ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני
ספר מעולה

---

הספר מושך כבר מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון...
ספר עצוווווב עד בכי..הוא בדיוק כמו באר חשוך וקר שכל מילה בו מובילה אותך לתוכו יותר ויותר עד שתמצא את עצמך קפוא בעומק ורוצה פשוט לבכות ולצעוק...
אישית הספר הכניס אותי לדכאון עמוק...
"חסן העביר שרוול על פניו, ניגב ריר מהאף ודמעות..."
"אני לא יודע מה עשיתי, אמיר אגא. הלוואי שהיית אומר לי. אני לא יודע למה אנחנו לא משחקים עוד..."
"סוהראב הרים את ידיו והסתובב לאטו. הוא נעמד על בהונותיו, הסתובב בחינניות, ירד על ברכיו, הזדקף והסתובב שוב. ידיו הקטנות נעו במפרקים, אצבעותיו נקשו וראשו היטלטל מצד אל צד כמו מטוטלת. רגליו רקעו על הרצפה, והפעמונים צלצלו במרמוניה מושלמת לקצב בטאבלה. עיניו היו עצומות כל הזמן."
"בשבילך, אלף פעם ויותר"...
והנה כל המשפחה כבר בחדר שלי שואלים למה אני בוכה?!!!
הספר כתוב יפה בצורה משפיעה ונוגעת ללב.. כתוב על איך אנחנו לא יכולים להנתק מהעבר שלנו ואיך תמיד העבר חוצב את דרכו החוצה בציפורניו אל ימינו...
ומדבר על הקשר החזק בין האב ובנו ומה יכול הבן הקטן לעשות כדי לנצח בחיוך מאביו..
הספר מראה לנו עד כמה יכולה החיים להיות אכזרית...

» ביקורות נוספות של סוהא
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים