ביקורת ספרותית על בקצב הלב - טרילוגיית נרגש #1 מאת קולין הובר
ספר מעולה

---

בקצב הלב:
מאחורי הספר הזה יש סיפור קטן.
אני וחברה שלי עוד מימיי התיכון החלטנו ללכת ליריד ספרים בדיזינגוף סנטר. נעזוב את זה שלקח לנו בערך חצי שעה לאתר את המקום בתוך המקום שמחליט לקרוא לעצמו קניון שזה בעצם מבוך של חנויות, כשהגנו פשוט חשכו עיניי.
הבנתי שעשיתי טעות שהסכמתי ללכת איתה, כי כל הספרים בדוכנים היו ספרי ארוטיקה.
אני לא קוראת ספרים מז'אנר זה,אין לי בעיה עם אנשים שכן קוראים את הז'אנר אבל אישית אני לא מתחברת כלכך. תנו לי את ספרי הפנטזיה שלי ואני מאושרת.
אבל אמרתי לעצמי שאם אני כבר כאן לפחות שחברה שלי תהנה. עברנו בין הדוכנים ובעוד היא מעמיסה ספרים על גבי ספרים אני נשרכתי אחריה נבוכה מאוד. פתאום היא נעצרת מול הספר ומתחילה להגיד בהתרגשות שהספר הזה מדהים ושאני חייבת לקרוא אותו ואני שלא אוהבת ספרי ארוטיקה ניסיתי להסביר שפחות בא לי לנסות להתחיל לקרוא ספרים מהסוג הזה אבל למרות כל ניסיונותיי היא ממשיכה לשכנע אותי ומסבירה שבספר הזה אין ולו גרם אחד של ארוטיקה אז נכנעתי לתחנוניה ורכשתי את הספר. ואחרי שבועיים על המדף שלי החלטתי שאם קניתי אותו כדי שאתן לו צ'אנס ואתחיל לקרוא אותו כבר.
ומה אני אגיד, היא לגמרי צדקה. הספר הזה מושלם ואין בו טיפה של ארוטיקה.
העלילה פשוט ממכרת והכתיבה יוצאת דופן, הדמויות בהחלט טובות אבל לפי דעתי העלילה היא זו שעושה את הספר לכזה טוב ולא הדמויות.
נכון, הספר מתחיל קצת מהר מידי אבל לאט לאט זה מתאזן והספר ממשיך בקצב רגוע. ובתור ספר רומנטי-ארוטי ( שבכלל לא ארוטי ) שמדבק על סיפור אהבה בין שני צעירים ממש לא היה לי אכפת מהם, אותי דווקא עניין היחסים של הדמות הראשית עם אמא שלה. לדעתי הסופרת הייתה צריכה לעשות את יחסי האהבה בין שתי הדמויות מינורי עוד יותר ולהתמקד יותר במצב המשפחתי של הדמות הראשית כי הוא היה כלכך סוחף ועצוב. כלכך עצוב. הייתי מכורה לקטעים הללו. הוא היה לדעתי עניין ומרכז הספר, הוא יותר עניין אותי מסיפור האהבה שהיה טוב אבל לא כמו הקטעים המשפחתיים. מצידי שהם יהיו ביחד, שיפרדו, שימותו, לא אכפת לי, אני רק רוצה עוד מהמשפחה השבורה הזאת. לא הפסקתי לבכות ( ובדרך כלל אני לא בוכה מספרים ) רק רציתי מהספר הזה עוד ושלא יגמר. כמה עצוב.
עלילה:
בספר אנחנו מכירים את לייקן בת השמונה עשרה שנאלצת לעבור מטקסס החמה והאהובה למישיגן הקרה והמשעממת בעקבות מותו הפתאומי של אביה. כי במישיגן מציאים לאמא של לייקן עבודה שבה תוכל לפרנס את הבית אחרי לכתו של אביה שהיה המפרנס העיקרי.
היא צריכה להישאר חזקה ואמיצה כלפי אמה ואחיה הקטן אך מבפנים היא עדיין מתאבלת על אביה המנוח והחיים הישנים והנוחים שאבדו לה.
לייקן צריכה להתחיל הכל מההתחלה.
היא צריכה להתחיל בית ספר חדש ולהכיר אנשים חדשים. מורים חדשים למקצועות הלימוד ותלמידים שיהיו חבריה לספסל הלמודים שהיא צריכה להתחבב עליהם כדי לא להיות בודדה. היא צריכה להתרגל לבית חדש שמשמעותית יותר קטן מהבית הגדול והרחב שהיה לה שמלא זיכרונות ורגעים טובים והכי גרוע להתרגל למזג אוויר סגרירי ואפור תמיד בניגוד לחום הנעים שהיה לה בטקסס.
אבל ללייקן אין כוח או עצבים לכל הדברים החדשים האלה, היא רק רוצה לחזור לכל הדברים הישנים שהיו לה פעם. ברגע שיהיה לה מספיק כסף היא מתכוונת לעוף מבמקום הקר, הערפלי והמעצבן הזה ולחזור הביתה אל החברים הישנים, המורים המוכרים, התחביבים ומזג האוויר המנחם.
אבל בינתיים אין לה ברירה ולייקן צריכה להסתדר עם מה שיש ולהתאקלם.
היא פוגשת בוויל, הבחור הנחמד מהבית השכן ממול. יש בניהם חיבור מהרגע הראשון ומשיכה מיידית אבל אי הבנה מצערת כופה עליהם להיפרד ולא להמשיך בקשר המיוחד שנרקם בניהם, אבל לייקן לא מוותרת עליו ועל נקודת האור הטובה היחידה בכל המעבר הזה ותוך כדי ניסיונותיה לחזור לוויל חומות המגן שבנתה לעצמה מתחילות להתבקע. היא מכירה חברים חדשים בבית הספר ונהנית מהשיעורים וגם מתחילה לפתח תחביבים אך בזמן שלייקן פורחת משפחתה קורסת ואמה מסתירה ממנה סוד שיכול לשנות את חיי המשפה לרעה.
אז מה תעשה לייקן?
האם תצליח לחזור לקשר עם וויל או שתבחר בסופו של דבר לוותר?
מה יקרה לה ולמשפחתה בעקבות הסוד שאמה מסתירה?
והאם תמשיך בדרך החדשה שלה או שתחזור בחזרה לטקסס?
דמויות:
לייקן: לייקן היא דמות מתעתעת קצת. היו רגעים שאהבתי את הבחירות שלה והדרך שלה והיו רגעים שחשבתי שהיא אגואיסתית ומפונקת שלא יודעת להתמודד עם סיטואציות. היא אוהבת את המשפחה שלה ואת החברים שלה ונשארת נאמנה וטובת לב אליהם תמיד שזה משהו שיפה לראות אצלה אבל היו גם המון רגעים שהיא ברחה ממצבים שהיו לא פשוטים בשבילה ובמקום לנסות לדבר או ללבן את העניינים ולנסות לפתור אותם היא בחרה לסתום אוזניים ולהתעלם מהמציאות.
לדוגמא. כשאמא שלה סוף סוף מחליטה לגלות לה את הסוד שהיא שומרת לייקן בוחרת לברוח פעם אחרי פעם במקום להתמודד ולדבר על מה שמציק לה. הרי בסופו של דבר הן יצטרכו להתמודד עם זה אז עדיף במוקדם מאשר במאוחר. היא לא יכולה להמשיך להתעלם מאמא שלה לנצח גם ככה אמא שלה במצב קשה ובזה שהיא סותמת את האוזניים בכל פעם רק מקשה על אמה עוד יותר ממה שכבר קשה לה. או כשהיא רוצה מאוד לחדש את הקשר עם וויל והוא אומר לה כל פעם שזה בלתי אפשרי והקשר שלהם מסכן מאוד את החיים שלו ושל אחיו הקטן לייקן חושבת שזה עניין שטותי ושהיא יותר חשובה מאשר מהסיטואציה שוויל ומאחיו נקלעו אליה. היא כלכך מרוכזת בעצמה לפעמים עד שהיא מתעוורת לכל השאר ולא רואה את צרותיהם של אחרים. כי אף אחד לא אמור להפסיק את החיים שלו בשביל מישהו אחר. ולייקן פשוט לא רוצה להבין את זה, היא מתייחסת באגואיסטיות לסיטואציה. אני מבינה שברגעים קשים בן אדם צריך לברוח לפעמים אבל לייקן בורחת שוב ושוב ולא רוצה להתמודד עם מצבים שקשים לה ולפעמים אף מנסה לייפות את המציאות כדי לא להתמודד עם המציאות האמיתית שבה היא חייה.
אבל כן יש בה המון יופי. ברגע שהיא מוציאה את הראש מהתחת של עצמה היא בת טובה וחברה טובה שרוצה לעזור ולאהוב בלי גבולות. אני דיי ביחסי אהבה שנאה איתה.
וויל: וויל הוא הבחור החמוד הגר מול דירתם של לייקן אמה ואחיה הקטן. וייל איבד את ההורים שלו בתאונה מצערת ומאז מגדל את אחיו הקטן בעצמו.
אהבתי מאוד את הדמות של וויל. הוא חמוד, עדין ושקט, אך בו בזמן גם חכם עם עקרונות שהוא לא מוכן לוותר, הוא ג'נטלמן אמיתי, רומנטי שיודע להקסים בחורה. אהבתי שהוא כל פעם דוחה את לייקן למרות שהוא אוהב אותה. זה מראה שהוא נאמן לעצמו ולא שובר מילה, שהמשפחה היא ערך עליון לדעתו ולמרות האהבה שלו כלפיי לייקן הוא נאמן קודם כל לעצמו ולעקרונותיו.
כשהוא מגיע לסוף הספר הוא עובר תהליך בינו לבין עצמו שלצערי הקוראים פחות זוכים לראות אבל כשמגיע הסוף הוא יודע איך לשלב את שני האהבות בחיים שלו-אחיו הקטן ולייקן- אחד בשני ולא לוותר על אף אחד מהם. וויל פשוט מדהים.
אהבתי איך שהוא מלמד את לייקן איך לקבל את הדברים הרעים שעומדים לעבור עליה ושהוא כבר עבר ואיך מתוך הניסיון שלו וויל נותן לה כלים להתמודדות עם מצבים לא פשוטים. לייקן מבינה ומתחילה לקבל את העובדה שהתקופות הבאות עומדות לא להיות קלות אבל היא יכולה להתמודד איתן כי יש לה אנשים שהיא יכולה לסמוך ולהישען עליהם, שלא יעזבו אותה לבד ויהיו שם ברגע שתזדקק להם.

לסיכום אני נותנת לספר חמישה כוכבים, כי אם ספר סוף סוף גרם לי לבכות מגיע לו בהחלט את הציון הזה.

» ביקורות נוספות של גנבת הספרים
» ביקורות נוספות על בקצב הלב - טרילוגיית נרגש #1