ביקורת ספרותית על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר טוב

---

תיכון ליליה:
את הספר הזה כבר קראתי בעבר, בערך בסביבות חטיבת הביניים בגיל ארבע עשרה.
אז כשניגשתי אליו שוב כבר ידעתי במעומעם מה מסופר בו וגם איך הוא נגמר. אבל לא ידעתי שאני הולכת לאהוב אותו כלכך גם בקריאה שנייה.
אני בדרך כלל לא קוראת ספרים פעמיים, כל הספרייה שלי מורכבת מספרים שקראתי רק פעם אחת בחיי ורוב הסיכויים שלא אקרא שוב. כן אני יודעת שחלק מהאנשים יגידו שזה בזבוז של כסף ולמה לא להשאיל מהספרייה אבל תאמינו או לא אני זוכרת את כל העלילות שלהם דיי טוב.
אבל במקרה הזה לא יכולתי להתאפק כשראיתי את הספר מונח לו מחוץ לחנות ספרים רוסית קטנה באמצע מרכז העיר שעלה בסך הכל עשרה שקלים במצב מצוין.
אז שילמתי למוכר,לקחתי את הספר וישר התחלתי לקרוא.
אני זוכרת שאהבתי אותו אז ורציתי לדעת שוב למה כלכך אהבתי אותו, כי אחרי חמש שנים הזיכרון קצת נשחק. ואני חייבת להגיד שנכון שהספר לא מושלם ולא הכי מקורי אבל הוא מאוד קליל וזורם ואני פשוט רציתי לקפוץ לתוך הספר ולחוות קצת מהדברים שהם חווים שם למרות שרובם נוראיים. אבל זה הקטע של סופרים,לגרום לנו לרצות להיות במקום שלא ממש בטוח לנו. ואפילו שהספר קצת פחות לגילי נהנתי ממנו אפילו יותר מהפעם הראשונה...לפחות ככה נראה לי.
אבל גם הבנתי בקריאה שנייה שהדמויות בו מאוד סטראוטיפיות: הנערה הבעייתית שהופכת לעדינה ומושכת, הילד הרע עם לב הזהב, הבחור המתוק שמסתיר סודות והחברה שמסבכת אותך בצרות ובסוף משולש אהבה צפוי.
עלילה:
אלי שרידן היא בסך הכל נערה צעירה שנשלחת לתיכון במקום נידך.
ועכשיו ברצינות, היא נשלחת לתיכון הזה כדי להתמודד עם בעיות ההתנהגות שלה אחרי שפרצה לבית הספר הישן שלה וריססה על הדלת של המנהל דברים לא כלכך נחמדים בלשון המעטה. ואחרי שכבר נעצרה שלוש פעמים השנה להורים שלה כבר נמאס ממנה ולא יכולים להשתלט עליה. אז הם בועטים אותה לכל הרוחות כדי שהיא תלמד לשלוט בעצמה ובעצבים הרופפים שלה ומצפים שמילדה מופרעת ואגרסיבית בלי שום כישרון היא תהפוך לילדה טובה שיודעת לנגן בכינור ולתפור מלמלות.
אבל אלי ממש לא רוצה להפוך לילדה טובה או את הבית ספר הזה. היא בסך הכל רוצה לחזור לחיים הקודמים שלה, לחברים הישנים שלה, ולעולם עם אינטרנט ומכשירים סלולריים.
אז אחרי שכנועים רבים שלא נענו בחיוב היא מגיעה לאקדמיית קימריה הלא כלכך מוכרת ואין לה מושג מה בדיוק תעשה שם.
אבל ככל שהיא נשארת במקום שכוך האל הזה בלי טלפון נייד,בלי מחשב,בלי אינטרנט, ובלי שום דרך תקשורת נוספת אל העולם שבחוץ היא דווקא מתחילה להינות מהמקום.
היא פוגשת חברים חדשים ואנשים נהדרים שמאמינים בה, לומדת טוב יותר למבחנים, ובכללי עושה חיים משוגעים.
עד בדיוק לנקודה הזאת זה נחמד ויפה, אבל יש מישהו שרוצה את אקדמיית קימריה לעצמו והוא לא יעשה חיים קלים לאלי וחבריה. הוא יחבל בבית הספר עד שישיג אותו לעצמו.
דמויות:
אליסון/אלי: אלי מגיעה לפנימיה אחרי תקרית מצערת עם המשטרה ואחרי שכבר נעצרה שלוש פעמים השנה להורים שלה כמר נמאס ממנה ושולחים אותה לקימריה כדי שתתמודד עם עוד נערים ונערות כמוה. אבל לאט לאט היא מגלה שקימריה זה לא בדיוק המקום שהיא חשבה ושהוא מוצץ בשקרים וסודות שקשורים אליה והיא מנסה לגלות מה הם.
לא יודעת למה אבל דווקא אהבתי את אלי. היא כאילו מהדמויות האלו שאני אמורה לשנוא כי היא אנוכית ומעצבנת ולא יודעת לדאוג לתחת שלה, ורק מסתבכת בצרות שהיא עצמה מכניסה את עצמה אליהן. אבל למרות כל הדברים הללו עדיין אהבתי אותה. כי על כל מגרעה רעה שלה יש המון דברים טובים שמחפים עליהם וגורמים לי לשים אותם בצד ובכלל לא להזיז לי.
היא אמיצה, היא רוצה להשתפר בתור בן אדם ולהוכיח לעצמה שהיא יכולה, היא נלחמת ועוזרת לחברים שלה גם כשלא מצליח לה והיא מפקששת בענק, והיא יודעת לבחור מה טוב לה ולזרוק את הרע דרך החלון.
יחסית לדמות שאמורה כביכול להיות מעצבנת היא דווקא אחלה פלוס.
קרטר: קרטר הוא דמות מסובכת ומסתבכת. הוא גר בקימריה מאז שהוא זוכר את עצמו. הוריו לימדו בבית הספר ומאז שנפטרו הוא לומד וגר בפנימיה.
עברו עליו חיים לא קלים והוא לא נותן לכל אחד להתקרב אליו אבל כשזה קורה זה מכל הלב.
קרטר נשאר בעיניי תעלומה. היו לו כלכך הרבה שנויי מצב רוח במהלך הקריאה בספר שעדיין לא הבנתי מה האופי שלו באמת או מה הוא מרגיש כלפי אלי. יש פעמים שהוא מתייחס אליה בחוסר טקט וקצת בנוקשות, לא הייתי אומרת בגועליות אבל לא נראה שהוא רוצה את חברתה במיוחד אבל אחרי כמה עמודים הוא פתאום מתעניין בה ונראה נינוח לידה ורוצה בחברתה. הוא כן דמות טובה וגם מעניינת אבל נראה שהזוגיות שלו ושל אלי הייתה בהתחלה סלידה מצד שניהם ואז פתאום, בום!, הם ביחד.
סילבן: סילבן הוא הנער הצרפתי השרמנטי והחתיך שמגיע לפנימיה בעקבות חילופי תלמידים. וישר כולם אוהבים ומעריצים אותו, בעיקר הבנות.
דיי אהבתי את הדמות של סילבן, אפילו שהוא עושה מעשים שלא מתאימים לו וחמורים מאוד.
אני זוכרת שגם בקריאה הראשונה אהבתי אותו למרות מה שהוא עשה. נכון שבהמשך הוא משתפר ונסה לכפר על הדברים שעשה אבל אני עדיין לא חושבת שמגיע שיסלחו לו לו עליהם כי זה מעודד התנהגות כזאת בקרב אחרים. אין עליהם הצדקה או מקום לסלוח.
אבל בבסיס שלו הוא דמות נחמדה פשוט לא מספיק דומיננטית לדעתי.
ג'ו: ג'ו היא בחורה פופולרית וחברותית שלכאורה חיה חיים מושלמים. היא מתגוררת בפנימיה יוקרתית שהוריה העשירים מממנים, היא מוקפת בחברים טובים ובבן זוג מהמם. אבל מאחורי כל אלה ג'ו היא בחורה בודדה עם ביטחון עצמי נוך שמסתבכת על ימין ועל שמאל ולא שולטת במצבי הרוח והתקפי העצבים ויש רגעים שהיא יוצעת לגמרי מדעתה.
דמות פשוט מיותר ומעצבנת. אני זוכרת שבקריאה ראשונה אהבתי את הדמות של ג'ו ועכשיו אני לא מבינה איך?
הבנתי שצריך דמות שתהיה החברה הכי טובה של הדמות הראשית אבל ג'ו לא הוכיחה פעם אחת שהיא חברה אמיתית של אלי. כן היא הקשיבה לאלי המון פעמים כשהיא הייתה צריכה אבל בסוף היא משקרת לה, בוגדת בה, ומסכנת את חייה.
אהה וגם מסבכת ומפדאחת אותה מול המון אנשים.
לדעתי רייצ'ל היא זאת שהייתה אמורה להיות במקום של ג'ו. היא הרבה יותר אחראית, שקטה ובעיקר בריאה בנפשה מג'ו.

בקיצור אני נותנת לספר ארבעה כוכבים, כי בסופו של דבר הוא היה טוב מאוד מבחינת עלילה אבל פחות טוב מבחינת דמויות.

» ביקורות נוספות של גנבת הספרים
» ביקורות נוספות על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1