ביקורת ספרותית על פרח המדבר [מודן] מאת וואריס דירי
ספר בסדר

---

ילדה קטנה כבת חמש מתעוררת, טרם עלות השחר, ונלקחת על ידי אמה לפגוש את האישה הצוענייה שעומדת להכניס אותה לעולמן של הנשים. אמה ממקמת אותה על סלע שטוח, מתיישבת מאחוריה, משעינה אותה על חזה ולופתת אותה בזמן שהאישה הצוענייה חותכת באמצעות סכין גילוח, ללא חומרי הרדמה וחיטוי, את איברי מינה של הילדה. המקום שהושחת נתפר ע"י הצוענייה באמצעות קוצים של עץ השיטה, והפתח היחיד שנותר, עבור הטלת שתן ודם הווסת, הוא נקב זעיר בקוטר של גפרור. הילדה מאבדת את הכרתה לסירוגין, רגליה נקשרות זו לזו ברצועות בד בכדי שהתפרים לא ייפתחו. היא נשארת לבדה בבקתה מספר שבועות עד שתתאושש. ייסורי ההחלמה כוללים קושי רב וכאבים צורבים ביכולת להטיל שתן, זיהומים בפצע וחום גבוה. איברי המין שלה כעת תפורים וחתומים כמו קיר לבנים, דבר שמבטיח שלא תוכל לקיים יחסי מין עד ליל כלולותיה.

לילדה הקטנה קוראים וואריס דירי, דוגמנית ושגרירה של האו"ם, המספרת את סיפורה האישי. דירי נולדה לחיי נדודים של משפחתה אחר מקורות מים וגידול עדרי צאן במדבריות של סומליה. מגיל צעיר יצא לה מוניטין של ילדה מרדנית, חצופה ואמיצה. הטום בוי של המשפחה האחראית לטיפול בעדרים. בגיל 5 עוברת את טקס המילה, בגיל 13 היא מחליטה להימלט, בברכת אמה, מנישואים כפויים לגבר זקן שאביה ייעד לה. דירי מוצאת עצמה נודדת במדבריות ובין ערים, עוברת תלאות ומגיעה לבסוף ללונדון כמשרתת בביתו של שגריר סומליה. בלונדון חייה מקבלים תפנית והיא הופכת לדוגמנית בינלאומית (מעניין - מחברה מסורתית שמחפיצה נשים לתעשייה מחפיצה), בהמשך היא חושפת בראיון את סודה בדבר טקס המילה שעברה, והופכת להיות שגרירה מטעם האו"ם ופעילה למען המאבק כנגד מילת נשים.

טקס המילה הוא אירוע מכונן בחיי דירי והיא לא חוסכת בביקורתה הנוקבת על מסורת זו. אנשים נוטים לחשוב כי מדובר בציווי דתי של האסלאם, אבל לא. זהו מנהג ערבי עתיק הסותר את ציווי האסלאם, המציג את יחס החברה הערבית לאישה, לזוגיות, למין ולמיניות. האישה היא רכושו של הבעל, היא ייצור מפתה ותשוקותיה המיניות צריכות להיות נתונות רק לבעלה. ועל מנת למנוע כל סיכוי של ניאוף מצד האישה, לשמור על נאמנותה, מטילים מום באיבר מינה ע"י כריתת הדגדגן ובכך גם מונעים מהאישה ליהנות מקיום יחסי מין. מאחר והנוהג נעשה בתוך המשפחה והאימהות משתפות פעולה, שכן גם הן עברו זאת כחלק מההיסטוריה המשפחתית, הדבר מקשה על הממסד לאכוף את החוקים במדינות האוסרות את קיומו.

תופעת מילת נשים היא מזעזעת ומטרידה, כמו תופעות אחרות אשר מייצגות מכלול של רמיסת זכיותיהן של נשים בחסות הדת והמסורת, מקרי אונס ואלימות, נישואין בכפייה, רצח על רקע כבוד המשפחה או סוגים שונים של אפליה. לעיתים נדמה כי קיימת איזו סוג של דילמה הנובעת מהדרישה הרב תרבותית להכיר בקיומן של תרבויות שונות, העומדת בסתירה לערכי התרבות שלנו. יחד עם זאת הכרה ולגיטימציה של השונות אינה אומרת ביטול עצמי. (נראה כי ניצני "האביב הערבי" של מילת נשים הגיעו למחוזותינו, לאור פסיקת בג"ץ מעוררת המחלוקת ופורצת הגבולות (תרתי משמע?), הקובעת כי מילת נשים היא עילה למתן מעמד של פליט במדינה).

אפשר להבין מדוע נחישות ואומץ ליבה של דירי מעוררי התפעלות. מסע הישרדות של ילדה סומלית שעברה חוויה טראומטית, מרדה במוסכמות החברה השמרנית והמציאה את עצמה מחדש. הכתיבה אומנם קולחת והעלילה ברורה, אם כי לא אחידה ברמת העניין (החלקים עד הגעתה למערב, המעניקים הצצה לילדותה ולחיי הנוודות בסומליה, היו מעניינים יותר, לטעמי). עם זאת, הסיפור אינו מצליח להתעלות מעבר לכתיבה פשטנית ובינונית של אירועים ופעולות. דירי לא מצליחה לשרטט את הכאב והקושי שבתוך המסע, להעביר את רגשותיה ומחשבותיה ולייצר סוג של אמפתיה אליה ואל חייה. נראה גם לעיתים שצירופי מקרים נוחים מתגלגלים לפתחה כל אימת שהיא זקוקה לעזרה. כנראה שמישהו חושב שתווית של "סיפור אמיתי" מספיקה בשביל לעורר עניין ולרתק את הקורא על חשבון כתיבה איכותית או השקעה בגימור ראוי של הגהות ועריכה לשונית. גם הניסיון של דירי לשתף במחשבותיה מצטייר כמבלבל ושטחי (אפילו סטריאוטיפי) ונדמה לפעמים כאילו היא מנסה לרצות. מה שכן, מסורת שהייתה בבחינת טאבו בחברה הופכת לשיח ציבורי גלוי, במיוחד של נשים מתוך החברה האפריקאית, וקולה של דירי ראוי להערכה.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על פרח המדבר [מודן]