספר ארבע מתוך חמש כוכבים כי כמו שהבנתם הוא לא מושלם אך הוא בהחלט טוב ושווה קריאה.

» ביקורות נוספות של גנבת הספרים
» ביקורות נוספות על נסיכת האפר - נסיכת האפר #1