ביקורת ספרותית על שובי נפשי מאת יהודית רותם
ספר טוב

---

"שובי נפשי למנוחיכי כי השם גמל עליכי. כי חילצת נפשי ממות, את עיני מן דמעה, את רגלי מדחי." מתוך: תהילים קט"ז, ז'-ח'.

יהודית רותם גדלה במשפחה חרדית, נישאה לבחור ישיבה, ולאחר עשרים וארבע שנות נישואים, יצאה בשאלה והתגרשה. יהודית לקחה איתה את שש בנותיה, ובנם היחיד נותר עם אביו. היא נישאה בשנית למשה בר-יודא, והתאלמנה ממנו ב-2014. אירוע שהשפיע עליה והשתרבב בעקיפין לספרה הנוכחי.

כל ספריה של יהודית רותם עוסקים בחברה החרדית. כתיבתה ייחודית ואינבדואלית. לדעתי היא פיתחה סגנון כתיבה משלה. שפתה וצורת הכתיבה חולשים, ומרופדים ברבדים שונים של השפה העברית: המקראית, התלמוד, דברי חכמים ועוד. בתבנית כתיבה זו היא מתריסה ומתקוממת, מול העולם החרדי כשהיהדות היא של כולנו.

רוב ספריה מבוססים על סיפור חייה, עולמה האישי, והאינטימי ועל כך אני מורידה את הכובע. אין ספק שיש צורך באומץ ועוצמה ענקיים, לחשיפה כזו מול כל העולם ואשתו. לו היתה לי אפשרות, הייתי רוצה לשאול את יהודית רותם, מה היה קורה אם היא לא הייתה בורחת מהעולם החרדי? האם היא באמת מצאה את ייעודה, התמיכה והאהבה בעולם החדש שבחרה לעצמה? מעניין לאיזו תשובה הייתי זוכה...

ספריה מקבלים בדרך כלל שמות מהמקור כמו: "קריעה", "כמיהה", "על משכבם בלילות" ועוד. הספר הנוכחי נקרא "שובי נפשי" מתוך תהילים. צמד המילים מתוך המשפט המלא, שכתוב בתחילה הסקירה, מרמז על ההתמודדות במשקעי הנפש, והדרכים להשבת הרגיעה, המנוחה והשלווה. בספר הנוכחי יהודית רותם, משתמשת בעצות לחלץ את עצמה, מרגשות אשמה וטעויות שונות, שאולי עשתה, או נעשו במהלך חייה.

ב"שובי נפשי" יהודית רותם יוצאת מול העולם החרדי, החברה הסגורה, חוקים, הבדלי צבע, מוצא, מקור, ובעיקר הבידול שהחברה עושה בין גברים לנשים.

העלילה מגוללת את סיפורן של שתי נשים: שלי ויולי. הפרקים נעים לסירוגין בין שתי דמויות אלה. שתי נשים שונות ממקומות שונים, ובכל זאת, הן כל כך קרובות האחת לשנייה, על ידי חוט סמוי שמחבר ביניהן.

הפרק הראשון מתחיל בסיפורה של יולי. עובדת זרה מאוקראינה, מורה לפסנתר ומנהלת חשבונות לשעבר. אם לשני בנים שנאלצה לברוח מאיגור בעלה האלים. את ז'ניה הבכור הותירה אצל אימה באוקראינה, ואת דימה לקחה איתה. לארץ היא הגיעה במסווה של צליינית פרבוסלאבית בקבוצה, שבאה לבקר במקומות הקדושים בטבריה והכנרת, ששם הלך ישוע על המים. באותו אירוע היא מכירה את קופלום, פליט אריתראי המסייע לה בהמשך הדרך. בהגיעה לת"א היא מצאה עבודה כמלצרית אצל אהרון, בעל בית קפה תל-אביבי.

בכל בוקר ברי (קיצור של ברוך) נהג לשתות קפה, ולעיין בעיתון באותו בית קפה בו יולי מילצרה. באחד הבקרים הטרידו אותה מבטיו הנוקבים לעברה, שבדרך כלל הוסתרו בין דפי עיתון הבוקר. הוא נגס בכריך תוך כדי שתיית הקפה, הזמין עוד כוס קפה וקרא ליולי. באותה שיחה הוא הציע ליולי, עבודת ניקיון לפעמיים בשבוע, בחנות השעונים שבבעלותו בעיר.

שלי דמות נוספת יותר מבוגרת, חרדית לשעבר, התאלמנה לא מכבר מיואל. את יואל היא הכירה בשידוך כפי שנהוג בחברה החרדית. נולדו להם ילדים כי ככה צריך להיות. החיים התנהלו אחד ליד השני, ולא בדיוק בגלל אהבה...למה? כי ככה היא חונכה. לאחר מותו של יואל, ליבה חיפש גואל שיקרה בדרכה, ויפדה אותה מהבדידות.

את שלי הקורא פוגש, כאשר היא משתחררת מבית חולים, לאחר שביקרה את נכדה. פתאום קול גברי קרא בשמה. שלי חיפשה אחר הקול ומיד זיהתה...קשרי החיתון בין משפחותיהם-אחייניתה נשואה לבנו, ואחיינה נשוי לאחייניתו-כולם מהפלג החרדי, שזימנו מפגשים צפויים בשמחות ובימי אבל.

המפגש המקרי הוליד רומן עם גבר נשוי, מה שמעצים ומסמיך את הבדלי הכוחות ביניהם. הוא נשוי היא אלמנה. מאותה עת חלומותיה של יולי, סבבו לאותן דקות חיים שיוכלו להיות זוג גלוי.

למרות השוני באופיין של שתי הנשים, ישנם מספר חוטים מחברים: שתיהן ברחו: יולי ברחה מאוקראינה ומהאיש שלה, שלי ברחה מהבדידות לרגעים גנובים, עם גבר לא פנוי, ומי שמחבר בין שתיהן הוא ברי-ברוך. ברי מציע עבודה ליולי ומאידך, מציע להעשיר, ולהעתיר את בדידותה של שלי.

לאורך העלילה יש חוט שני עגום וכואב, העובר בין יולי ושלי והוא דקיק, בלתי ניראה ושברירי, ובכל זאת מצליח להסמיך ביניהן. הסצנות רוויות התשוקה, געגוע כולל סערות נפש והתחבטויות של יולי ושולי, מובאות לקורא בכתיבה ייחודית, שרק יהודית רותם יכולה לכתוב.

כמו ברוב ספריה, יהודית רותם גם כאן מבקרת את העליונות של הגברים בעולם החרדי, ועד כמה הנשים הן חסרות קול, פנים וגוף.
את ברי לא אהבתי. היה בו משהו מחוספס, מהוקצע ולא נקי. חזותו כאיש אמיד עם כיפה סרוגה, ולבוש שלא הסווה כרס נהנתנית מתעתעת בעיניי. את קופלום האריתראי אהבתי. הוא ברח לאחר שאחיו הבכור גויס לצבא, ושהשליט הרודן ביצע גיוסים שרירותיים. קופלום נאלץ לברוח ולהשאיר מאחוריו, את הוריו ואחיותיו שודאי נשדדו, ואחיותיו נאנסו על ידי אנשי הדיקטאטור.

הרעיון טוב מאוד, העריכה והכתיבה מצוינים, ההקבלה והשוני המגוללים בין הדמויות יולי, שלי, קופלום וברי מצוינים ולעיתים מכעיסה. אין פה wow" " ברם, אני עדיין חושבת שהספר חשוב, מפני שהוא נוגע במנעד נושאים, שהחברה הישראלית מתמודדת איתם וסובלת מהם.

העריכה של עליזה ציגלר נהדרת. בחירת הציור שמן של שתי נשים זהות, שלכל אחת מבט לעבר דבר מה רחוק, על גבי העטיפה של רות שצמן נפלא. לדעתי העטיפה מקסימה ובהחלט מגלמת את תוכנה של העלילה.

לתשומת ליבכם, השמות מסתיימים ב-"לי"... שתי אותיות כשהן צמודות מרמזות על משהו קרוב לאדם עצמו.

בשורה התחתונה: שני סיפורים שונים וכל כך שזורים האחד בתוך השני.

המלצה: אל תשכחו לאהוב... לאהבה אין גיל!

קריאה נעימה.

לי יניני

עם עובד, פרוזה מקור, 255 עמודים, 2018

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שובי נפשי