ביקורת ספרותית על ההסכמה מאת ונסה ספרינגורה
ספר בסדר

---

בפינה סודית בספריה שלי נמצאים הספרים הארוטיים.
הרשימה כוללת את סיפורה של או, הדלתא של ונוס, פחד גבהים, סקסוס, משחק תאווה, איש הקובייה, ימים שקטים בקלישי ולא שם זין. בווריאציה הלירית יש אצלי מקום של כבוד גם לחמשירי זימה מגרים להפליא.
מין הסתם יש לי עוד כמה ספרי תועבה שנבעלים כרגע על ידי זרים ולכן נעדרו ממפקד החברים שנערך במיוחד לצורך כתיבת מחקר חודרני זה.
האמת העירומה היא שאין אדם ילוד אישה שלא קרא ספר ארוטי בחייו.
שמעתי על פקח טיסה עיוור אחד בטיבט שקרא רק את כתבי הקודש הסנסקריטיים, אבל שתי הנזירות הקתוליות שנשברו בחקירה שבדקה את טענתן שהן שתי הנשים היחידות בעולם שלא קראו סיפורי זימה, הסגירו אותו כשהודו ששלושתם נהגו לקיים באופן סדיר מין ערבי הקראת סיפורי שיקוץ.
המשותף לספרים הארוטיים הטובים הוא שיש בהם קטעים מגרים באמת. קשה להגדיר קטע מגרה מהו אבל כל אחד מזהה קטע כזה כשהוא רואה אחד. לעיתים תספק פסקה בת שורות בודדות ולפעמים הפורקן יגיע רק אחרי עמוד שלם. לעיתים הזיקוקים יגיעו רק אחרי תיאור סבלני של סיטואציה שהולכת והופכת להיות מפורשת יותר ויותר, ולפעמים נגמור מרמז קל שידליק את המשואה. הזיהוי המיידי הזה של איכות משותף גם ליופי, חוכמה, חינוך וטעם טוב. זאת בניגוד לתכונות טובות אחרות שלעיתים נדרשים חיים שלמים על מנת לזהות אותם כגון - צניעות, חריצות, ניקיון כפיים ועמידה על עקרונות. מעניין שקשה למצוא תכונות רעות כאלה, שמזהים מיידית בטרם נכווינו מהן.
ספר ארוטי טוב כולל כמות לא מבוטלת של בילבולי ביצים ודיאלוגים תלושים בעליל. בכל אופן מדובר בסופר שרוצה להוכיח שהוא יודע לכתוב גם על דברים מעל גובה גבעת וונוס. ללא בילבולי הביצים העניין הארוטי דועך כי אין יחסי מין טובים בין הקורא לסופר אם האחרון לא מסוגל לכשף את הראשון בלהט המילה המתהפכת ביחד עם הגוף.
מצד שני, יהיו קשקושי הפרוזה טובים ככל שיהיו, ללא שלושה-ארבעה קטעים מזקיפי כפופים גם יז'י קושינסקי,אנאיס נין והנרי מילר היו נשטפים במי אמבטיית הוורדים של הבורדל הקרוב למקום מגוריהם.
אלה כללי המשחק באחד הז'אנרים הקשים ביותר והמושמץ מכולם - כדי לקבל רשות לכתוב זבל עליך לדעת לייצר זהב.
ידידתנו השערוריתיסטית עם השם היפה כל כך ספרינגורה לא כותבת ארוטיקה. ברוב הספר היא כותבת על זה במקום לכתוב את זה. בקטעים המעטים שבהם היא מנסה לכתוב את זה מתבררת הסיבה - מגיל שש בערך היא עוסקת במין אבל היא לא אוהבת לכתוב על מין, ואין ארוטיקה במקום שאין בו אהבה למין, או לפחות השלמה איתו.
נכון, היום קשה יותר ללהטט בסבך החוקים, האיסורים, העבירות הפליליות ושאר מיני בישין שירדו על העולם במאה העשרים ואחת. יהיה קשה לספרינגורה לתאר בחדווה חוויות מיניות של ילדה לפני גיל שתים עשרה בלי להישלח למאסר ממושך עם עבודת פרך בהצלפה על עכוזן השרירי של סוהרות חטובות דדים, אבל עדיין כישרון אמיתי ידע לרמוז במקום שאסור לכתוב וידע לשלהב חלצי גברים מזדקנים וערוות תוססות כאחד כדי לשכנע שידידתנו שטופת התאווה יודעת גם לכתוב.
סופרת אמיתית תדע להציג ביושר את הקונפליקט הממגנט של נערה צעירה שנמסה מעונג מכל ליטוף של גבר שיכול להיות סבא שלה, ומצד שני מבינה שהמערבולת הזו הורסת את חייה. אשמת הגבר שניצל את ספרינגורה לא תפחת כהוא זה אם הסופרת תודה ביושר שאהבה את יחסי המין בזמן שידעה שאישיותה הולכת ומתמוטטת.
מאידך - קשה לגבר מזדקן כמוני לא למצוא עניין בחוויותיה המיניות המאוד צעירות של אישה אינטיליגנטית, מוכשרת ויפה להפליא, ולא חשוב אם כתבה כל זאת מתוך תשוקה אקסהיביציוניסטית בריאה או מתוך שנאה אקסטרוברטית חולנית למאהב הנכלולי.
להמליץ? לא ממש. יש ספרים שניחוחם משכר, פיהם עוטף אותך ברכות ובידם לעשות עבודה טובה יותר בערבים קרים ובודדים.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על ההסכמה