ביקורת ספרותית על פרח המדבר [מודן] מאת וואריס דירי
ספר מעולה

---

פרח המדבר הוא ספר שפורש בפני הקוראת שטיח של ניגודים – מחוספס ויפהפה, עז ונשבר, בודד אך עמוס קולות. סיפור חייה של ואריס דירי, שמתחיל כילדה נוודית במדבר הסומלי ונמשך כדוגמנית-על בלב בירות האופנה של העולם, הוא סיפור שלא מרפה.

בקריאה הראשונה, חשתי בעיקר את הכאב. תיאורי המילה שעברה כילדה – ללא הרדמה, ללא הכנה, ללא שאלה – פערו בי חלל. אבל ככל שהספר התקדם, התחיל להתרקם בי גם משהו אחר: השתאות. איך מתוך המקום שבו הגוף נלקח בכפייה, נבנה קול שלא רק תובע בחזרה את הבעלות על הגוף – אלא גם מדבר עבור אחרות.

ויש כאן אירוניה עמוקה ומטלטלת: אותה אישה שמישהו פעם בחר להחריש את נשיותה, הופכת להיות סמל לנשיות כפי שהעולם אוהב להכתיר – על שערים של ווג, במסלולים של שאנל, בצילומים של טרי ג'ונס. דירי צועדת על הבמה של עולם האופנה – עולם שדורש שלמות, שתיקה, משמעת – ובו בזמן שוברת בו את הכללים: היא מדברת, היא נלחמת, היא מתעקשת לזכור מאיפה באה.

המעבר הזה – מהשיח המדברי האילם לשפת הבד והעדשה – אינו רק חיצוני. דירי הופכת את הגוף שלה, שנפגע ונכפה, לגוף שמספר סיפור. היא משתמשת בזוהר כדי להאיר את המקומות שהעולם מעדיף לא לראות. ובמובן הזה, הספר הזה לא מדבר רק על מילת נשים. הוא מדבר על שליטה. על שוק. על ניצול. על כל אותם צמתים שבהם הגוף של אישה הופך לשדה קרב – בין מסורת לצורך, בין תרבות לשליטה, בין אסתטיקה למציאות.

כחוקרת של סחר בבני אדם, חשתי שפרח המדבר הוא לא רק אוטוביוגרפיה – אלא מסמך חברתי חי. תזכורת כואבת לכך שהשיעבוד לא תמיד לבוש בשלשלאות. לפעמים הוא מגיע כחלק מטקס. לפעמים הוא מגיע עטוף בהסכמה לכאורה. ולפעמים – הוא מחופש לחלום הוליוודי, למסלול, לאיפור, לאור.

אבל ואריס דירי לא נלכדה באשליה. להפך. היא לקחה את החלום והפכה אותו לנשק. היא עשתה שימוש בפלטפורמות שנועדו להחפיץ – כדי לדבר על שחרור.
זו מהפכה.

ובכל פעם שדפדפתי בין הדפים, הרגשתי איך הילדה במדבר, האישה על המסלול, והשגרירה של האו"ם – חיות יחד באותה נשימה. פרח פרא שצמח בתנאים בלתי אפשריים, והפך עדות חיה לכך שגם היופי – כשהוא כרוך באמת – יכול להיות חתרני.

» ביקורות נוספות של DR.Nofar Sarori
» ביקורות נוספות על פרח המדבר [מודן]