ביקורת ספרותית על סימנים קטנים של אושר מאת לינדה הולמס
ספר מעולה

---

מכירים את זה שהכריכה כל כך מתוקה והכותר חמוד ואתם בטוחים שהסיפור יעשה לכם נעים בלב? זה מה שקרה לי עם הספר הזה.

אווי דרייק נשואה לחבר נעוריה, רופא נערץ ואהוב ומנהלת חיים מושלמים לכאורה. היא מחליטה לעזוב את בעלה ואז מקבלת טלפון שמודיע לה שבעלה מת בתאונת דרכים. דווקא כשהיא אוזרת אומץ ומקבלת החלטה לעזוב את המקום שלא טוב לה בו, גם זה נלקח ממנה! זה יכול להטריף כל אחד!

אווי מוצאת את עצמה במצב שכל הסובבים אותה מרחמים עליה ומעריצים אותה כי הם חושבים שהיא מתאבלת על מות בעלה. כולם חושבים שקשה לה בלעדיו. אפילו החבר הכי טוב שלה, אנדי, לא יודע דבר וחצי דבר ממה שעבר עליה והוא כמו האחרים, לא ידע שהיא תכננה לעזוב.

רק עצם המחשבה שאת אוכלת את עצמך מבפנים ושמה מסכה ומרימה הצגה העומדת בדרישות וציפיות הסובבים אותך, פשוט מעציבה ומתישה. כמה יכול בנאדם לשמור הכל בלב? על כמה אנשים הוא חייב לעבוד? מכמה אנשים להסתיר? איזה מחיר זה יגבה? אתם מדמיינים כמה בדידות בנאדם יכול להרגיש במצב כזה?

כנראה דרוש עוד בנאדם שבור כמוך כדי שיראה ויבין אותך.

דין טני הוא ספורטאי מהולל, מגיש בייסבול מפורסם שקם בוקר אחד רק כדי לגלות שהיד שלו לא מה שהייתה פעם. איש לא יודע מה הסיבה. כל הבדיקות תקינות ולא משנה כמה חזק התאמץ, הוא פשוט לא הצליח. כאוב ועצוב, הוא מחפש מקום מנותק מכל מי שהוא מכיר ומכל מי שיכול לזהות אותו. הוא מגיע לעיירה של אווי והשניים נפגשים.

הסיפור מסופר בגוף שלישי המביא לנו את סיפורם של אווי ושל דין. חייבת לציין שזו הפעם הראשונה שבה אני קוראת גוף שלישי שמרגיש לי כל כך קרוב לגוף ראשון. הסוד הוא בכתיבה המופלאה של הסופרת. הסיפור שופע הומור ושנינות לצד התגליות הכואבות והעצובות של הדמויות. מצאתי את עצמי מחייכת לא מעט ומגחכת פה ושם. באמת, השנינות פה ממש מיוחדת.

זהו מסוג הסיפורים שאני אוהבת על הזדמנות שניה, על דמויות בוגרות שכל אחת מתמודדת עם המטען שלה ובאותה נשימה מגלה רגישות למטען של האחר. אהבתי את הקשרים הקיימים בין הדמויות בספר ואהבתי את החשש מפני האפשרות להיכנס למשהו חדש.

אהבתי שהסופרת שמה דגש עצום על חשיבותה של תקשורת בין אנשים בכלל, חברים, משפחה וזוגות בפרט. אהבתי את המשברים הקטנים ואי ההבנות שכל אחד עלול לעבור, דבר שהוסיף לאמינות העלילה.

התחברתי לדמויות הראשיות ואהבתי את המשניות במיוחד כי הן מועטות ולכל אחת תפקיד משלה שתרם במקומות ובזמנים הנכונים לעלילה.

לסיכום, רומן ביכורים קסום, שנון, רגיש וכזה שעושה נעים בלב ומעלה חיוך על הפנים. מחכה בכיליון עיניים לספרה הבא של הסופרת וממליצה לכם לקרוא בחום.

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על סימנים קטנים של אושר