ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני
ספר טוב

---

קירגיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן. אילולא אסון התאומים כנראה שאפגניסטן הייתה בשבילי עוד ארץ עלומת שם. את ההיסטוריה שלה הכרתי החל משנות האלפיים, ורק בזכות הספר נחשפתי אליה ביתר שאת – לתרבות ומנהגיה, לחלוקה האתנית (פאשטונים והאזארים) והדתית (סונים ושיעים), ולחילופי השלטון ומשמעותם (החל ממונרכיה, עבור בקומוניזם, וכלה במעוז הטאליבן).

הסיפור מתחקה אחר חייו של אמיר, בן למשפחה מיוחסת בקאבול של לפני המלחמה. אנו עדים ליחסיו המורכבים עם אביו, עם עצמו ועם חסן, חברו-משרתו ההאזארי. ההיררכיה החברתית מושרשת באמיר, הוא חש עליון על חסן במעמדו, אך נחות ממנו באופיו וביחסיו - חסן מסתמן כמוכשר ונבון מאמיר (על אף שמעולם לא רכש השכלה) וכמושא לחיבתו של אביו (גיבורו הנערץ של אמיר).

קאבול מתוארת כעיר ססגונית וקסומה, אולם זוהי קאבול של העשירים. בתיאורו אותה ובכתיבתו ככלל, לא מן הנמנע ששאב חוסייני השראה מחייו, שכן בדומה לגיבורו, גם הוא נולד בקאבול למשפחה מיוחסת, שמצאה מפלט בארצות הברית.

כתיבתו של חוסייני מרשימה, תיאוריו מדויקים ונעימים. הוא מיטיב לחתום את פרקיו כך שהלב נחמץ אך צמא לעוד. חוסייני משכיל לעורר חיבה כלפי חסן, ובכך להכיננו אט אט לאסונו. כך גם בהצדקת רגשי הנחיתות של אמיר, על מנת לרכך את תגובותינו למעשיו.

אני מתקשה למחול לאמיר על פחדנותו והוספת החטא על פשע. חלפה בי המחשבה שמא בהמשך יתבהר כי הוא זה שעבר בעצם את האסון, והיפוך התפקידים אינו היה אלא מנגנון הגנה.

הסופר מדגיש את הצביעות בפטריארכיה של התרבות האפגנית המסורתית (גם על אדמת ארה"ב), ומבקר את גינוני גאוותה מלאי השקרים. כמו כן, אינו חוסך בדעתו על השלטון הדתי במולדתו (תוך הדגשת השוני בדרך בו מוצא אמיר את האמונה).

לוחם העפיפונים ורודף העפיפונים (אמיר וחסן). סמליות של אדון ושוליה, שהתהפכה בסופו היפה של היצירה.

התפניות בעלילה היו צפויות לדידי, אם כי עדין איכותיות ותורמות ליצירה.

ספר משובח,
מומלץ (אם כי לא לבעלי לב חלש).

ארבעה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים