• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

מאת אתגר קרת

הביקורת של Cantona

תמונה של Cantona
הקייטנה של קנלר

הוצאה לאור: כנרת זמורה-דביר
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
oziko
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 חודשים•1 דקות קריאה

ספר מעולה. ארבעה סיפורים קצרים ועוד נובלה ארוכה יותר של אתגר קרת. הסיפור הטוב ביותר בקובץ, לדעתי, הוא "הג'ננה של נמרוד". סיפור על חבורה של שלושה חברים, שאחד מהם מתאבד. השניים האחרים משמרים את זכר חברם, מרצון או שלא. סיפור יפהפה, מיוחד, שרק קרת יכול היה לכתוב. הייתי רוצה לקרוא רומן על החברים האלה.
בקיצור, כיאה לביקורת שעוסקת בקרת, אני לא ארחיב. בדומה ליצירות אחרות שלו מתחילת הקריירה, גם הספר הזה הוא נפלא ומומלץ מאוד לקריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של rea
rea
תמונה של מורי
מורי
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
7קוראים|גיל ממוצע60|43%נשים

על המבקר

תמונה של Cantona

Cantona

ותיק
חבר מזה 3 שנים
94 ביקורות•721 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•סיפורי חיים
תמונה של Cantona
Cantona
ותיק
חבר באתר מזה 3 שנים
ביקורות94
לייקים שקיבל721
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית34ספרות מתורגמת32סיפורי חיים3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Cantona

אדם בלתי נשכח

אדם בלתי נשכח

סטפן (שטפן) צווייג

חמישה סיפורים קצרים של צוויג. לא פסגת יצירתו, אבל עדיין טוב ומעניין. התמה החוזרת בסיפורים היא אהבת אדם, אהבת האנושות גם כשהיא לא במיטבה, רומנטיקה ואולי גם מעט קיטש.
סיפור ראשון (אדם בלתי נשכח) עוסק באדם שחי עם הכי מעט שאפשר, עוזר למי שצריך עזרה בכפר שבו הוא גר ולא דורש לעצמו אפילו קצת יותר מהמינימום הדרוש.

הסיפור השני (מסע הנדודים) עוסק באדם שחי בתקופת בית שני, ומחפש את עצמו, את המשמעות לחיים, את הישועה (וכל זה בתקופת ישו, כן?).

הסיפור השלישי (סמטת אור הירח) עוסק בדמותו של המספר שיורדת מאונייה בעיר בארגנטינה ומתחילה לשוטט בסמטאות, ומגיעה לבית בושת קטן בו נגלה בפניה מחזה מעורר רחמים, כעס ובושה שמערב גבר ואישה.

הסיפור הרביעי (שני בודדים) עוסק, כפי שמשתמע משמו, בשני אנשים בודדים שעובדים באותו מפעל. לשניהם יש פגמים גופניים והם סובלים מהצקות מצד החברה.

הסיפור האחרון (החתונה בליון) עוסק בקבוצת אנשים נידונים למוות בתקופת המהפכה הצרפתית, ובתוך הקבוצה גבר ואישה שהיו אמורים להינשא. מה המשמעות של אהבה מול הגורל הבלתי ניתן לשינוי והסופי? האם אפשר למצוא אושר כל כך קרוב למוות?

את צוויג תמיד כדאי לקרוא.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•Cantona
אימפריית החול

אימפריית החול

יונתן אנגלנדר

סיפורים קצרים שהם כמו חלקי פסיפס, ויחדיו הם יוצרים תמונה (לא מחמיאה) של השירות הצבאי באופן כללי, והשירות הצבאי בבסיס זיקים באופן יותר ספציפי. אני לא חושב שהספר יכול להיחשב בתור "רומן מסיפורים קצרים" כי הדמויות בסיפורים לא משיקות ולא חוזרות בסיפורים. לכל דמות (או דמויות) הסיפור שלה, שלהן. יחד עם זאת, גם אי אפשר לומר שהסיפורים מקבלים את העוצמה שלהם רק כשהם מאוגדים או נקראים יחדיו. כל סיפור פה עומד בפני עצמו ויכול היה להופיע בתור סיפור קצר בספר אחר.
הדמויות בסיפורים והעלילות מגוונות מאוד: רב צבאי, מפקדי כיתות צעירים, קצינה צעירה, מפקד הבסיס היוצא, נגדת מהאפסנאות ועוד. הסיפורים כולם מהודקים מאוד, כתובים בשפה רזה אך לא חסרת יופי. נהניתי לקרוא את הספר ונעצבתי לא פעם בגלל הדברים שעולים בו.
ספר טוב מאוד, ממליץ בחום.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•Cantona
עדן

עדן

נגה אלבלך

וואו, איזה ספר מקסים! שלוש נובלות, אחת מהן ("עדן" - האמצעית והארוכה ביותר) היא מופת של אהבת אדם ואופטימיות, וגם השתיים האחרות מקסימות.
יש מעט קשר בין הדמויות בנובלות, אבל הקשר העמוק יותר הוא בחיפוש של הדמויות אחר משמעות, אחר חיבור אמיתי לבני אדם אחרים ולחיים בעלי ערך.
ממליץ על הספר הזה בכל פה.

לפני חודש•
★★★★★
•Cantona
לנצח

לנצח

ג'ודי בלום

מה יש לי, גבר בן 37, לחפש בספר על בני 18 שנכתב לפני 50 שנים? שאלה טובה, והתשובה - ג'ודי בלום. בלום היא סופרת מאוד מוכרת ונחשבת בארה"ב (אני לא יודע מה מעמדה בישראל בדיוק). הספר הכי ידוע שלה, והקודם שקראתי, הוא "אתה שם, אלוהים? זאת אני, מרגרט", שמספר על ילדה בת 12 ומתאר שנה אחת בחייה - כיתה ו'. אהבתי מאוד את "מרגרט" (דירגתי ב-4 כוכבים פה והסברתי בביקורת מדוע הוא נהדר, למי שמתעניין/ת), ולכן כשראיתי את הספר הזה בספרייה הדיגיטלית החלטתי לקרוא אותו. ואני ממש לא מצטער.

הספר הזה מתאר בערך שנה בחייה של נערה בת 18, מתחילת י"ב ועד רגע לפני שהיא עוזבת לקולג'. בהתאם לגילה של הגיבורה, הספר עוסק באהבה ראשונה, יחסי מין, יחסים עם ההורים, חברויות, מחשבות על העתיד ועוד. יש פן דידקטי בספר, בעיקר ביחס למין (לא אפרט כדי לא לעשות ספוילרים), אבל בלום יודעת לאזן את הדידקטיות עם מה שנכון לסיפור ולדמויות ולא להפוך מסופרת לפסיכולוגית או מחנכת.
ההחלטה שמקבלת בלום לגבי סוף הספר (בלי ספוילרים) היא אמיצה בעיני, ואשמח לשמוע מה חשבתם/ן על הסוף, אם תקראו אותו. אני מעריך אומץ באומנות ולכן לא יכול לכעוס עליה.
אם יש לכם/ן ילדים בגיל הנעורים המתקדם (16-18), או אם אתם בעצמכם מתעניינים ורוצים להיזכר איך זה להיות בגיל הזה - הספר הזה מאוד מומלץ.

לפני חודש•
★★★★★
•Cantona
הדחף

הדחף

סטפן (שטפן) צווייג

שני סיפורים קצרים של צווייג. שניהם מאוד רלוונטיים לזמננו ואזורנו. בראשון ישנו חייל רוסי שנלחם בחזית הצרפתית במלחמת העולם הראשונה והצליח לברוח לשווייץ. הוא מתחנן בפני המקומיים שיעזרו לו לחזור לביתו אבל הם לא עושים דבר עבורו.

בשני, הארוך יותר, ישנו אזרח אוסטרי שברח עם אשתו לשווייץ כדי לא להתגייס אבל צו הגיוס שהוא מקבל בדואר משבש את התכניות שלהם.

אלה לא יצירות מופת, אבל סיפורים טובים, חזקים, עצובים מאוד ומעוררי-מחשבה, וכאמור לצערנו הם גם מאוד רלוונטיים אלינו כיום.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
החצר הקדמית

החצר הקדמית

קונסטנס פנימור וולסון

נובלה יפה, מעט עצובה ואפילו מעט מעצבנת, שנכתבה במאה ה-19 ומספרת על אישה אמריקאית שמתאהבת בבחור איטלקי מאסיזי שבחבל אומבריה באיטליה. הם מתחתנים והוא מנצל את טוב ליבה וכספה במשך שנה, ואז מת. היא יורשת את חמשת ילדיו (מאשתו הראשונה), עוד שני אחיינים, דוד עצלן וסבתא משוגעת. האישה האמריקאית, פרודנסיה, היא אישה בעלת עקרונות ואופי מברזל, אבל גם בעלת רוח טובה וסלחנית, אופטימית ושמחה בחלקה. היא לוקחת את עול הבית והילדים ומטפלת בהם.
הסיפור מתרחש 16 שנים לאחר שהבעל נפטר, כשפרודנסיה כבר מבוגרת, הילדים גדולים ויצאו מהבית. יש לה חלום אחד, צנוע, לפרודנסיה - לפנות את מבנה הרפת הקטן שמסתיר את הכניסה לבית, ולהקים במקומו חצר קדמית יפה ומטופחת. לצורך זה היא חוסכת פרוטה לפרוטה, אך איכשהו כל פעם שהיא מתקרבת לסכום אחד מילדיה בא עם בעיה כלשהי, שכמובן רק כסף יכול לפתור. התנהגותה של פרודנסיה מכמירת לב ומעוררת הערצה בו זמנית, והתנהגותן של הדמויות האחרות בסיפור (איטלקיות כולן) מעוררת כעס.
זוהי נובלה קצרה ויפה, אני לא קראתי אלא האזנתי לה בקולה של המספרת עדי לב שעושה עבודה נהדרת. ממליץ בחום.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
תמורה נאותה

תמורה נאותה

מאיה ערד

מבחינתי, מאיה ערד היא בליגה אחרת. קראתי ביקורת פושרת על הספר, שמכיל שלוש נובלות חדשות, אך בעיני היא מרתקת כרגיל, חדה ואירונית, בוראת דמויות וסיטואציות בחסד.
הסיפור הראשון מתאר אישה חד הורית בשנות הארבעים לחייה, שעובדת לפרנסתה כמתרגמת מבוקשת. ערד עוסקת בסיפור, לא לראשונה, במעמד חברתי וכלכלי, הגירה ותרבות, וגם עולם הספרות. עוד דבר שעולה בסיפור הזה, ועד כמה שאני יודע היא לא עסקה בנושא בעבר (לפחות בספרים שאני קראתי) זה נושא של מין בהסכמה. אבל לא אגיד יותר כדי לא ליצור ספוילרים.

הנובלה השנייה, והטובה ביותר לדעתי, עוסקת במשפחה ישראלית שחיה בארה"ב ויוצאת לחופשה שנתית בוילה שכורה. אם המשפחה מזמינה את אחותה הגרושה, שאמורה לבוא רק עם בת-זוגה, אבל אחותה מופיעה גם עם בנה בן ה-19 שנמצא על הרצף האוטיסטי. זה מערער את המבנה המשפחתי באותה וילה.

הנובלה השלישית עוסקת בפנסיונרית שרואה עצמה כאמנית, ולוקחת את נכדתה בת ה-14 לטיול חניכה, מין כניסה לעולם האמנות, בונציה.

לדעתי, מי שאוהב ומכיר את הסגנון של ערד יהנה מאוד מכל הנובלות.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה

קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה

עוזי וייל

אף אחד לא כותב כמו, ואפילו על אותם נושאים לפעמים, עוזי וייל.
הכישרון הגדול שלו, לדעתי, זה סיפורים קצרים שמערבים דמויות מעניינות וסיטואציות חד פעמיות.
אני פחות התחברתי לקטעים על שירה או על רוחניות, כתיבה על נושאים מופשטים ללא עמוד שדרה עלילתי מובהק.
אבל יש גם קטעים נהדרים ויפים, מצחיקים, מרגשים וחכמים. ממליץ לקרוא, והכי הרבה לדלג מעט על קטעים מסוימים.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
היינו העתיד

היינו העתיד

יעל נאמן

עוד סיפור על התבגרות בקיבוץ שיתופי, לינה משותפת וכל הג'אז הזה. לא נמאס? מסתבר שלא...

האמת, יש חשיבות לספרי ההתבגרות הקיבוצית האלה, בין אם הם חצי-היסטוריים או עיוניים ("הביתה" של אסף ענברי) ובין אם כאלה, בעלי ערך ספרותי ויומרות ספרותיות, ופחות היסטוריה גרידא.
הערך שלהם הוא שהם נותנים שמות ופנים לאנשים שבמידה רבה בנו את הארץ הזו. האנשים שהקימו קיבוצים באזורים שכוחי-אל, בתקופה בה המדינה הייתה לא-פעם על בלימה, ואיפה שהיה קיבוץ היה הגבול. האנשים האלה הלכו, בידיעה ומבחירה ומתוך אידאולוגיה אלטרואיסטית כנה, לבנות את המדינה. הרי הם יכלו באותה מידה להקים בית בתל אביב או חיפה, אבל התעקשו ללכת לגבולות, למקומות המסוכנים והלא מיושבים האלה. והקיבוץ בספר הזה - יחיעם - זה חתיכת חור. קיבוץ על הר, בגובה 400 מטר, לא מיושב, מטווח על ידי האויב הערבי בתקופת העלייה על הקרקע - צריך להיות משוגע כדי לבחור לחיות שם. הסופרת (יעל נאמן) מביאה, במידה מסוימת, את סיפוריהם של המשוגעים האלה. וזה חשוב, לדעתי. שאנחנו, הציבור, נכיר וניחשף לאנשים האלה, ואולי אפילו נקבל מהם השראה, או לפחות פרופורציות.

בתור דוגמה אחת לטענתי הנ"ל, אזכיר את סיפורו של גנן הקיבוץ (הנה, עברו בערך חודשיים מאז סיימתי את הספר ואני כבר לא זוכר את שמו. אבל את סיפורו אני זוכר). אותו גנן הפך את הקיבוץ למפעל חייו, אך הוא התאבד בשנת 1953, מעט לאחר שאהובתו מתה. מי זוכר את האיש הזה? מי ידע שאי פעם חי? בזכות הספר הזה, התשובה היא: מעט יותר אנשים.

אם כן, יש לספר חשיבות רבה ויש בו גם קטעים יפים ופיוטיים, או מעוררי מחשבה. אבל הוא אינו מושלם. הכתיבה בגוף ראשון רבים (אנחנו) מעלה שאלות ותהיות. ראשית, הוא גורמת לכך שאין גיבור מובהק לסיפור, ולכן גם מידת ההזדהות עם הדמויות פוחתת. בנוסף, היא מעלה את השאלה, עד כמה הכתיבה של המחברת היא אמינה - היא מתיימרת לדבר בשם כל הקבוצה, אך האם באמת כולם חשבו/הרגישו כמוה? ראו את הדברים כמוה? היא חקרה את זה וביססה את זה?
לא במקרה, לדעתי, סוף הסיפור, כאשר המחברת מפסיקה לכתוב ברבים ועוברת לספר רק על עצמה ועל תקופתה בקומונה ברמת גן בשנת ה-י"ג ולאחר מכן תקופתה בצבא ואז החזרה לקיבוץ עד העזיבה הסופית שלו - זהו החלק המעניין ביותר בספר כי הוא סוף סוף מפגיש את המערכת הקיבוצית הגדולה מול דמות בשר ודם שאנחנו יכולים להזדהות איתה, לשוות אותה לנגד עינינו, להסכים או להתנגד לה.

לסיכום, לא ספר מושלם אבל בהחלט ספר טוב וכדאי לקרוא אותו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona

ביקורות נוספות על "הקייטנה של קנלר"

הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

לפני 3 וחצי שנים

****

אח שלי היה בערך בגילי.
נכנסת לחדר שלו, שמסריח בחריפות מאלכוהול. עשן של סיגריות.
זיכרונות מציפים אותי במערבולות חזקות. לפני כמה ימים הוא חזר שיכור מת, היה ברור שהוא לא יזכור איך הוא חזר הביתה. לפני יומיים הוא בא אליי בלילה למיטה. חבשתי לו את הידיים. יש לי סחרחורת כשאני נזכרת בעומק, בכמות הדם.
אתמול התעוררתי בכאב. מהסוג שלא נגמר. הלכתי לחדר שלו. שוב, סיוטים. הוא משך אותי אליו. מחבק. רועדת, נצמדת. השמיכה הייתה מלוכלכת וספוגת זיעה, אבל אני נצמדתי אליה, מנסה להירגע.
ואז אי אפשר לישון, מדליקים ב-4 את האור החזק מדי. מה עושים. אין כוח לצאת לסיבוב. גם לים לא. אח שלי מסיט את הוילון, פותח את החלון. קר. רוח חזקה. לא יוצאים. מדליק סיגריה ושואף חזק, מכווץ את השפתיים מסביב. מופיעות הגומות שלו בלחיים, שמחזירות אותו לרגעים למה שהוא באמת, נער מתבגר. קצת ילד.
הוא מסיים את הסיגריה ולוקח לידיים את הספר הכסוף. הקייטנה של קנלר. הכרתי את השם. אח שלי קורא אתגר קרת כל הזמן. הוא לא מפסיק להגיד שהסגנון שלו אחיד מדי, שהוא הקלישאה של עצמו, מה לא. אבל תמיד קורא אותו.
"הם כולם כאלה מין אורחים לרגע. נשארים רק יום וחוזרים חזרה לגיהינום". הוא קורא לי, ואני לא בדיוק מבינה אבל גאה שהוא משתף אותי במשהו כזה, שהוא כל כך פרטי, וכל כך שלו.
לא ישנו עוד באותו הלילה. הוא קרא לי סיפורים. הקול שלו היה צרוד מעישון ומחוסר שינה. העיניים קצת אדומות. בשיער מבולגן ובמחשבות גועשות הגעתי לעולם סוריאליסטי. דרך הידיים החשופות, המצולקות, של אחי שמעתי על הקייטנה של קנלר, על מין עולם של אנשים אחרי שגמרו בהתאבדות. ושמעתי על הנהג אוטובוס. בסוף כיבינו את המנורה, היה כבר אור בחוץ. נרדמנו, בלי חלומות.
זה היה המפגש הראשון שלי עם אתגר קרת, ברגעים האינטימיים ביותר שלי. חולשות, פחדים, כמיהות ותקוות. בלילות הבאים עשינו את זה שוב לפעמים, מתנחמים לרגעים ונפצעים לעיתים, נמשכים אל השפה הישירה של אתגר קרת, אל הממשיות שבדברים. לא מחפשים סב-טקסט, שותקים. מחייכים קצת יחד אל הדבר האמיתי שמצאנו. בלי לתת את הכל, כי לפעמים חלק מספיק, גם.

****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Lali
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

את אתגר קרת אהבתי עוד ממש מזמן, למרות העובדה שמעולם לא סיימתי שום ספר שלו, ואני לפחות באמצע של כל אחד מהם.
אני מאוד מתחבר לסגנון, לכיוון, ולפורמט שבו לרוב הוא כותב, אבל לא בצורה שלמה וארוכה. ככה שאני מתייחס אליו כמו חטיף לעת מצוא.

הקייטנה של קנלר, הוא ספר מעניין (עם כריכה מעניינת), ואני מאוד חלוק לגביו. ההתחלה, לפחות עד החצי של הספר (שהוא גם ככה קצרצר), די מקרטעת, ומרגישה כמו אתגר קרת מתוך שינה. מין מלמול חרישי ומחפף, אבל עדיין אתגר קרת. כן, הסיפורים לא כאלה רעים, אבל עדיין. יכול להיות שאם הם היו בתור מקבץ סיפורים שלם, זה לא היה נרגש, והיה בטל בשישים, אבל פה כל סיפור מקבל זרקור אז...

החצי השני (שמשום מה אני חילקתי את זה ככה, אבל בפועל, החצי השני עם יותר דפים ו), עם הנובלה שעל שמה נקרא הספר, היא היא אתגר קרת המוכר. שפה אירונית, מפורטת, קצרה וקולעת, נוגעת במקומות מעניינים, ומעט פילוסופית.
ה'עלילה' ששטוחה שם בכללה מעניינת; מין עולם, שבו כל מי שמתאבד למטה מגיע אליו. סימני ההתאבדות נשארים על כל אחד (יציאות של קליעים, סימני החבל בצוואר, צלקות), ובגדול הכל מתנהל שם כמו עולם רגיל, רק עם הקונספט של ההבנה שהם בעולם הזה מהסיבה היחידה- שהם התאבדו.
לדעתי הבסיס של זה מוצלח, ואפשר לכתוב על זה אינספור רעיונות, מה שאתגר הצליח לא רע בכלל.
אבל למרות זאת, אולי כי זאת נובלה, חסר בה קצת תבלינים.

לא יודע כמה תפספסו אם לא תקראו את הספר הזה, אבל גם לא יודע מה כלכך תרוויחו ממנו ביחס של 100 עמ' (ולדעתי פחות, אם אתייחס רק לחלק המוצלח), הוא עדיין בסדר.

התלבטתי לגבי מספר הכוכבים, אבל אלך על ארבעה כוכבים, כי למעשה יש בשר להאחז בו, ולא התאכזבתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•oziko
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

ספר דק בן 107 עמודים, המכיל נובלה ו4 סיפורים קצרים. כמו כל הספרים של קרת, גם בספר הזה יש את הכתיבה הפוסט מודרנית הייחודית שלו, עלילה חסרת הגיון המתרחשת בעולם אלטרנטיבי, ותיאורים אנושיים נוגעים ללב. בול למי שאוהב. בנובלה 'הקייטנה של קנלר' מציע קרת עולם אחר לאנשים שבחרו ללכת מכאן, והוא לא יותר טוב, אולי קצת יותר מפוכח, אבל הרבה פחות הגיוני.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מירי הופמן
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

זה הספר הראשון של אתגר קרת שאני קורא.
אוסף של סיפורים קצרים. חלקם מובנים יותר, חלקם פחות.
כל סיפור הסתיים בהרגשה שחסר לי סוף או פרטים נוספים בסיפורים.
אהבתי מאוד את הסיפור האחרון, עם הקייטנה.
הספר העביר שעתיים בכיף.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אתי
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

הספר עוסק בחיים של לאחר המוות. מה קורה כאשר מתאבדים. הגיבור, לאחר שלקח את חייו עובר לעולם הבא. שהוא מאד דומה לעולם שלנו עם טיפה הבדלים מינורים. וזהו. אין הרבה מה לומר מעבר כי באמת שלא קורה שום דבר מיוחד בספר. אם לא העובדה שהספר משתדל לתת הרגשה שאנו נמצאים במקום מיסטי ומיוחד בעולם החדש שום דבר לא ממש קורה. הכתיבה שטחית ולא ממש מרשימה. הגיבור עובר מאין מסע אבל גם הוא לא ממש מעניין. הדמויות רדודות ויש הרגשה שלפעמים השפה מאד ילדותית. מהכרותי עם הסופר זה פשוט סגנון הכתיבה שבו הוא משתמש.

אנסה לא לקטול את הספר לגמרי אך לא אהבתי.
יש לי תחושה שהספר היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח אם רק היה מושקע טיפה יותר מאמץ לספר סיפור בעל תוכן ולא סתם חוט עלילה עם דמויות שאין איתם כל הזדהות ולבסוף הספר נגמר ללא שום סיום משמעותי.

הרעיון דווקא מאד מקורי ואני מעריך את הכישורים של אתגר קרת. אבל הספר לא עניין אותי.
ומכיוון שזה הספר השלישי שלו שאני קורא אני כבר מכיר את הסגנון והשפה שלו. לא מרשים אבל חבל מאד על יכולות מבוזבזות של אדם מאד מוכשר. (קרת). ספר בסדר ולא יותר. נקודות בונוס על המקוריות ונקודות מינוס על ההחמצה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•johndoe
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

ולחשוב שעצרתי את סאראמאגו בשביל לקרוא את הקשקוש בלבוש הזה... כבר בפרק הראשון של "מוות לסירוגין" סאראמאגו הצליח להקסים אותי בכתיבתו, כתיבה שנונה, רהוטה, הומוריסטית ומיוחדת.
אני באמת לא יודע למה עצרתי את הקריאה... אולי מאחר וקיבלתי כל כך הרבה המלצות על קרת ואיזה קול קטן שהדהד לי בראש ואמר לי שהגיע הזמן לקרוא אותו כדי להבין על מה כל המהומה, "מה אכפת לך? ספר קצרצר". תהרגו אותי! לא הבנתי.

במעמד זה אני אשמח להאשים את אותם חברים שהמליצו לי על הספר ועל אתגר קרת בפרט: מאי, אוהד וסיוון. לא יפה, לא יפה בכלל.

ובכל זאת נשאלת השאלה למה המשכתי לקרוא, למה לא עצרתי? הרי אם כבר מלכתחילה לא התחברתי לסגנון הכתיבה למה חשבתי שיחול שינוי לטובה? אני לא בטוח, תכלס לא היתה לי סיבה לחשוב כך.
סיפורים שמשלבים קצת פנטזיה עם ראליזם, על נושאים של מוות, העולם הבא, התאבדות, שאלת הקיום וחיפוש אחר משמעות גם בעולמות הבאים, אלוהים... חלק מהרעיונות יפים בעלי פוטנציאל וברגעים מסוימים צחקתי, פה ושם. הכתיבה רזה וברובה משעממת. חמישה סיפורים קצרים שמרגישים כאילו ונתלשו ממחברת של ילד בן 14 שכותב להנאתו כדי להעביר את הזמן בשיעור תנך שלא נגמר, לא מוצלח. אהבתי את הכריכה, כדאי לציין.

מצד אחד, רציתי לאהוב ולהתחבר ואנלא מופתע שלא כך קרה. מצד שני סאגת קרת הגיעה לקיצה, בשעה טובה, ואפשר לחזור לסאראמאגו הנהדר ולספרות קצת יותר מאתגרת ומעניינת.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Rasta
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

אתגר קרת הוא אמן הקומפקטיות. ב"קייטנה של קנלר", שהוא יותר קסם מאשר אוסף סיפורים, נמצא קרת במיטבו.
אלו סיפורים מופרעים שמתקיימים על סף המציאות - עם רגל אחת בפנים והשנייה בחוץ, דורכת במחוזות פטנסטיים שאינם שכיחים מספיק בספרות המיינסטרים העברית וחבל. אמנם רמתם לא תמיד אחידה, אבל כש"הקייטנה" נוסקת, היא תופסת גובה. ראויים לציון במיוחד הסיפור "הג'ננה של נמרוד" והנובלה המופתית "הקייטנה של קנלר", עליה ארחיב בהמשך.
קרת כותב בקוצר נשימה אופייני וחולם רחוק. לא תמצאו כאן מונולוגים שייקספירים וגם לא פסקאות עוצרות נשימה על יופיו של הטבע. אז מה כן יש? בעיקר כתיבה תמציתית ויחס מדויק של הומור-רצינות. שימו לב כי דין כתיבה תמציתית אינו כדין כתיבה גרועה. אפילו להפך. הכתיבה מיוחדת במינה וראויה להילקח ברצינות על אף פשטותה. אתגר קרת, כמו תמיד, גודש את הסאה ביצירתיות, כישרון רב וחן שלא ניתן להכחשה. ולמי אכפת אם זה עוד מאותו דבר? אם "צינורות" דומה ל"געגועיי לקיסינג'ר" שדומה ל"קייטנה של קנלר" שמזכיר מאוד את "תקלה בקצה הגלקסיה"? אתגר קרת עושה בהצלחה את מה שהוא עושה הכי טוב כבר שנים ומבקיע גולים פעם אחר פעם במגרש הביתי של דמיונו.
הנובלה על שמה קרוי אוסף זה היא גולת הכותרת. היא מתרחשת בעולם אליו מגיעים כל מי שמתאבד, ומסתבר שהוא לא עד כדי כך שונה מהעולם הרגיל. גיבור הסיפור מוצא עבודה בפיצרייה קמיקזה (אחלה שם) ולאחר מכן יוצא למסע לחיפוש אחר אהובתו שהתאבדה לפניו. על הדרך הוא מוצא את ליהיא, שגם בה הוא מספיק להתאהב. הם מבזבזים את הזמן אחד של השנייה בקייטנה של קנלר, מין פעוטון מופקר למתאבדים, ועסוקים בלחיות ללא משמעות, ללא מוות שנראה באופק, מפוכחים יותר מאי פעם לאחר התאבדות שנראתה בהתחלה כמו הצעד האחרון וכעת נראית כמו עוד מאותו הדבר. זהו סיפור נוגע ללב, ללא הציניות שנהוג לשייך לכתיבתו של קרת.
הסיפורים "שפריץ מהגיהנום" ו"רחם" חלשים משמעותית משאר האוסף, אבל הם קצרים ולא מזיקים. אפשר לדלג.
מומלץ בחום לחסרי סבלנות.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•פְּסֶבְדוֹן
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

חמוד חמוד חמוד.
ספר קליל שנורא כיף לקרוא. שוב סיפורים הזויים ונהדרים מאת אתגר קרת הישראלי הנהדר. כלכך הרבה דמיון.
סיפור על נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים - מצחיק, נהדר ואפילו אפשר לומר מרגש
הג'ננה של נמרוד - כנראה הסיפור האהוב עליי בינתיים. בעקבות העובדה שאני מכירה כמה אנשים עם בעיות נפשיות נגע בי במיוחד וגרם לי להבין את זה טיפה יותר
שפריץ מהגיהינום - פשוט סיפור כל כך חמוד ומקסים
רחם - מוזר מידי בשבילי. פשוט כל כך הזוי
הקייטנה של קנלר - נהדר. מלא בדמיון וחוש הומור
בסך הכל נהניתי מאוד מהספר ולא יכולתי להפסיק לקרוא היה עצוב לי שנגמר

לפני 11 שנים•roni2505
הקייטנה של קנלר

הקייטנה של קנלר

אתגר קרת

את "הקייטנה של קנלר" קראתי לפני חצי שנה ומיד התאהבתי בו.
זהו אחד משלושה ספרים של אתגר קרת שיצא לי עד עכשיו לקרוא- לפניו קראתי את "פתאום דפיקה בדלת" ואחריו את "אניהו" ולפי דעתי זהו ללא ספק הספר הטוב ביותר שלו.
יש לקרת יכולת מופלאה לספר סיפורים די סתמיים לכאורה ששובים אותך מיד, וככל שאתה מתעמק בהם אתה מבין כמה מלאכת מחשבת יש בכל סיפור וסיפור.
הסיפור שהכי אהבת בספר הוא הרומן הקצר "הקייטנה של קנלר" שעל שמו נקרא הספר. הוא יותר ארוך מכל הסיפורים של קרת, גם בספר הזה וגם בספרים האחרים.
הוא מספר על עולם שרק מי שמתאבד מגיע עליו ועל החיפוש התמידי אחר אושר ומשמעות לחיים שלא נפסק לעולם, גם לא בעולמות אחרים/מקבילים לשלנו.
ספר קליל ופשוט לקריאה, שאי אפשר לניח מהיד לשנייה. מקסים, מעניין ופשוט נוגע ללב!
אני אהבתי אותו מאוד, מקווה שגם אתם...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•טולקין
הקייטנה של קנלר

מאת אתגר קרת

הביקורת של Cantona

תמונה של Cantona
דירוג
4.0
לפני 4 שנים

“את אתגר קרת אהבתי עוד ממש מזמן, למרות העובדה שמעולם לא סיימתי שום ספר שלו, ואני לפחות באמצע של כל אח”

6/30
ביקורות על הקייטנה של קנלר
הבאה
מירי הופמן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“ספר דק בן 107 עמודים, המכיל נובלה ו4 סיפורים קצרים. כמו כל הספרים של קרת, גם בספר הזה יש את הכתיבה ה”