ביקורת ספרותית על הקייטנה של קנלר מאת אתגר קרת
ספר מעולה

---

אתגר קרת הוא אמן הקומפקטיות. ב"קייטנה של קנלר", שהוא יותר קסם מאשר אוסף סיפורים, נמצא קרת במיטבו.
אלו סיפורים מופרעים שמתקיימים על סף המציאות - עם רגל אחת בפנים והשנייה בחוץ, דורכת במחוזות פטנסטיים שאינם שכיחים מספיק בספרות המיינסטרים העברית וחבל. אמנם רמתם לא תמיד אחידה, אבל כש"הקייטנה" נוסקת, היא תופסת גובה. ראויים לציון במיוחד הסיפור "הג'ננה של נמרוד" והנובלה המופתית "הקייטנה של קנלר", עליה ארחיב בהמשך.
קרת כותב בקוצר נשימה אופייני וחולם רחוק. לא תמצאו כאן מונולוגים שייקספירים וגם לא פסקאות עוצרות נשימה על יופיו של הטבע. אז מה כן יש? בעיקר כתיבה תמציתית ויחס מדויק של הומור-רצינות. שימו לב כי דין כתיבה תמציתית אינו כדין כתיבה גרועה. אפילו להפך. הכתיבה מיוחדת במינה וראויה להילקח ברצינות על אף פשטותה. אתגר קרת, כמו תמיד, גודש את הסאה ביצירתיות, כישרון רב וחן שלא ניתן להכחשה. ולמי אכפת אם זה עוד מאותו דבר? אם "צינורות" דומה ל"געגועיי לקיסינג'ר" שדומה ל"קייטנה של קנלר" שמזכיר מאוד את "תקלה בקצה הגלקסיה"? אתגר קרת עושה בהצלחה את מה שהוא עושה הכי טוב כבר שנים ומבקיע גולים פעם אחר פעם במגרש הביתי של דמיונו.
הנובלה על שמה קרוי אוסף זה היא גולת הכותרת. היא מתרחשת בעולם אליו מגיעים כל מי שמתאבד, ומסתבר שהוא לא עד כדי כך שונה מהעולם הרגיל. גיבור הסיפור מוצא עבודה בפיצרייה קמיקזה (אחלה שם) ולאחר מכן יוצא למסע לחיפוש אחר אהובתו שהתאבדה לפניו. על הדרך הוא מוצא את ליהיא, שגם בה הוא מספיק להתאהב. הם מבזבזים את הזמן אחד של השנייה בקייטנה של קנלר, מין פעוטון מופקר למתאבדים, ועסוקים בלחיות ללא משמעות, ללא מוות שנראה באופק, מפוכחים יותר מאי פעם לאחר התאבדות שנראתה בהתחלה כמו הצעד האחרון וכעת נראית כמו עוד מאותו הדבר. זהו סיפור נוגע ללב, ללא הציניות שנהוג לשייך לכתיבתו של קרת.
הסיפורים "שפריץ מהגיהנום" ו"רחם" חלשים משמעותית משאר האוסף, אבל הם קצרים ולא מזיקים. אפשר לדלג.
מומלץ בחום לחסרי סבלנות.

» ביקורות נוספות של פְּסֶבְדוֹן
» ביקורות נוספות על הקייטנה של קנלר