לספורט הישראלי אין הרבה הישגים. אמנם, בגדול, המצב משתפר מעשור לעשור, אבל ההישגים "שלנו" בענפים המרכזיים עדיין ספורים.
ספורטאים ישראלים הגיעו להישגים יפים בשני ענפים צדדיים יחסית - שייט וג'ודו. אבל בענפים שזוכים לחשיפה גדולה בהרבה - אתלטיקה קלה, התעמלות ושחייה לדוגמה - עד לפני עשרים שנה בערך, בכלל לא היינו על המפה.
כך גם בענפי הכדור המרכזיים, חוץ מהבלחות מפתיעות מדי עשור בערך (מכבי חיפה בליגת האלופות, הפועל ת"א באופ"א, מכבי ראשל"צ בכדוריד).
אבל יש יוצא מן הכלל אחד ויחיד - ענף הכדורסל.
נבחרת ישראל היא משתתפת כמעט קבועה באליפויות אירופה, הנבחרת הצעירה זכתה פעמיים באליפות אירופה, וגם יש את מכבי.
מכבי תל אביב.
מכבי היא תופעה ייחודית בספורט הישראלי - העפילה עשרות פעמים לשלבים המתקדמים של גביע אירופה לאלופות / יורוליג, זכתה בכמה תארים וכו'. תכלס כולם יודעים, אין צורך שאפרט.
אבל מכיוון שזה המועדון הישראלי היחיד שמצליח לאורך שנים רבות, היחיד שנותן פייט למועדוני ענק כריאל מדריד וברצלונה לדוגמה (אפשר בכלל לדמיין משהו מקביל בכדורגל?), הוא לא רק מקור לגאווה ולשמחה על הישגים, אלא גם מושא לביקורת, ואפילו חריפה.

הספר המוצלח של אוהד גרינוולד פורס בפריסה רחבה הן את תולדות המועדון הזה, הן את הישגיו, הן את הרקע לסיבות של הביקורת שהמועדון הזה חטף, חוטף ויחטוף.
אוהד מושבע של מכבי שאינו בקי בפרטים עלול להיכנס להלם, ויותר מפעם אחת.
מכבי זכתה לצוות ניהול מצוין, בעיקר בזכות שמעון מזרחי (החל מ-1969!), אבל ברבות השנים הצוות הזה החליט כמה החלטות אסטרטגיות כוחניות ולא הוגנות כלפי מתחרות אפשריות בישראל.
זהו כיעור בלתי ספורטיבי בעליל.

הספר שופע מידע שמצאתי אותו מעניין מאד (מלבד תיאורי שחקני עבר ומשחקי עבר) - איך מממנים פרויקט כזה כל כך הרבה זמן? איך מתפעלים את כל המערך הזה - שחקנים אגואיסטיים, מאמנים, אוהדים משולהבים, יחסים עם התקשורת ושיקולי שיווק ויוקרה?
וגם שאלות היסטוריות זוכות להסבר - איך הגענו למצב שבו שחקנים אמריקאיים תופסים הרבה יותר זמן על הפרקט מאשר שחקנים ישראלים?

גרינוולד הגיע לכתיבת הספר בגלל סיפור מטורף לחלוטין שזלג מעיתונות הספורט היישר אל לב מהדורות החדשות - פרשת מותו של מוני פנאן, מנהל הקבוצה וחבר הנהלת מכבי.
הפרשה שנחשפה בתקשורת הייתה מדהימה, מטורפת, בלתי נתפסת.
גרינוולד צולל לתוך מי המדמנה האפלים והמשפילים האלה, ולבסוף יוצא מזה ספר שלם, מקיף בהרבה ממה שתכנן מלכתחילה.

יופי של ספר לחובבי ספורט.

לספורט הישראלי אין הרבה הישגים. אמנם, בגדול, המצב משתפר מעשור לעשור, אבל ההישגים "שלנו" בענפים המרכזיים עדיין ספורים.
ספורטאים ישראלים הגיעו להישגים יפים בשני ענפים צדדיים יחסית - שייט וג'ודו. אבל בענפים שזוכים לחשיפה גדולה בהרבה - אתלטיקה קלה, התעמלות ושחייה לדוגמה - עד לפני עשרים שנה בערך, בכלל לא היינו על המפה.
כך גם בענפי הכדור המרכזיים, חוץ מהבלחות מפתיעות מדי עשור בערך (מכבי חיפה בליגת האלופות, הפועל ת"א באופ"א, מכבי ראשל"צ בכדוריד).
אבל יש יוצא מן הכלל אחד ויחיד - ענף הכדורסל.
נבחרת ישראל היא משתתפת כמעט קבועה באליפויות אירופה, הנבחרת הצעירה זכתה פעמיים באליפות אירופה, וגם יש את מכבי.
מכבי תל אביב.
מכבי היא תופעה ייחודית בספורט הישראלי - העפילה עשרות פעמים לשלבים המתקדמים של גביע אירופה לאלופות / יורוליג, זכתה בכמה תארים וכו'. תכלס כולם יודעים, אין צורך שאפרט.
אבל מכיוון שזה המועדון הישראלי היחיד שמצליח לאורך שנים רבות, היחיד שנותן פייט למועדוני ענק כריאל מדריד וברצלונה לדוגמה (אפשר בכלל לדמיין משהו מקביל בכדורגל?), הוא לא רק מקור לגאווה ולשמחה על הישגים, אלא גם מושא לביקורת, ואפילו חריפה.

הספר המוצלח של אוהד גרינוולד פורס בפריסה רחבה הן את תולדות המועדון הזה, הן את הישגיו, הן את הרקע לסיבות של הביקורת שהמועדון הזה חטף, חוטף ויחטוף.
אוהד מושבע של מכבי שאינו בקי בפרטים עלול להיכנס להלם, ויותר מפעם אחת.
מכבי זכתה לצוות ניהול מצוין, בעיקר בזכות שמעון מזרחי (החל מ-1969!), אבל ברבות השנים הצוות הזה החליט כמה החלטות אסטרטגיות כוחניות ולא הוגנות כלפי מתחרות אפשריות בישראל.
זהו כיעור בלתי ספורטיבי בעליל.

הספר שופע מידע שמצאתי אותו מעניין מאד (מלבד תיאורי שחקני עבר ומשחקי עבר) - איך מממנים פרויקט כזה כל כך הרבה זמן? איך מתפעלים את כל המערך הזה - שחקנים אגואיסטיים, מאמנים, אוהדים משולהבים, יחסים עם התקשורת ושיקולי שיווק ויוקרה?
וגם שאלות היסטוריות זוכות להסבר - איך הגענו למצב שבו שחקנים אמריקאיים תופסים הרבה יותר זמן על הפרקט מאשר שחקנים ישראלים?

גרינוולד הגיע לכתיבת הספר בגלל סיפור מטורף לחלוטין שזלג מעיתונות הספורט היישר אל לב מהדורות החדשות - פרשת מותו של מוני פנאן, מנהל הקבוצה וחבר הנהלת מכבי.
הפרשה שנחשפה בתקשורת הייתה מדהימה, מטורפת, בלתי נתפסת.
גרינוולד צולל לתוך מי המדמנה האפלים והמשפילים האלה, ולבסוף יוצא מזה ספר שלם, מקיף בהרבה ממה שתכנן מלכתחילה.

יופי של ספר לחובבי ספורט.