ביקורת ספרותית על סימנים קטנים של אושר מאת לינדה הולמס

---

לֹא, אֵין בּוֹ כְּלוּם... לֹא כְלוּם... אֲבָל

ימים לא פשוטים ומעיקים עוטפים שוב את כולנו, דז'ה וו אל ימים סגורים וחגים לא ברורים ותקופה מלאכותית הזויה מחליפה שגרה בריאה. שוב הליכות מוגבלות רדיוס מהוות אלטרנטיבה לשגרת הספורט, ובתוך כל הענן האפור ותוך כדי הליכה כזאת, מציצה לה החנות הירוקה הקטנה ברחוב המסחרי (והמטריפה? לא ממש, סתם חנות קטנה, נציגת אחת הרשתות שמרשתות לרוב מרכזי קניות, אבל היא כן שכנה של חנויות קטנות ומטריפות) אז בוודאי שווה ביקור אולי אמצא בה לקחת איתי כמה רגעים קטנים וטובים לכאלה ימים.

שומם בה, בחנות, בימים האלה. מהמדפים של "ספרי החודש במבצע" בכניסה מציצה הבטחה ל"סימנים קטנים של אושר" שזוכה מהמוכרת להמלצה חמה על ספר טוב קומדיה קלילה וחביבה.
יאללה, אמרתי לעצמי, גם על הכריכה מובטחת: "קומדיה רומנטית במיטבה: שנונה, חמה ומתוסבכת קלות" יכול להיות קליל, כייפי ומנחם סגרים. אבל רגע, הסופרת אמריקאית, ואת הרי לא מתחברת לספרות ובכלל לאמנות ולתרבות האמריקאית, הזכרתי לעצמי.
נכון. מאוד. אבל היי, להזכירך, על הסדרה friends חרשת בסגר הקודם, היא הייתה לך קומדיה נעימה, כייפית ומנחמת סגרים.
וגם הציור שעל כריכת הספר הוא נעים, נאיבי כזה, מזמין, מתאר בוקר כפרי בהיר שמביא אתו תחושת רגעים קטנים של אושר.

אז קראתי.
והסיפור קריא וזורם, אבל אין בו כלום. באמת לא כלום. קומדיה? לא. לא ממש. שנינות? לא. לא מצאתי. מעניין? מפתיע? מרגש? חכם? חם? לא. לא. לא. לא. לא.
מתוסבכת? – העלילה לא, היא פשוטה מאוד ודי משמימה. הדמויות מתוסבכות? – אממ, כן. במיוחד אווי שהסיפור הוא שלה ועליה, גם דין וגם אנדי - שותפיה הראשיים לסיפור מתוסבכים משהו. עם זאת, לא מתקיימים ביניהם או בכלל דיאלוגים שנונים או מתוחכמים או מעניינים.

הסיפור נמשך לאורך שנה. הוא מחולק לארבעה פרקים ראשיים לפי עונות השנה, נפתח בסתיו (בטרגדיה או בפתרון דילמה, תלוי בנקודת המבט), וממשיך לחורף והלאה, האווירה בכל פרק מושפעת מעונת השנה בה הוא מתרחש, באופן הכי פשטני וקלישאתי (שתואם את ההנחה שסתיו הוא נוגה, שחורף הוא עצוב וכן הלאה) ותואם בהתאמה את הלך ומצב רוחה של אווי באותו הפרק, מכאן גם אפשר להבין שההגדרה קומדיה לא ממש מתאימה.

רגעים קטנים של אושר? השם מתאים לעלילה. ושוב, הסיפור קריא וזורם יכול להיות נחמד פה ושם, וזהו.
אני מצאתי בו בעיקר סימנים קטנים של כלום.
אבל – אולי אחרים כן ימצאו בו סימנים קטנים נעימים, כייפים מנחמי סגרים של אושר. אולי.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על סימנים קטנים של אושר