ביקורת ספרותית על מרוצי העקרב מאת מגי סטיווטר
ספר מעולה

---

לא מכיל ספויילרים (ואוו, גאה בעצמי:)

קודם כל, יש סוס על הכריכה. מי צריך יותר מזה?!

טוב, אולי לא צריך יותר, אבל יש לספר הזה עוד כמה מעלות שמגיע להן להיזכר כאן..

יש ספרים שזוכים לדירוג *ספר מעולה*, ובצדק. אבל בתור חדשה כאן, הרשו לי לערער: למה אין בדירוגים את האופציה *שלמות*? לא קראתי יותר מדי ביקורות על הספר הזה, אז אני לא יודעת מה הלך הרוחות לגביו. אבל בעיני, טוב, הוא מושלם.

דבר ראשון, אני אוהבת ספרים על מציאויות שונות. כאילו, העולם שלנו, אנשים רגילים, בלי כוחות על או ערפדים, אבל שונה. קוראים לזה בדיוני? לא יודעת, אני לא אוהבת להכניס ספרים לקטגוריות..
אז כן, הספר הזה הוא בדיוק מה שחיפשתי, אחרי שנואשתי מכל הבלונדיניות, והחתיך-ההורס-המסתורי-הרע, והרומנים החסרי כל ערך שהחלו להופיע על מדפינו בקצב מבעית למדי.

תודה לאל (ולמגי), אלו שני הגיבורים הכי שונים מכל הקטגוריות המוזכרות לעיל. פאק, ושון. שני אנשים לא הכי נחמדים, לא הכי יפים. אבל חכמים. ואמתיים.

חוץ מזה, הספר כתוב (גם) מנקודת המבט שלו. שזה בעיני, עוד מעלה רצינית ביותר. לא יודעת מה איתכם, אבל בנות, בכל מה שקשור לכתיבה מנקודת מבטן, הן מטומטמות. קחו לדוגמה את בלה. או את קטניס. לפעמים ממש בא לך להכניס להן כאפה ולצעוק להן: הלוו!! תתעוררו! לא, באמת, בלה. באמת האמנת שהוא עזב כי הוא כבר לא אהב אותך? זה היה כל כך שקוף!

ובחזרה לענייננו, ספרים מנקודת מבט גברית הם הרבה יותר נעימים לקריאה. כמו הארי, ופרסי. וחבל שאין עוד הרבה דוגמאות..
אז השילוב, בינו לבינה, היה ממש מושלם. ממש.

והסוסים.. |מבט מאוהב| לי ממש לא הפריע שהם היו מפלצות. חלקם. כי הם היו מפלצות שניתנות לשליטה, וזה כל היופי. כשרק התחלתי את הספר, נרתעתי, מה הפיגור לרכב על חיה שיכולה להרוג אותך ברגע? אבל ככל שהספר מתקדם, זה נעשה הגיוני יותר. יפיפה יותר.

אבל הדבר שבאמת הקפיץ לי את הספר לדרגת ה'אין לי בעיה לקרוא אותו מליון פעמים, ברצף, להשאיר אותו מתחת לכרית לעולמימים', זה המינון המושלם של סיפור האהבה.
חלק מהדחייה שאני חשה כלפי ספרים רבים, זה שהאהבה היא הדבר היחיד שראוי לספר עליו בספר. העלילה סובבת רק סביב הנערה המפגרת והחתיך המסתורי, ואין שום דבר.. מעבר.
אבל בספר הזה, יש עוד כל כך הרבה. עומק, וסוגי אהבה נוספים..
|אנחה רווית עונג|

אתם יודעים, יש משהו מנחם בספר בודד, שהוא לא חלק מטרילוגיה או סדרה. במיוחד כשהוא עומד בדרגת השלמות. כי אתה מסיים אותו, וחיוך דבילי נמתח לך על הפנים, ואתה יודע בוודאות כמעט מוחלטת, שאין דבר שיוכל להרוס לך אותו.

מבחינתי, הספר הזה לחש לי בדיוק את מה שהייתי צריכה לשמוע.

» ביקורות נוספות של מלאני
» ביקורות נוספות על מרוצי העקרב