ביקורת ספרותית על חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו מאת ג'ונוט דיאס
ספר לא משהו

---

המדבקה הזהובה עליה נכתב "הספר הטוב ביותר של המאה ה- 21" היתה צריכה להיות סימן אזהרה, כי הרי המאה הזאת רק התחילה, וכבר נקבע שזה הספר הכי טוב של המאה? נו..., אבל בכל זאת כתוב גם שהספר זכה בפרס פוליצר, פרס שאני בדרך כלל מכבדת, אבל עם סיום הספר הזה סיימתי לכבד גם את הפרס הזה.
הסיפור הוא על אחד שמן מאוד, שלא מוצא לעצמו חיי חברה. כל זה על רקע מוצאו מהרפובליקה הדומניקנית. רפובליקה ששנים רבות שלט בה דיקטטור בשם טרוחיו, שעשה מעשי זוועה רבים בעמו, כפי שרק התחשק לו. כמו כל דיקטטור. ואם אוסקר השמן לא מוצא לעצמו חיי חברה, זה בטוח בגלל קללה שרודפת את בני עמו גם אחרי שטרוחיו מת.
סיפור המשפחה בספר מעניין, אבל הוא נכתב באופן מפוזר, ועם שימוש בשפה גסה מיותרת. משפט כמו: "אלה היו ימיו הראשונים של קלינטון, אבל הכלכלה עדיין מצצה זין של שנות השמונים" הוא רק דוגמא קטנה, ודי עדינה, לשפה שבה משתמש הספר. ושפה כזאת לא הופכת ספר לעדכני או הכי טוב.
הסיבה היחידה שבגללה סיימתי את הספר, היא כי הוא האיר בעיני תקופה בארץ שכמעט לא ידעתי עליה דבר, ולא ממש התעניינתי בה. אבל קראתי עוד מספר ספרים על שליטים דיקטטורים ועל משטרים אפלים, והם היו כתובים באופן טוב בהרבה. ולא זכו בשום פרס.
עצוב לי שספר כזה הוא הכיוון אליו מצביעים נותני הפרסים. סגנון כזה בטוח לא ימשוך אליו קוראים צעירים.
ואם נחזור לרגע לשמנים, שמנים מאוד כמו שהיה אוסקר, גם אם זה לא פוליטיקל קורקט, לאלה תמיד יהיו קשיים בחברה בלי קשר למשטר כזה
או אחר. ובעיות וקשיים יש כמעט לכולנו, בלי קשר לקללה מסויימת. אלה החיים, ואתם צריך להתמודד.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו