חיים באר מוכר לקוראים כסופר, אך בראשית דרכו הוא כתב גם שירים.
הספר "שעשועים יום יום" מתואר כספר שירה, כאשר השירים שבו הם על גבול הפרוזה, בדומה לקטעים בספרו של יוסי בנאי "כשאמא שלי היתה מלכה". יחד עם זאת, הספר הזה וספרו של בנאי שונים מאוד זה מזה; בעוד שבספרו של בנאי מתוארות חוויותיו כילד בשפה פשוטה וברורה, בספרו של באר רב הנסתר על הגלוי, השפה גבוהה מאוד עם רמיזות לתנ"ך ולתלמוד, ונדרש מהקורא ידע של תלמיד חכם שסיים את לימוד הש"ס לכל הפחות או, לחילופין, עקשנות של פרד בתוספת השקעת זמן מרובה בחיפוש בגוגל. היות ואינני נמנה עם סוג הקוראים הראשון, השמעתי כמה נעירות ויצאתי למסע חיפושים שתחילתו ידועה וסופו מי ישורנו.

השאלה הראשונה שששאלתי את עצמי (וגוגל ענה) היא מה פירוש שמו של הספר?
ובכן, הביטוי לקוח מהתנ"ך: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת." (משלי ח', ל')
יש לביטוי פירושים שונים, אך כנראה מדובר על כך שהאל נתן את התורה לאדם שתהיה עבורו כשעשוע ולא שיחוש שהיא מהווה עול שצריך לשאת ולהתמודד עימו.

מעיון בשיר שעל שמו נקרא הספר, נראה שהוא מתאים לפירוש הנ"ל:
"אָדוֹן מִילְגְרוֹיְם שַׁעֲשׁוּעִים אֵצֶל הַתּוֹרָה יוֹם יוֹם...
אָדוֹן מִילְגְרוֹיְם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּעַצְבוּת
שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה מִכָּל סְחוֹרָה."

ואכן נראה שחיים באר משתעשע במובאות מהתורה ובשפה העברית כולה. באופן כללי, אפשר לראות שישנם בספר שירים אישיים של חיים באר המספרים על חוויות שלו או של בני משפחתו, ולעומתם שירים על עניינים חיצוניים, כגון: דמויות בתנ"ך (מפיבושת, אחאב), דמויות שונות (א.ד. גורדון, שלמה מימון, יצחק בבל, הרברט סמואל), אירועים היסטוריים (הגעת אלנבי), שירים פילוסופיים ושירים שמערבבים כמה תחומים. בחלק מהשירים אפשר לפגוש דמויות שמופיעות בספריו של באר, ובעיקר בספר האוטוביוגרפי "חבלים", שמומלץ לקרוא אותו לפני קריאת ספר השירים.

בשירים האישיים חיים באר מתייחס לקרובי משפחתו, כגון: סבתא חנה ובנותיה (מעניין שבאר לא כתב שום שיר על אמו בצורה ישירה, למרות הקשר המיוחד שהיה ביניהם, כפי שמוצג ב"חבלים"), אברהם אביו, ר' אלעזר דוד הכהן (אביה של סבתא חנה) שהיה מתנזר משתיית יין באמצע השבוע ולובש בגדי כהן מתחת לבגדי החולין, וזאת כדי להיות מוכן בכל רגע לשמש בעבודת הקודש במקדש, במידה והוא ירד לפתע מהשמים; שכנים, כגון: אנה טיכו ובעלה, אדון מילגרוים, גברת בלומנטל, גברת חווה פרלמוטר ועוד.

חיים באר לוקח את הקורא למסע בירושלים של ילדותו - כנסיית הגואל, רחוב הנביאים, מגרש הרוסים, הר הזיתים, אוגוסטה ויקטוריה, הקליניקה הישנה של "הדסה" ברחוב הסולל, בית הספר המקצועי על שם עליס זליגסברג, בית הספר שמידט, בית החולים האיטלקי, רחוב השלשלת, כנסיית החבשים ועוד. אצל באר לכל רחוב יש שיר.

ישנן התייחסויות רבות בשיריו לעולם הילדים, כגון ילדים חצופים על חומת בית היתומים ש"בלא בושה עושים מעשי נערות, מעיזים פנים נגדי", פרחי נזירים המצחקים במיטות ברזל, ילדים המשחקים בכדור שאמותיהם אוספות אותם מהגן, מעשי קונדס שלו ושל בת כתתו - הוספת שפם לדמותו של טיטוס ומשחקים עם הכתר שלראש הפרוטומה שלו ועוד.

באר אף מתייחס לנושאים כגון מוות של שכנה מבוגרת ומוות בלידה, עקרות, טיול כיתתי לשומרון (משלב אותו עם סיפור אחאב - "...מצחקים סביב הבריכה והכלבים לקקו את דמו"), קדושה, מוסר ונושאים נוספים.
אחד ההיבטים המעניינים בשירים הוא העניין הרב שמגלה באר במין הנשי, ונראה שהם נכתבו בתקופת הנעורים כשההורמונים געשו ורגשו, ולפיכך אפשר למצוא בשיריו איזכורים רבים למיניות, כגון: גילוי ניצני הנשיות אצל הבנות, זונות, טומאה, סריסים, יחוד וכו'.

כמה דוגמאות:

"מִרְיָם, יָלְדָה שֶׁמִּתַּחַת לְחֻלְצַת פְלָנֵל
מְבִיאָה כְּבָר סִימָנִים" (טרנספיגורציה)

"שָׁלֹשׁ נָשִׁים קְטַנּוֹת -
שְׂמָלוֹת חוּמוֹת כֵּהוֹת, חֻלְצוֹת חוּמוֹת בְּהִירוֹת
מַבְלִיטוֹת חֲמוּקֵי נְעוּרֵיהֶן" (בן פורת יוסף)

"נַעֲרָה קְטַנָּה מִזֶּרַע הַסָּרָצִינִים
כְּפוּפָה בַּשָּׂדוֹת
נוֹשֵׂאת טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ" (שדי חמד)

"הַעֲלָמוֹת הַקְּטַנּוֹת בַּטְּרִיקוֹ הַשָּׁחוֹר
יוֹצְרוֹת סְטְרוּקְטוּרוֹת אֲנָטוֹמִיּוֹת מְעַנְיְנוֹת,
מִתְבּוֹשְׁשׁוֹת בְּסִמָּנֵי הַמִּין הַמִּשְׁנִיִּים" (להדמות למלאכים)

באר מעלה בשיריו חוויות שונות מזוויות יוצאות דופן לעיתים. כך מוצגת המבוכה של הילדים הצופים בגופה:

"אֲנִי וְהַיְּלָדִים מְצִיצִים בְּחַלּוֹן הַבַּיִת,
בִּגְנֵבָה רוֹאִים אֶת גּוּפָתָהּ בַּטָּהֳרָה
מַחֲוִירִים מֵחַלָּשׁוּת,
בְּבִטּוּי שְׂפָתַיִם
מְסַפְּרִים זֶה לָזֶה הֲלָצוֹת לֹא טְהוֹרוֹת" (ריח הבכי)

קטע מעניין נוסף:

"אֲדוֹן מִילְגְרוֹיְם שְׂפָתָיו מְמַשְׁמְשׁוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּדַד,
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בּוֹ חָלָב" (שעשועים יום יום)


באר משלב בשיריו ביטויים שונים, שלפעמים נראים ככאלה שהובאו אך ורק כדי להפגין את ידיעותיו, אך אינם יוצרים משמעות ברורה, וישנם שירים שכלל אינם מובנים. שיר כזה לדוגמא:

עין רוגל
--------
מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה
שֶׁל לֵאָה הַכּוֹבֶסֶת.
אִשָּׁה אַלְמָנָה
בֵּין כְּבִיסָה וְגִגִּיּוֹת פַּח
מְשַׂחֶקֶת בַּמַּיִם,
אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
חָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ הָרְחָבָה
מְיַחֶלֶת לִתְנוּעַת הַמַּיִם
מַמְתִּיקָה סוֹד.
וְהָיוּ שָׁם לְעֵת בֹּקֶר
יְלָדִים שֶׁל הַשְּׁכֵנִים
מִתְקַדְּשִׁים אֶל הַגַּנּוֹת,
הֵם וַאֲדֹנִיָּהוּ בֶּן חַגִּית
זוֹבְחִים צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא
עִם אֶבֶן הַזֹחֶלֶת,
וּשְׁתֵּי יוֹנִים,
בְּאוֹר הַחַיִּים
מְהַסֵּס בֵּין עֲצֵי דַּעַת,
מְטַפְּחוֹת בְּכַנְפֵיהֶן
מִתְנַקְּרוֹת בַּתַּאֲווֹת הָאַרְצִיּוֹת,
לִבִּי עָמַד.

בשיר שלעיל לא ברורים ההקשרים בין אדוניהו בן חגית לבין הילדים, הכובסת והיונים. למה הכובסת איומה כנדגלות ולמה הילדים מתקדשים אל הגנות?

שיר אחר, ברור הרבה יותר, נכתב על מקום מגורי סבתו בבתי אונגרן בירושלים:

בתי אונגרן
-----------
בִּנְיַן הַתַּ"ת, גַּרְמֵי הַמַּדְרֵגוֹת, הַקִּמְרוֹנִים,
בַּתְּאוּרָה הַכֵּהָה שֶׁל בֵּין־הָעַרְבַּיִם,
מַזְכִּירִים מְאֹד
אֶת הַצִּיּוּרִים הַמֶּטַּפִיזִיִּים שֶׁל דֶּה קִירִיקוֹ.
בַּמֵּלַנְכוֹלְיָה וְהַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הָרְחוֹב
הַצְּלָלִים מִתְאָרְכִים בְּפִתְחֵי הַבָּתִּים,
וּבַחַלּוֹן, מִתַּחַת לַקִּמְרוֹנִים
עַלְמָה נְקִיָּה נִשְׁקָפָהּ
אוֹכֶלֶת בִּיסְקְוִיטִים
נוֹפֶלֶת בַּמַּנְעַמִּים.
וּבְחֶדְרָהּ, סַבְתָּא חַנָּה
יוֹשֶׁבֶת מוּל מְנוֹרַת הַמָּאוֹר
וּבִקְרִיבוּת כָּזֹאת שָׁבָה וּמְסַפֶּרֶת לַדּוֹד זְכַרְיָה
עַל שִׁבְעִים הָרוּבָּלִים
שֶׁנָּתַן אֶחָד מֵאֲבוֹתֶיהָ לְקוֹזָקִים שִׁכּוֹרִים
בַּחֹרֶף הָרוּסִי 1812
עֲבוּר מְעִילוֹ הַקֵּיסָרִי שֶׁל נַפּוֹלֵיאוֹן
וְעַל הַפָּרֹכֶת שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ
בְּזָהָב וּבִירַקְרַק חָרוּץ
לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים,
כְּלִי יָקָר.

בשיר הזה מתאר באר את בתי אונגרן שבהם התגוררה סבתו, כאשר ציוריו של ג'ורג'ו דה קיריקו, שאמליץ לקורא לבחון בעצמו, מציגים את רישומי המראות כפי שמופיעים בזכרונו של באר, ובכך מוסיפים נופך נוסף לשירים. איזכור של כמה ציורים מופיע גם בספר "חבלים", ונראה שבאר הינו חובב ציור.

באותו השיר מתואר גם סיפור שסבתא חנה סיפרה על קרוב משפחתה, הרב יוסף יונה בן יעקב אהרון לוריא, שבשנת 1812 בהיותו בסמולנסק פגש פרש בודד רכוב על סוס, אשר התברר כנפוליאון בונאפרטה, שבעקבות המפלה בקרב במוסקבה הגיע בנסיגתו לסמולנסק וביקש את עזרתו של לוריא בהכוונתו לצרפת. לוריא סיפק לו מזון ומשקה וקיבל מנפוליאון את מעילו לאות תודה. בתמורה נתן לוריא לנפוליאון את אדרתו שלו. בדרך התנפלו שודדים על לוריא ורצו לקחת את המעיל, ואילו הוא שכנע אותם להסתפק בכפתורי הזהב. בחלוף כמה שנים תפרו מהמעיל פרוכת לארון הקודש.

עד כמה שהסיפור נשמע מופרך, באר טוען שנודע לו שאחד מקרובי המשפחה הפקיד את הפרוכת במוזיאון לאתנוגרפיה ולפולקלור בחיפה, ומבדיקה הסתבר שהקטיפה הירוקה והריקמה המפוארת מתאימים לאופנה שהיתה בתקופת נפוליאון. חיים באר מעיד שהוא ראה את הפרוכת כשהוצגה בתערוכה במוזיאון ישראל ב-1985, אשר נראה שנגזרה ממעיל ויש בה חורים במקומות שמהם נתלשו כפתורי הזהב. האם זה היה מעילו של בונאפרטה או של חייל בצבאו?! לא בטוח שזה כל כך חשוב, אבל הסיפור בהחלט מצית את הדמיון.


חלק מהשירים בספר נראים ברורים, אך אחרים לא ברורים גם בקריאה שניה ושלישית, ונשאלת השאלה האם הבעיה היא אצל הקורא או שמא המלך הוא עירום. את זאת אשאיר לקוראים להחליט בעצמם.

הספר מיועד לפותרי חידות בעלי רקע בתנ"ך, בתלמוד ואולי גם בזוהר. חלק מהשירים יהיו ברורים ואחרים, ככל הנראה, ישארו צופני סוד. כך או כך, שפתו של המשורר הינה לעילא ולעילא.

חיים באר מוכר לקוראים כסופר, אך בראשית דרכו הוא כתב גם שירים.
הספר "שעשועים יום יום" מתואר כספר שירה, כאשר השירים שבו הם על גבול הפרוזה, בדומה לקטעים בספרו של יוסי בנאי "כשאמא שלי היתה מלכה". יחד עם זאת, הספר הזה וספרו של בנאי שונים מאוד זה מזה; בעוד שבספרו של בנאי מתוארות חוויותיו כילד בשפה פשוטה וברורה, בספרו של באר רב הנסתר על הגלוי, השפה גבוהה מאוד עם רמיזות לתנ"ך ולתלמוד, ונדרש מהקורא ידע של תלמיד חכם שסיים את לימוד הש"ס לכל הפחות או, לחילופין, עקשנות של פרד בתוספת השקעת זמן מרובה בחיפוש בגוגל. היות ואינני נמנה עם סוג הקוראים הראשון, השמעתי כמה נעירות ויצאתי למסע חיפושים שתחילתו ידועה וסופו מי ישורנו.

השאלה הראשונה שששאלתי את עצמי (וגוגל ענה) היא מה פירוש שמו של הספר?
ובכן, הביטוי לקוח מהתנ"ך: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת." (משלי ח', ל')
יש לביטוי פירושים שונים, אך כנראה מדובר על כך שהאל נתן את התורה לאדם שתהיה עבורו כשעשוע ולא שיחוש שהיא מהווה עול שצריך לשאת ולהתמודד עימו.

מעיון בשיר שעל שמו נקרא הספר, נראה שהוא מתאים לפירוש הנ"ל:
"אָדוֹן מִילְגְרוֹיְם שַׁעֲשׁוּעִים אֵצֶל הַתּוֹרָה יוֹם יוֹם...
אָדוֹן מִילְגְרוֹיְם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּעַצְבוּת
שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה מִכָּל סְחוֹרָה."

ואכן נראה שחיים באר משתעשע במובאות מהתורה ובשפה העברית כולה. באופן כללי, אפשר לראות שישנם בספר שירים אישיים של חיים באר המספרים על חוויות שלו או של בני משפחתו, ולעומתם שירים על עניינים חיצוניים, כגון: דמויות בתנ"ך (מפיבושת, אחאב), דמויות שונות (א.ד. גורדון, שלמה מימון, יצחק בבל, הרברט סמואל), אירועים היסטוריים (הגעת אלנבי), שירים פילוסופיים ושירים שמערבבים כמה תחומים. בחלק מהשירים אפשר לפגוש דמויות שמופיעות בספריו של באר, ובעיקר בספר האוטוביוגרפי "חבלים", שמומלץ לקרוא אותו לפני קריאת ספר השירים.

בשירים האישיים חיים באר מתייחס לקרובי משפחתו, כגון: סבתא חנה ובנותיה (מעניין שבאר לא כתב שום שיר על אמו בצורה ישירה, למרות הקשר המיוחד שהיה ביניהם, כפי שמוצג ב"חבלים"), אברהם אביו, ר' אלעזר דוד הכהן (אביה של סבתא חנה) שהיה מתנזר משתיית יין באמצע השבוע ולובש בגדי כהן מתחת לבגדי החולין, וזאת כדי להיות מוכן בכל רגע לשמש בעבודת הקודש במקדש, במידה והוא ירד לפתע מהשמים; שכנים, כגון: אנה טיכו ובעלה, אדון מילגרוים, גברת בלומנטל, גברת חווה פרלמוטר ועוד.

חיים באר לוקח את הקורא למסע בירושלים של ילדותו - כנסיית הגואל, רחוב הנביאים, מגרש הרוסים, הר הזיתים, אוגוסטה ויקטוריה, הקליניקה הישנה של "הדסה" ברחוב הסולל, בית הספר המקצועי על שם עליס זליגסברג, בית הספר שמידט, בית החולים האיטלקי, רחוב השלשלת, כנסיית החבשים ועוד. אצל באר לכל רחוב יש שיר.

ישנן התייחסויות רבות בשיריו לעולם הילדים, כגון ילדים חצופים על חומת בית היתומים ש"בלא בושה עושים מעשי נערות, מעיזים פנים נגדי", פרחי נזירים המצחקים במיטות ברזל, ילדים המשחקים בכדור שאמותיהם אוספות אותם מהגן, מעשי קונדס שלו ושל בת כתתו - הוספת שפם לדמותו של טיטוס ומשחקים עם הכתר שלראש הפרוטומה שלו ועוד.

באר אף מתייחס לנושאים כגון מוות של שכנה מבוגרת ומוות בלידה, עקרות, טיול כיתתי לשומרון (משלב אותו עם סיפור אחאב - "...מצחקים סביב הבריכה והכלבים לקקו את דמו"), קדושה, מוסר ונושאים נוספים.
אחד ההיבטים המעניינים בשירים הוא העניין הרב שמגלה באר במין הנשי, ונראה שהם נכתבו בתקופת הנעורים כשההורמונים געשו ורגשו, ולפיכך אפשר למצוא בשיריו איזכורים רבים למיניות, כגון: גילוי ניצני הנשיות אצל הבנות, זונות, טומאה, סריסים, יחוד וכו'.

כמה דוגמאות:

"מִרְיָם, יָלְדָה שֶׁמִּתַּחַת לְחֻלְצַת פְלָנֵל
מְבִיאָה כְּבָר סִימָנִים" (טרנספיגורציה)

"שָׁלֹשׁ נָשִׁים קְטַנּוֹת -
שְׂמָלוֹת חוּמוֹת כֵּהוֹת, חֻלְצוֹת חוּמוֹת בְּהִירוֹת
מַבְלִיטוֹת חֲמוּקֵי נְעוּרֵיהֶן" (בן פורת יוסף)

"נַעֲרָה קְטַנָּה מִזֶּרַע הַסָּרָצִינִים
כְּפוּפָה בַּשָּׂדוֹת
נוֹשֵׂאת טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ" (שדי חמד)

"הַעֲלָמוֹת הַקְּטַנּוֹת בַּטְּרִיקוֹ הַשָּׁחוֹר
יוֹצְרוֹת סְטְרוּקְטוּרוֹת אֲנָטוֹמִיּוֹת מְעַנְיְנוֹת,
מִתְבּוֹשְׁשׁוֹת בְּסִמָּנֵי הַמִּין הַמִּשְׁנִיִּים" (להדמות למלאכים)

באר מעלה בשיריו חוויות שונות מזוויות יוצאות דופן לעיתים. כך מוצגת המבוכה של הילדים הצופים בגופה:

"אֲנִי וְהַיְּלָדִים מְצִיצִים בְּחַלּוֹן הַבַּיִת,
בִּגְנֵבָה רוֹאִים אֶת גּוּפָתָהּ בַּטָּהֳרָה
מַחֲוִירִים מֵחַלָּשׁוּת,
בְּבִטּוּי שְׂפָתַיִם
מְסַפְּרִים זֶה לָזֶה הֲלָצוֹת לֹא טְהוֹרוֹת" (ריח הבכי)

קטע מעניין נוסף:

"אֲדוֹן מִילְגְרוֹיְם שְׂפָתָיו מְמַשְׁמְשׁוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּדַד,
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בּוֹ חָלָב" (שעשועים יום יום)


באר משלב בשיריו ביטויים שונים, שלפעמים נראים ככאלה שהובאו אך ורק כדי להפגין את ידיעותיו, אך אינם יוצרים משמעות ברורה, וישנם שירים שכלל אינם מובנים. שיר כזה לדוגמא:

עין רוגל
--------
מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה
שֶׁל לֵאָה הַכּוֹבֶסֶת.
אִשָּׁה אַלְמָנָה
בֵּין כְּבִיסָה וְגִגִּיּוֹת פַּח
מְשַׂחֶקֶת בַּמַּיִם,
אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
חָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ הָרְחָבָה
מְיַחֶלֶת לִתְנוּעַת הַמַּיִם
מַמְתִּיקָה סוֹד.
וְהָיוּ שָׁם לְעֵת בֹּקֶר
יְלָדִים שֶׁל הַשְּׁכֵנִים
מִתְקַדְּשִׁים אֶל הַגַּנּוֹת,
הֵם וַאֲדֹנִיָּהוּ בֶּן חַגִּית
זוֹבְחִים צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא
עִם אֶבֶן הַזֹחֶלֶת,
וּשְׁתֵּי יוֹנִים,
בְּאוֹר הַחַיִּים
מְהַסֵּס בֵּין עֲצֵי דַּעַת,
מְטַפְּחוֹת בְּכַנְפֵיהֶן
מִתְנַקְּרוֹת בַּתַּאֲווֹת הָאַרְצִיּוֹת,
לִבִּי עָמַד.

בשיר שלעיל לא ברורים ההקשרים בין אדוניהו בן חגית לבין הילדים, הכובסת והיונים. למה הכובסת איומה כנדגלות ולמה הילדים מתקדשים אל הגנות?

שיר אחר, ברור הרבה יותר, נכתב על מקום מגורי סבתו בבתי אונגרן בירושלים:

בתי אונגרן
-----------
בִּנְיַן הַתַּ"ת, גַּרְמֵי הַמַּדְרֵגוֹת, הַקִּמְרוֹנִים,
בַּתְּאוּרָה הַכֵּהָה שֶׁל בֵּין־הָעַרְבַּיִם,
מַזְכִּירִים מְאֹד
אֶת הַצִּיּוּרִים הַמֶּטַּפִיזִיִּים שֶׁל דֶּה קִירִיקוֹ.
בַּמֵּלַנְכוֹלְיָה וְהַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הָרְחוֹב
הַצְּלָלִים מִתְאָרְכִים בְּפִתְחֵי הַבָּתִּים,
וּבַחַלּוֹן, מִתַּחַת לַקִּמְרוֹנִים
עַלְמָה נְקִיָּה נִשְׁקָפָהּ
אוֹכֶלֶת בִּיסְקְוִיטִים
נוֹפֶלֶת בַּמַּנְעַמִּים.
וּבְחֶדְרָהּ, סַבְתָּא חַנָּה
יוֹשֶׁבֶת מוּל מְנוֹרַת הַמָּאוֹר
וּבִקְרִיבוּת כָּזֹאת שָׁבָה וּמְסַפֶּרֶת לַדּוֹד זְכַרְיָה
עַל שִׁבְעִים הָרוּבָּלִים
שֶׁנָּתַן אֶחָד מֵאֲבוֹתֶיהָ לְקוֹזָקִים שִׁכּוֹרִים
בַּחֹרֶף הָרוּסִי 1812
עֲבוּר מְעִילוֹ הַקֵּיסָרִי שֶׁל נַפּוֹלֵיאוֹן
וְעַל הַפָּרֹכֶת שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ
בְּזָהָב וּבִירַקְרַק חָרוּץ
לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים,
כְּלִי יָקָר.

בשיר הזה מתאר באר את בתי אונגרן שבהם התגוררה סבתו, כאשר ציוריו של ג'ורג'ו דה קיריקו, שאמליץ לקורא לבחון בעצמו, מציגים את רישומי המראות כפי שמופיעים בזכרונו של באר, ובכך מוסיפים נופך נוסף לשירים. איזכור של כמה ציורים מופיע גם בספר "חבלים", ונראה שבאר הינו חובב ציור.

באותו השיר מתואר גם סיפור שסבתא חנה סיפרה על קרוב משפחתה, הרב יוסף יונה בן יעקב אהרון לוריא, שבשנת 1812 בהיותו בסמולנסק פגש פרש בודד רכוב על סוס, אשר התברר כנפוליאון בונאפרטה, שבעקבות המפלה בקרב במוסקבה הגיע בנסיגתו לסמולנסק וביקש את עזרתו של לוריא בהכוונתו לצרפת. לוריא סיפק לו מזון ומשקה וקיבל מנפוליאון את מעילו לאות תודה. בתמורה נתן לוריא לנפוליאון את אדרתו שלו. בדרך התנפלו שודדים על לוריא ורצו לקחת את המעיל, ואילו הוא שכנע אותם להסתפק בכפתורי הזהב. בחלוף כמה שנים תפרו מהמעיל פרוכת לארון הקודש.

עד כמה שהסיפור נשמע מופרך, באר טוען שנודע לו שאחד מקרובי המשפחה הפקיד את הפרוכת במוזיאון לאתנוגרפיה ולפולקלור בחיפה, ומבדיקה הסתבר שהקטיפה הירוקה והריקמה המפוארת מתאימים לאופנה שהיתה בתקופת נפוליאון. חיים באר מעיד שהוא ראה את הפרוכת כשהוצגה בתערוכה במוזיאון ישראל ב-1985, אשר נראה שנגזרה ממעיל ויש בה חורים במקומות שמהם נתלשו כפתורי הזהב. האם זה היה מעילו של בונאפרטה או של חייל בצבאו?! לא בטוח שזה כל כך חשוב, אבל הסיפור בהחלט מצית את הדמיון.


חלק מהשירים בספר נראים ברורים, אך אחרים לא ברורים גם בקריאה שניה ושלישית, ונשאלת השאלה האם הבעיה היא אצל הקורא או שמא המלך הוא עירום. את זאת אשאיר לקוראים להחליט בעצמם.

הספר מיועד לפותרי חידות בעלי רקע בתנ"ך, בתלמוד ואולי גם בזוהר. חלק מהשירים יהיו ברורים ואחרים, ככל הנראה, ישארו צופני סוד. כך או כך, שפתו של המשורר הינה לעילא ולעילא.