יום השואה בעיקרון היום. דבר שקשה לשים לב אליו בשל עניין הקוביד 19.
קורט וונגוט הוא סופר שתמיד הערכתי וראיתי בו אידאל שצריך לשאוף אליו. אנטי ממסדי, רחוק משמרן, סולד מכל מה שמסריח מבירוקרטיות מייאשות, דמיון פרוע והומור שחור. אז לפני איזה שנתיים-שלוש, התחלתי להיכנס לדברים של הבחור. מעריסת חתול לבית מטבחיים הקלאסי וציפור כלא גם על הדרך. תמיד הערכתי את הכתיבה של קורט, אבל זה אף פעם לא נכנס לי חזק, עד שהגיע הספר הזה ושינה את כל היחס לסופר.
במרכז העלילה, הווארד קפבל ג'וניור. אמריקאי מלידה, שהיגר לגרמניה הופך לשליח של גבלס בזמן מלחמת העולם השנייה, בזמן שהוא הופך לתועמלן גזען ושדרן רדיו שהוא נחלתם של הנאצים וכל שאר הגזענים עם ההרגלים והדעות הדפוקים שלהם. לכאורה, נראה פה בוגד במולדתו. חרא בן אדם שהקדיש את עצמו להפצת חרא אידאולוגיה. מה שהעולם לא יודע (וזה לא ספוילר), הוא שקמבל הבן שידר ברדיו כמרגל למען אמריקה כשבין כל הסיסמאות הגזעניות, הסתתר מידע חיוני לאמריקה שעזר להביס את דוד אדולף במלחמה.
אבל זה לא ידוע לאף אחד כמעט בכלל. קמבל מספר על חייו באופן לא לינארי אחרי המלחמה, לפניה, על התא שלו בחיפה ממתין למשפט על פשעיו. קמבל הוא לא איש רע וגם לא טוב. הקורא נכנס לאיזו בלבלה בין הזהות של הנאצי האוהד למרגל שמסתתר בצללים. הוא מתוודה, מדבר על הכל, תוקף את גרמניה, אמריקה, נאציזם, קומוניזם, פטוריוטיזפ וכל שאר תחלואות המאה ה-20 במחצית הראשונה. זה נראה אבסורד שבחור שעשה למען מדינתו עדיין חי תחת המוניטין הרע שיצא לו בזמן המלחמה ככיסוי.
ויש הרבה אבסורד והרבה צחוקים, יחד עם רגעים קודרים ורציניים שמבכים את הטרגדיה של אירופה ואמריקה. והיופי הגדול שמצאתי בספר הזה לעומת הרבה אחרים של וונגוט, זה ספר ז ו ר ם. הוא קצר וקולע ואפשר לקרוא אותו בלי להוריד אותו. ממה שאני יודע, זה אחד הספרים היותר טובים שקראתי. וכל מי שרוצה לקבל מבט אחר על מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה, שילך לפה.











![הנסיך [מהדורת 2003]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/18839.jpg)



