ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני (On The Road)

ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 במרץ, 2013
ע"י On The Road

"גודל הציפייה, כגודל האכזבה". אין משפט יותר מדויק שיכול לתאר את התחושות שלי כלפי הספר, בדיוק כמה דקות אחרי שסיימתי לקרוא אותו.
את עיניי שמתי על הספר לפני כ-6 שנים. התנדבתי בספרייה הציבורית, וכל אדם שהחזיר את הספר, רק דיבר בשבחיו. הספר היה בכל מקום: בטלווזיה, באינטרנט ובעיתונות. המליצו לי לחכות עם הספר, אמרו לי שאם אני רוצה לחוות אותו כמו שצריך, ולהתרגש ממנו, אני צריך לחכות כמה שנים כדי שאתבגר.
ואני כמובן חיכיתי, רציתי לחוות את הספר כמו שכולם חוו אותו, רציתי להרגיש ולהתרגש כמו כל אחד שהחזיר את הספר ואמר לי שבכה לפחות פעם אחת.
חלפו השנים, ובסופו של דבר התגלגל הספר לידי, ואני התחלתי לקרוא אותו בציפייה כה גדולה!

וכך ככל שהתקדמתי עם עמודי הספר, התלהבותי הלכה ופחתה. נקודה חיובית שגרמה לי להמשיך ולקרוא היא שהספר הוא בין הבודדים שבאמת גרם לעולם להבין מהי אפגניסטן חוץ ממדינה שגרמה לאסון התאומים, מהי ההיסטוריה שלה. הספר נתן לאנשים להסתכל במשקפיים אחרות על המדינה, ועל זה מגיע לסופר שאפו.

חוץ מזה, הרגשתי שאני קורא טלנובלה שבמקום ספרדית מדברת פרסית. הספר נופל כל פעם לקלישאות אחת אחרי השנייה, וכל זה למרות שהדמות הראשית - אמיר, מספר איך המרצה שלו לספרות היה אומר לכיתה כל פעם לברוח מקלישאות, ולא ליפול אליהן. אבל איכשהו הסופר הצליח להעביר את הקורא עלילה רצופת קלישאות הן בעלילה, והן בכתיבה.
אחד מהמאפיינים הבולטים הוא "גילוי העתיד".
הסופר כמעט כל פרק מספר לנו ברוב טובו, מה יקרה בעוד כמה עמודים, לדוגמה:
לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותו.
לא ידעתי שרק עוד שנה אוכל מזון מוצק.
לא ידעתי שהמילה הבאה שהוא יגיד תהיה רק עוד שנה.
וככה כל פרק בעצם הוא פרומו לפרק שיבוא אחריו...

מה שמבטל את תחושת הקיצ'יות מפעם לפעם, הם התיאורים הגרפים המזעזעים שקורים באפגניסטן של שנות ה2000, מה שמוביל את הקורא למסע של - בכי, בחילה מתיאור גרפי מזעזע, ובחילה מרוב מתיקות.

אם יש אנשים שאוהבים את הז'אנר הזה שבו הסופר מנסה בכוח לגרום לקורא לבכות, ולהרגיש התרוממות רוח, מוזמן בחום רב לקחת את הספר הנ"ל ולהינות, מובטחת לו חוויה בלתי נשכחת!

22 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של On The Road
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים

טוקבקים

+ הוסף תגובה

עולם	עולם (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) אני חויתי את הספר כחזק ומזעזע.
On The Road	On The Road (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) תודה רבה!
מתוקה	מתוקה (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) איתי, אני פשוט מתפעלת מהביקורת שלך. ראשית, היא כתובה להפליא וניכרת בה בגרות אישית. אני מסכימה עם אפרתי (כרגיל) שכבר יכלת לקרוא את הספר מזמן. שנית, אני (ואנחנו בדעת מיעוט, שתדע), מסכימה עם כל מילה. אני חושבת שהספר הוא אכן טלנובלה במסווה של ספרות מופת וכי הסופר עושה שימוש ציני בארועים טרגיים כדי "לסחוט דמעות". יחד עם זאת, ממליצה לך מאוד לקרוא את "אלף שמשות זוהרות" - ספר מצויין שאינו סובל מתחלואיו של זה.
Mr. Vertigo	Mr. Vertigo (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) זה לא בדיוק לתאר... כי לתאר כל אחד יכול, אבל להעביר תחושה, צבעים, ריחות ומנהגים - לכך נדרש כישרון שאי אפשר לזלזל בו, (וזה לא גורע מן הנימוקים שלך). ואני מסכים שיש בספר יותר ממימד קיטשי אחד. ולהזיל דמעות מן הספר הזה היה ממני והלאה.
אנקה	אנקה (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) ביקורת כתובה היטב ומנומקת להפליא למרות שדי נהניתי מהכתיבה של חוסייני. גם אם הוא הצליח להפיק ים של דמעות מהקוראים ומעריצים מקיר לקיר. גם זה מעיד על כשרון.
On The Road	On The Road (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) אתה צודק! אני חושב שבניסיון לתאר את אפגניסטן הוא הצליח ובגדול, וכך גם אמרתי. אבל חוץ מזה העלילה והסיפור שנבנה מסביב פשוט רדודים.
אפרתי	אפרתי (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) ביקורת מצויינת. על פי רמת הכתיבה שלך והתובנות שהפקת מן הקריאה, יכולת לקרוא אותו מזמן... גם אני חשבתי שהוא קיץ'. לטעמי, אלף שמשות טוב ממנו בהרבה.
Mr. Vertigo	Mr. Vertigo (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) אתה בדיוק בגיל... המתאים להתעלף מספרי פילוסופיה ולזלזל בכל ז'אנר אחר. מה שגדול ברודף העפיפונים זה שחוסייני הצליח להעביר היטב את הריחות של אפגניסטן גם בימים הלבנים שלה (באופן יחסי) שאז הוא עושה חשק לתת קפיצה, וגם בימיה השחורים (הנכונים להיום).
מיס פ	מיס פ (לפני 12 שנים ו-7 חודשים) מסכימה עם כל מילה.