אחד-עשר משפטים קלילים ונעימים, חלקם קצרים עד שתי מילים בלבד.

זה כל מה שאיפשרה לנו <mark>ונסה ספרינגורה</mark>, לפני שפרשה (או במקרה זה פרסה) בפנינו, את תופת חייה.
וגם בין אותם אחד-עשר (ספרתי, נשבעת), היו כאלה שפיזרו פירורי זוועה מתקרבת, מעלים תוך כדי את מדד הרגל המקפצת.

למה ככה?
הכל, כמו תמיד, מתחיל פסטורלי ויפה לכאורה וכמו משל הצפרדע המתבשלת, קשה ברגעים הראשונים להבחין במגמת עליית הטמפרטורה.
אבל הצפר

בפינה סודית בספריה שלי נמצאים הספרים הארוטיים.
הרשימה כוללת את סיפורה של או, הדלתא של ונוס, פחד גבהים, סקסוס, משחק תאווה, איש הקובייה, ימים שקטים בקלישי ולא שם זין. בווריאציה הלירית יש אצלי מקום של כבוד גם לחמשירי זימה מגרים להפליא.
מין הסתם יש לי עוד כמה ספרי תועבה שנבעלים כרגע על ידי זרים ולכן נעדרו ממפקד החברים שנערך במיוחד לצורך כתיבת מחקר חודרני זה.
האמת העירומה היא שאין אדם ילוד אישה שלא

הספר הוא כתב אישום!
אישום כנגד כלל החברה המבוגרת שהפקירה אותה בילדותה,
ובפרט כלפי הסופר האינטלקטואל הנכלולי שניצל את תומתה ופגע בנפשה.

הסופרת מתארת את חייה המורכבים, שכבר בגיל העשרה חוו נטישה מצידו של האב,
וחוסר יכולת התמודדות של האם הצעירה מול בתה הדעתנית.
הילדה בת ה-13 מחפשת ביטחון ואהבה, וכך נופלת טרף לידיו המיומנות
של פדופיל המשכנע אותה כי אהבה שורה ביניהם.

"ואיך יוכל להיות רע, אם