מכמה ספרים של רם אורן שקראתי זה היה הראשון והטוב ביותר.
כתוב היטב וסוחף.
ספר הנוגע בנקודה הכי רגישה-השואה.
הגילוי הקשה של האח והאחות.
נהניתי בזמנו מהספר וקראתי כמעט בלי הפסקה.
הבעייה היא שרם אורן המשיך וכתב אולי יותר מדי וכמו סופרים אחרים (דוגמת לי צ'יילד ודייויד באלדאצ'י) הפך לרדוד יותר,שטחי וצפוי למדי.וחבל כי יש לו יכולת.











