• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מאת מיכאיל בולגקוב

הביקורת של אָמוֹן

תמונה של אָמוֹן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מאת מיכאיל בולגקוב

הביקורת של אָמוֹן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אָמוֹן
הוצאה לאור:בבל
שנת הוצאה:2007
סדרה:הספרייה של בבל
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אור שהם
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“המעבר מהתאוריה לפרקטיקה הוא בלתי נתפס, ולעיתים כמו למשל בקרב רופאים מתחילים, הוא עלול להיות חורץ גור”

4/15
ביקורות על רשימות של רופא צעיר
הבאה
תמי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•1 דקות קריאה

''ובראשי התבצרה מחשבה אחת ויחידה: איך אוכל להצילו? וגם את ההוא! את כולם!''

זה הספר הראשון של בולגקוב שאני סיימתי לקרוא, והוא אחד הספרים האלה שאני אקרא שוב. אפילו שהספר נכתב לפני הרבה זמן, עדיין יש בו קסם ומספיק הומור להלהיב ולהעניק הרבה ממה שקוראים דורשים מספרים.

גבר צעיר בן 23 שנראה צעיר במיוחד אפילו לגיל הצעיר שלו, נשלח לכפר נידח, ומכאן והלאה הקריאה מבחינתי הייתה מהירה ומהנה, צחקתי הרבה בהתחלה ובהמשך, ונחרדתי הרבה ככל שהמשכתי לקרוא את הספר הזה. בספר הזה יש מעט רגעים דלים ומכאן הכוח שלו, הוא לא שיעמם אותי.

מה שלא אהבתי בספר זה שהוא קצר מידי, ולפעמים המושגים הרפואיים שמוטבעים בו מבלבלים אדם שלא בקיא בהם...וגם עניין השמות הרוסיים מעייף אבל ככה זה.

נהניתי, אז הספר הזה מהווה מעין שער בעבורי, להתחיל ולקרוא את שאר היצירות של בולגקוב, ויש לי הרבה מהן.
מומלץ וארבעה כוכבים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יוסף
יוסף
תמונה של moshef
moshef
א
אושר
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של עמיחי
עמיחי
20קוראים|גיל ממוצע56|35%נשים

על המבקר

תמונה של אָמוֹן

אָמוֹן

ותיק
חבר מזה 7 שנים
73 ביקורות•1,213 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•ספרות מקורית
תמונה של אָמוֹן
אָמוֹן
ותיק
חבר באתר מזה 7 שנים
ביקורות73
לייקים שקיבל1,213
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת28ספרות קלאסית8ספרות מקורית4

דיון על הביקורת

11 תגובות
מורי
מורי•לפני 6 שנים

כי השטן במוסקבה הוא ההבלותה הגדולה בתבל. קשקוש נוראי.

חני
חני •לפני 6 שנים

התחלתי את השטן במוסקבה ולא ממש הצלחתי לאהוב אותו.

Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 6 שנים

יעל, האמן ומרגריטה הוא ספר מלא במסרים

אנטישמיים מובהקים. הגם שבולגקוב יודע לכתוב, הספר לא יכל לגעת לדעתי במישהו שלא חי בתקופה המדוברת או איכשהו בברית המועצות. לכן גם אני לא ממש התחברתי אליו אם כי אהבתי את הפנטזיה שבו.
אָמוֹן
אָמוֹן •לפני 6 שנים
הוסיף לדברי יעל ואומר שצינזרו הרבה מהספר, נגיד 23 אלף מילים.
yaelhar
yaelhar•לפני 6 שנים

סקאוט, הסיפור הוא ש"האמן ומרגריטה" נכתב בתקופת שלטון סטאלין בה כל ביקורת על המשטר היתה מסוכנת.

כך שבולגקוב כתב את "השטן במוסקבה" בו הוחבאו המסרים הביקורתיים. "האמן ומרגריטה" יצא לאור אחרי שסטאלין מת. (מתנצלת בפני ילידי בריה"מ לשעבר אם הסיפור אינו מדוייק. לא בדקתי וכך אני מכירה אותו)
סקאוט
סקאוט•לפני 6 שנים
יעל- סקרנת כהוגן. גרסא מוצנזרת? מה היה צריך לצנזר?
yaelhar
yaelhar•לפני 6 שנים

מעניין.

גם אני לא התלהבתי מ"האמן ומרגריטה" וגם לא מ"השטן במוסקבה" (שהוא גירסה ערוכה ומצונזרת של הראשון) ההומור שלו לא דיבר אלי. אולי הספר הזה?
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 6 שנים

נשמע מעניין.

את "האמן ומרגריטה" ניסיתי לקרוא בעבר הרחוק ולא התלהבתי.
סקאוט
סקאוט•לפני 6 שנים
ספר מעולה. גם אצלי זה הבולגקוב הראשון.
דן סתיו
דן סתיו•לפני 6 שנים

אמון

תודה על הסקירה. אחפש את הספר הזה. אכן שמות רוסיים ושלל כינויי החיבה הנגזרים מהם קצת מבלבלים.
בוב
בוב•לפני 6 שנים

ספר נחמד.

בעיקר למי שחי את עולם הרפואה.
11 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אָמוֹן

הקוראן

הקוראן

אורי רובין

מה להגיד לכם? בתור ספר המתיימר להיות דברי אלוהים בכבודו ובעצמו, לא התרשמתי במיוחד. הספר טוען שהוא נשלח מאלוהים ובא להשלים את ספרי הקודש שקדמו לו - התנ''ך של היהודים והברית החדשה של הנוצרים, ולמה? כי חכמי הדת של אלו עיוותו את התורה האמיתית של אלוהים והאיסלאם זאת הדת הכי עתיקה וצריך לבשר את העניין ולרענן אותו באוזני ההמונים. הספר בנוי מ: 114 פרקים ומחולק ל 6,236 פסוקים.

הספר עושה מעט מאוד חוץ מלצעוק בכל שני משפטים שיש רק אלוהים אחד ומוחמד הוא שליחו והפחת איומים על כל מי שלא יאמין בדברי הספר, באלוהים וביום האחרון. הספר משבח שוב ושוב את אלוהים כמה הוא גדול ומציין דברים שעשה או ברא כדי לשכנע אנשים להאמין ועד כמה אלוהים גדול, גדול, גדול...

כבר בפרק השני שנקרא ''הפרה'', בפסוקים שש עד שבע, הספר מפיח איומים במי שלא יאמין בספר הזה ובדת האיסלאם באלו המילים ''הכופרים, אחת היא להם אם תזהירם ואם לאו, לא יאמינו, אלוהים אטם את לבם ואת אוזניהם, וכסות עוטפת את עיניהם. צפוי להם עונש כבד.'' (עמ' 2, סורה 2, פסוקים 6-7). נשאלת השאלה: כיצד יאמינו אם אלוהים תיכנן שלא יאמינו מלכתחילה והסתיר מהם את האמת? האם הוא רוצה שהם ילכו לגיהנום מבלי שתהיה להם זכות לחזור בתשובה ולבקש את רחמיו? הרי הוא הרחמן והרחום.

ה''סיפורים'', אם אפשר לקרוא להם ככה, מפוזרים לאורכו של הקוראן וקשה לעקוב מי אמר למי ומה עשה ומתי ומבוססים ברובם על דמויות תנ''כיות ומעלה את החשד שהספר נערך והרבה חומר אבד והתבלגן בתהליך לכנס את החומר לספר, מה גם שחלקם מזכירים מעט מאוד את סיפורי התנ''ך ונלקחו הישר מספרים וכתבים שלא נכנסו לקאנון התנ''כי ואפילו ממדרשים יהודיים. הקוראן מהלל דמויות כמו אברהם, יצחק ישמעאל, נוח ורבים אחרים וטוען שאלו היו המאמינים האמיתיים, המוסלמים ההראשונים.

היחס כלפי נשים מזלזל - בסורה מס' 4 הקרויה ''הנשים''בפסוק 15 כתוב ''נשותיכם העושות תועבה, הקימו עליהן ארבעה עדים מביניכם. אם יעידו, החזיקו אותן בבית עד שיפקדן המוות, או עד אשר ייתן להן אלוהים מוצא. אם יעשוה שניים מביניכם, הענישו אותן, ואם יחזרו בתשובה ויתקנו את דרכם, הניחו להם. אלוהים רוצה בתשובת עבדיו ורחום.'' וגם בסורה השנייה, סורת ''הפרה'' בפסוק 223 כתוב: ''נשיכם הן שדה חריש לכם, בואו של שדכם כדרך שתרצו.''

לדעתי הספר משעמם מאוד, חוזר על עצמו, לא ממקור אלוהי אלא מחשבת אדם - פרשתי בפרק 3 ולא יכולתי להמשיך מרוב שהשתעממתי. אולי מתישהו אחזור ואסיים לקרוא את ערימת הדפים המבולגנת הזאת. אם הספר ניסה לגרום לי להתאסלם הוא נכשל ובגדול.

להנאתכם, קיבצתי כמה מהפסוקים הרצחניים המוטלים על כל האפיקורסים למיניהם (והם לקוחים מ-3 פרקים בלבד ואפילו לא מהווים את כולם):

''הכופרים, אחת היא להם אם תזהירם ואם לאו, לא יאמינו, אלוהים אטם את לבם ואת אוזניהם, וכסות עוטפת את עיניהם. צפוי להם עונש כבד.'' (סורה 2, פסוקים 6-7).

''הנגע פשה בלבם, ואלוהים הוסיף להם נגע, וצפוי להם עונש כבד כי שיקרו.'' (סורה 2, פסוק 10).

''עוד רגע יכם הברק בסנוורים, וכאשר יאיר, ילכו לאורו, וברדת החשיכה עליהם, יעמדו מלכת. אילו חפץ אלוהים היה נוטל מהם את שמיעתם וראייתם, כי אלוהים כל יכול.'' (סורה 2, פסוק 20).

אשר לכופרים ולמכחישים את אותותינו, יורשי האש הם, ולנצח יהיו בה.'' (סורה 2, פסוק 39).

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
עולם חדש מופלא [מהדורת 1985]

עולם חדש מופלא [מהדורת 1985]

אלדוס האקסלי

בעולמנו מאז ומעולם לא היה קל לחיות, כל החכמים הסכימו בנוגע לכך לאורך כל הדורות וחיפשו דרכים שיוכלו להקל את העובדה המרה הזאת, אם לטוב ואם לרע, הבעיה האמיתית צצה אצל מי שטוען ''שיש רק דרך אחת וכל שאר הדרכים שגויות'' - אנשים כאלו הם הכי מסוכנים ויש לצפות במהלכים שלהם ומה התוצאות הנובעות מדבריהם. אנשים כאלו, על אף שחלקם באמת חפצים בטוב ובשינוי, תמיד מדמיינים לפניהם מסדר, סדר חדש, לוחות ברית חדשים, עדר אחד ורועה אחד, הם הולכים שלובים יחדיו עם קהל שומעיהם ובטוחים שהם לא-לא יגיעו אל סף תהום האבדון. הרי האנשים האחרונים והמשכילים האלו, אלו שלא רוצים יותר הרפתקאות, הדתות הישנות והאלים הישנים, סכנות ואפילו חופש - כאלו שרוצים פתרון אבסולוטי ולא אפשרי כבר אמרו את דברם: אנחנו מצאנו את נוסחת האושר.

ובספר הזה בעולם הזה, בחברה העתידנית וההזויה הזאת אשר בה הנרי פורד (תעשיין הרכב הידוע) מהווה בה סוג של אלוהים (אלוהים, מה אני אומר!), אין יותר דבר כזה משפחה - אין יותר משפחה, חשוב לזכור את הפרט הזה. אין יותר אימא, אבא, אח, אחות דודים ודודות, כולם שייכים לקהילה והמכונה חייבת לפעול בלי הרף 24 שעות ביממה. להביא ילדים בדרך טבעית נחשב לבושה בחברה העדרית ועם זאת גם האליטיסטית הזאת - קיימות רק מעין מדגרות או מעבדות ושם שם באים ילדים לעולם ''על פי הטבע'', ועל הדרך כל העניין הופך למעין משימת חיים ומירוץ תפוקה בעבור כל המדענים ועמיתיהם החביבים. ולרוחו של הספר - ביצית אחת, עובר אחד, בוגר אחד - זו הנורמה.

''בית, בית - אי אלו חדרים קטנים, שבהם מצופפים עד מחנק גבר, אישה המתעברת חדשות לבקרים והמון ילדים וילדות שונים, אין אוויר, אין מרחב: כלא שאינו מחוטא כרגיל, חשכה, מחלות וריחות רעים (עמ' 34).

בעולם הזה ספרים ופרחים לא מותרים לכולם אך העולם ואף על פי שהוא מאוחד למדי, מחולק לקאסטות או ''מעמדות'' והעניין נאכף בקשיחות גדולה ביותר מצד האנשים שאחראים על כל המערכת המסועפת הזאת של עולם מלאכותי יותר, חדש ו''מופלא'' - המלאכים הקטנים הולכים לישון ובלחש משדרים להם ברדיו את תפקידיהם ומעמדם העתידי עשרות, מאות ואפילו אלפי פעמים עד שהמסר נקלט. חינוך מיני? בטח! מותר גם לילדים קטנים ממש להתנסות במיניות אין שום מגבלות ואבוי למי שמתנגד, צריך להתבגר מהר מהר! עשרים שנות התפתחות זה יותר מידי והרי סוס צריך רק שש שנים - דרושים כמה שיותר אנשים אשר יעבדו במפעלים בשם הקידמה כמה שיותר וכמה שיותר מהר!
בעולם הזה, מן הסתם יש אזרחים שעד כמה שכל המדענים והחכמים האלו לא יחדירו בהם משמעת מגיל אפס לא יהיו מרוצים לחלוטין - אז בשביל מה קיימים סמים ותרופות? הם ירפאו אותם מהמחלה ויתנו להם ''סומא'' - שזאת תרופה נגד הדיכאון.

בעולם הזה כל האנשים שכן רוצים לחיות באמת עם כל המינוסים נחשבים פראים ומתגוררים בשמורות, ג'ון, דמות מרכזית וחשובה מאוד בספר, היה אחד מאותם ''פראים'' עד שהוא נחשף לחזון הנשגב הזה. ג'ון חובב את שייקספיר, נוצרי, בקיצור ''טינופת'' בעיניה של החברה העליזה המאכלסת את עמודי הספר הזה.

העולם שלנו המערבי השבע והנינוח כל כך, החופשי והחומרני כל כך שיש בו כל כך הרבה מעלות ירה לעצמו ברגל גם בכל מה שיש לו לספק לאדם המודרני - הרבה בושה, הרבה בלבול הרבה חוסר ידיעה, כל זה חייב לקרות ותמיד קורה והסכנה העיקרית של כל תרבות אנושית גדולה. ואם לקחת את העובדה שהעולם המערבי אוהב לקטול את ערכי המשפחה ולשפוך קיטונות של תקינות פוליטית על יושביו ועל כל מי שחושב שונה, את החינוך הדורסני והחומרנות הבלתי נגמרת, העולם הזה לא בדיוק רחוק מהחזון המתואר כאן בספר הזה והוא לא מלבב. הטון של המחבר והתיאורים העתידניים הם כמעט אירוניים ואפילו הקפיאו לי את הדם בעורקים פה ושם בין השורות לעד כמה חלק מן הנאמר כאן רלוונטי לימינו ומי יודע אולי גם לעתיד? אתם עלולים להתמלא בכמעט הערצה שקטה לכל הדברים שהספר הזה כביכול בז לו. התיאור שמסרתי הוא רק קצה הקרחון ומטרתו לספק את האפקט - להבין שמחכה משהו מאוד מסוכן בסופה של הדרך בה האנשים שדורשים ''קידמה בכל מחיר'' מצעידים אותנו, וזה מה שלקחתי מהספר הזה.
ספר טוב.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
אחותי ואני

אחותי ואני

פרידריך ניטשה

מה זה הספר הזה? לא בטוח שניטשה אכן כתב אותו שם בבית המשוגעים אחרי ההתמוטטות שחווה בשנת 1889. כתב היד המקורי לא בדיוק קל להשגה אם בכלל וזה עורר את חשדות האינטלקטואלים בנוגע לאמינותו של הספר. הספר הופיע במאה הקודמת וזכה לכלל גינויים לכך שהוא מזוייף, היו גם כאלו שטענו שהספר לא מזוייף (אבל הם מעטים) וקאופמן המפורסם שתירגם את ספריו והיה אחד מהכוחות המובילים לטיהורו האקדמי מהתואר המפוקפק ''פרוטו-נאצי'' זעק וטען שהספר כלל לא אותנטי ונימק ונימק. וכל שאר המידע להאם ניטשה כתב אותו או לא נכתב באדיבותם של עורכי הספר ומצוי בהקדמה והנספחים - כל זה לא הפריע לי לקרוא אותו. הספר נפתח בחלום אשר ניטשה חלם והנה הוא מובל בכרכרה יחד עם אחותו אליזבת, הם לא מדברים אבל קרובים זה לזו והוא מתחיל להתפלסף בפטיש במעל 200 סקיצות שפותחות צוהר לעולם בלתי מוכר וצדדים כמוסים באישיותו ופרטים אישיים מחייו הקודמים. לא חסרה כאן זימה וחלק מהדברים שהוא אומר מקנה תחושה כאילו הוא באמת אמר אותם, או שפשוט מדובר בזיוף ממש טוב.

כשאני מסתכל על התמונה שלו ומהמעט שעד עכשיו למדתי עליו, אני חושב שהאדם שיקח לליבו במלוא הרצינות את הפילוסופיה שלו עלול להיתקל בכמה דילמות:

א) או שהוא ישתגע ויאבד את עצמו בדיוק כמוהו (זה בהחלט אפשרי להשתגע ממילים - יש להן כוח והן אנרגיה חיה והחשיבה יכולה להרוג את החושב - היא צועקת פעולות) שהסיבה לשיגעון שהכה בו לא ממש ברורה (יש הרבה טענות ללמה הוא השתגע, אהבת חייו, לו סלומה, טענה שהוא השתגע מהפילוסופיה של עצמו), או שהוא ''ישתגע'' מהאמת אשר בדבריו? והאם דבריו אמת? ב) ואם להמשיך ולהבהיר את העניין - האם ישתגע בגלל שדבריו הם לא האמת שחיפש אבל בכל זאת הציץ והוכה, שכל כך הרבה מהאשליות אשר האמין בהן קרסו כמו מגדל קלפים? ג) לקחת צעד מעבר לשיגעון ופשוט לנסות להיות בטוח - האם הוא קרא אותו לעומק והבין אותו באמת ולכמה זמן הוא יחשוב שהוא הבין? האם הוא למד לעמוד על הראש ולראות מעבר, האם הוא בכלל למד לראות - מעבר לעצמו? ד) או שמא יהפוך לחיה פראית או אל? זאת זרתוסטרה דורש בתוקף - שהאדם יהפוך לאלוהים בעצמו. או שהוא יצעד מעבר לטוב ולרוע, מעבר לעצמו, יכיר את עצמו, יהיה הרבה יותר מרושע, שונא אלוהים ומוסר עבדים לבטח - ולא אם בתחילה יאבד את עצמו-ימצא את עצמו, ישרף לחלוטין ויקום מחדש? מה זה יהיה? מה שבטוח הוא שאין לי תשובות לכל אלו. לא ברור אם הוא כתב את הספר או לא, לא ברור האם אפשר לקחת אותו ברצינות או לא כמו את שאר הספרים שלו.

קטעים מהספר:

פרק 4, סקיצה מס' 17 - ''האיש הישוב בכיסא מול הדלת אשר דרכה עלי לצאת לטיול היומי - או שהוא פוזל או שאני פוזל. מוטב אילו למד אחד מאיתנו להיעלם מעיני השני. ומדוע הוא מביט בי כאילו אני עומד לזנק אל החלון ואל החופש?''

פרק 6, סקיצה מס' 52 - "רחמים הם זן נלוז של שביעות רצון עצמית. רחמים עצמיים הם השפלה עצמית מן הסוג הנחות ביותר.''

פרק 11, סקיצה מס' 23 - "לא אני, כי אם פאולוס ולותר, הם הגדולים במשחיתי המידות אשר לימדו נוצרים אדוקים לרצוח, לשקר ולגנוב ולצאת נקיים מנקמת ה'. פאולוס ולותר - הם שדחקו נוצרים טובים אל מעבר לטוב ולרוע, אל מעבר לציווי המוסרי, והטיפו לגאולה באמצעות להטוטים בדם הקורבן של כריסטוס. מאז ואילך הם ממשיכים לגאול את עצמם בדם ישו היהודי ובדם מיליונים מאחיו. במאה העשרים, בנחשול טירוף ניהיליסטי, הם יהפכו את אירופה כולה לבית מטבחיים וילבינו את חטאיהם בדמם של ישראל!...לכשיסירו הגרמנים את האבק מעל אליליהם הפגאניים הישנים ויטילו את העולם למרחץ-דמים נורא! אילו אלוהים היה חי באמת, הוא לא היה נותן למאה העשרים לקרות, לפיכך, ברי שאלוהים מת."

ספר מטורלל ומבולגן אפילו יותר מהסקירה שלי אודותיו, מומלץ לאנשים שאוהבים לקרוא ספרים לא-שגרתיים בעליל.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
רובינזון קרוזו [מהדורת 2006]

רובינזון קרוזו [מהדורת 2006]

דניאל דפו

דמיינו את עצמכם ללא חדשות, ללא הטלפון המסרטן והממכר הזה, ללא טוויטר, אינסטגרם פייסבוק ושאר שטויות חסרות תועלת, ללא סופרמרקט שניתן לקנות בו מצרכים בסיסיים, ללא כסף וללא כל החברים והמשפחה. אין עבודה יותר ואפילו לא פוטרתם, פשוט המזל התקלקל ונסחפתם לאי בודד לחופשה הכי ארוכה של חייכם ובלי תשלום, כיצד תגיבו? התוכלו לשרוד? אבל האדם המודרני הוא החיה הכי מבויתת. נוחות וסבל אלו בסך הכל שני צדדים של אותו המטבע, בין כה וכה שני אלו במינון יתר יכולים למוטט את השור החזק ביותר וגורמים למועקה גדולה! בני האדם בילדותם מזכירים לי קהל ילדים שמחכה בקוצר רוח בתיאטרון למופע - הם לא יודעים אילו הפתעות מחכות להם מאחורי המסך, וכל ההפתעות הן גם מרות - ההפתעות הן ההתבגרות והגילוי שהילדות איננה עוד.

רובינזון קרוזו חולם לראות את העולם - מצעירותו הוא נמשך לחיי נדודים והרפתקאות אפילו שהוריו התנגדו לכך, בהמשך ניתן לראות שהם אפילו צדקו במובן מסויים ללמה כדאי להישאר בבית, באנגליה, ולא להאמין שניתן לשאוף לנשום אוויר ''חופשי'' יותר אך ורק כשאתה נמצא מאות או אלפי קילומטרים רחוק מהבית. בסופו של דבר המכשולים לא עוצרים אותו והוא הופך להיות יורד ים. היו לו מסעות נוספים מלבד אותו מסע גורלי ואחרון, אבל המסע האחרון הזה הסתיים אחרת, ספינתו נטרפה וכל מלחיה טבעו חוץ ממנו, הוא נשטף בשארית כוחותיו לאי נידח ומשם בכל הבדידות הזאת - במהלך השנים הללו שהוא לא רואה פני אדם...הוא עובד, עורך חשבונות נפש, מתפלל, מעצב לעצמו מגורים פחות או יותר הולמים ומקים משק.

באי הוא לומד את ערכו של הזמן ואת ערך הייסורים, את ערכה של אהבת האל שלו - די רחוקה מאיזו קיצוניות דתית של זרמים או אפיפיור טחון כסף מהוותיקן. הוא בודד ומתנסה בהרבה ניסיונות ומנהל מעין ''יומן'' שהוא בעצם הספר הזה ומספר על החוויות שלו, מאמין שיום אחד תגיע ספינה אירופאית כלשהי ותמשה אותו מן האי הזה שלאט לאט הופך להיות לו לבית, ומגלה שהוא לא בדיוק האדם היחיד שחי באי.

זהו ספר טוב - היה מעניין בעבורי להיחשף לבדידותו והתפתחותו של אדם שהתנתק לחלוטין מהחברה שנולד אליה, אדם שאכל את המזון שהוא עבד עבורו במו ידיו, הרצון העז לחברה אנושית, וכמובן להרפתקאות והאירועים שפקדו אותו במהלך שהותו באי. לכל מי שנחנק כבר מהשיגרה היומיומית והנוחות והתלונות של עצמו על עצמו ועל אנשים אחרים, תלונות על המזגן ועניינים פוליטיים כאלו או אחרים ומכל הרכילות ששורצת בכל עבר, לכל מי שמבין ומבינה שהחיים לא קשים כל כך כאן במערב לעומת החיים במדינות הרבה פחות מפותחות (ששם החיים באמת קשים) ורוצה להוציא קצת את האגו ואופנת הקורבנות מן הוורידים - אני ממליץ לקרוא את הספר הזה ולהתנתק קצת מכל האשליות של ''אני הוא האדם הכי אומלל בעולם והכל סובב סביבי''.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
כל החיים לפניו

כל החיים לפניו

רומן גארי (אמיל אז'אר)

מפתיע שברובע עלוב ומלוכלך ששורץ ביצאניות, מהגרים מכל המוצאים וייאוש ניתן למצוא סיפור עצוב ומעניין שכזה - מה כבר עלובי חיים שכאלו יכולים לרצות חוץ מלשרוד עוד יום ולהרוויח עוד קצת כסף בשביל קיום מינימאלי כלשהו? מה כבר אפשר לספר עליהם ואת מי זה מעניין בכלל? אנשים אמידים יכולים לדרוך ולירוק עליהם והם יקבלו את זה בהכנעה אם רק יתנו להם עוד קצת כסף כדי לשרוד - אולי השפלה בתשלום עדיפה על פני גסיסה. ומבלי להיכנס לעניין הפוליטי של ימין ושמאל ואם הגירה היא עניין חיובי או לא ואם אני תומך בצד כזה או אחר - הצרפתים כבר איבדו מזמן את האימפריה שלהם ונראה שנתיניהם הוותיקים החלו לזרום לתוככי ביתם עצמו מעבר לים, פניהם מועדות לפריז שהיא עיר האורות.

העלילה מתרחשת בשנות השבעים ברובע בלוויל ומתרכזת בעיקר סביב מומו וגברת רוזה - מומו הוא ערבי מוסלמי ואילו גברת רוזה היא יהודייה ששרדה את השואה ופתחה מעין מחסה עבור יתומים אחרי המלחמה בדירתה. גברת רוזה היא זונה לשעבר וגם לפני שהגרמנים כבשו את צרפת היא עסקה בתחום העתיק הזה, גם לפני שהם כינסו את כל היהודים על מנת להשמיד אותם היא התעסקה בתחום הזה. בשנים הללו היא כבר שמנה, מכוערת ודי חולה - קשה לה לעלות את כל המדרגות לדירתה אשר שם כמו שציינתי, היא מגדלת ילדים יתומים (אפילו צרפתי אתני אחד) ודואגת להם - אך לא חסרה הקרבה מהשכנים שרובם המוחלט לא יהודים וגם מצידו של מומו.

מומו הוא האדם שהכי הרבה עניין אותי בסיפור: נער די מרדן, לא טיפש בכלל, אשר מתגעגע לאימא שלו שאותה לא ראה מעולם מתוך צורך טבעי, ולמה לא? אפילו לילדים היתומים שגודלים עימו יש אימהות שמבקרות פה ושם ורק לו אימא חסרה. לאט לאט העלילה מתקדמת ואנחנו מתוודעים למצוקת החיים ברובע, לטיפוסים שונים ומשונים בעלי לב רחב כמו השמיים ולחולשות שלהם, לסמים והעבודות השחורות, להזנחה שהממשלה הצרפתית העניקה לזרים ולשונים. לאט לאט אני התוודעתי לקשר האמיץ של מומו וגברת רוזה ולבדידות הגדולה שמתפשטת לכל עבר בעולם המערבי המודרני.

ספר עצוב ומעניין, אני לא יכול לציין שיש לי כלפיו טענות רבות, סך הכל סיפור חמים אודות קשר אמיץ בין אנשים שבאו מתרבויות שונות לחלוטין ונקלעו למעגל של עוני והזנחה, אך גם אשר לא שכחו את האנושיות.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
אמוק

אמוק

סטפן (שטפן) צווייג

זהו אחד מהסיפורים המוזרים שנתקלים בהם ואשר בסיום קריאתם מבינים מהי גאונות - יש כאן מהלך אירועים שהיה קשה בעבורי לצפות את אחריתו, דמויות צבעוניות ותוססות על גבי סיפונה של ספינה בדרכה חזרה לאירופה, וכל זה משתלב סביב פרשה תמוהה שכוללת אישה בהיריון לא רצוי, רופא גרמני שהעתיק את מקום מגוריו למזרח הרחוק האקזוטי ומספר עלום שם שמספר את הסיפור זמן רב לאחר שהבלתי נמנע קרה.

הרופא, אומלל שכמותו, אכול שגרתיות, ומשועמם מכניעותן של מעגל הנשים אשר אליו הוא נחשף - פוגש באישה מתנשאת, והיא מצידה מעוררת בו כוחות רדומים. היא לא הייתה קדושה, מי בכלל קדוש? הגברת דורשת הפלה לפני שהדבר יתגלה ויתגלגל לשערוריה ומציעה סכום כסף, אבל הרופא חורג מתחומי התפקיד ומתנהג כמו ילד אשר משתולל בחנות ממתקים - הוא מבולבל ואינו מבין את פשר התנהגותה ואולי אפילו את עצמו, משהו נכנס בו. היא מצידה נמלטת ואז הכל מתחיל להידרדר עוד ועוד וצרות לא מאחרות להגיע...המעשים שהאדם נוקט בהם מדברים לנצח.

הסגנון של צווייג הוא ביזארי, אני לא יודע מה לצפות ממנו כאשר אני קורא בו - אבל הוא בהחלט מרשים אותי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
כה אמר זרתוסטרה

כה אמר זרתוסטרה

פרידריך ניטשה

ספרים כאלו נוחים להתקבל בימים המבולבלים שלנו. בעולמנו כיום ובעיקר בעולם המערבי, הרבה אנשים לא מאמינים יותר בכל מה שהוריהם לימדו אותם בלידתם, ואני לא מדבר רק על הדת אלא בנוגע להכל. אנשים היום חופשיים יותר, משכילים יותר, גשמיים יותר, גאים יותר בעצמם, אנשים רוצים יותר לאמץ לעצמם זהות ולקבוע לעצמם מה טוב בעבור עצמם, אנשים לא סומכים יותר באופן עיוור על הממשלות כמו בעבר ורעיון הדמוקרטיה יקר ללבבות רבים. הקפיטליזם מושל בכל כנפות העולם המערבי וזה נראה בכל, ויותר מכל אנשים מחפשים במה להאמין. נראה שהדת ובעיקר הדת הנוצרית מאבדת לאט לאט את האחיזה בת אלפי השנים שלה על האדם המערבי, בדיוק כמו שניטשה חזה. האפיפיור המודרני מזכיר לי ארנב צמרירי וללא ספק הוא לא אדם חזק ומעורר אימה ומפלצתי, כמו נגיד סטאלין או אפילו האפיפיורים שהיו לפניו. הנצרות, אחרי מאות שנות מדע ונאורות, איבדה את העוקץ המוחלט שהיה בה ולפי מספר מאמיניה המתכווץ באופן תדיר - אין לה הרבה מה להציע לנוער או לעתיד והיא זקוקה לנס וגאונים אשר יעניקו לה תחיה מחודשת. כמובן עדיין יש משוגעים דתיים נוצריים ברחבי העולם אך מה זה שווה? זאת עובדה שמספר מאמיניהם פוחת בהדרגה בעולם המערבי. אם הדבר שיקף בעבר את כוחה של הדת, היום זה משקף את קריאות גסיסתה המשתלבות בסערה של קיצוניות.

הספר הזה הוא בשורתו של האנטיכריסט - בכל אדם יש תשוקה, דרך הבנתה וחוויתה של התשוקה מגיע שלב החוזק, דרך החוזק מבינים מהו כוח, הכוח מביא ניצחון וסולל את מסלולי האש כלפיו, באמצעות הניצחון מגיעה העוצמה ודרך כל אלו מגיע השחרור הגדול. הנה זרתוסטרה עוזב את מקום לינתו ומערתו ב''איי האושר'' ויוצא לדרך ארוכה. בדרכו הוא פוגש אנשים וטיפוסים שונים, כולל קדוש אחד שאין בליבו אהבה רבה לבני האדם אשר חי בין חיות היער, אך גם זרתוסטרה - אשר הוא לא קבצן או עשיר - יש לו מתנות להביא לבני האדם, ולאחר זמן קצר הוא מגיע לעיר ומטיף את בואו של ''העל-אדם''. זרתוסטרה הוא להב החרב המתהפכת המטיפה תורה שעלולה לטלטל את הסדר המוסרי והערכי הקיים אם רק אנשים יקחו ברצינות את דבריו כשם שהם לקחו ונהרו אחרי דבריו של קארל מרקס אודות הקומוניזם - תורה שתהפוך על פיו סדר שהיה חקוק באותיות קידוש לבנה על כל לוח חוקים ותחת כל עץ רענן, צרוב לו בלבבות והמוחות האנושיים. לטלטל את הסדר ההוא הוא בא ולטלטל ולעלות אותו באש, לחטוף כבשים מן העדר ההולך אחרי רועה המוסר היהודי-נוצרי הקיים המטיף להן אודות התכחשות לעולם הזה, על אהבה מייסרת כלפי אויבים, פרישות והקרבה עצמית בעבור אחרים, על חסידות ואמונה בטוב ורע. זרתוסטרה בא לבשר את בואו של הסופרמן חסר אלוהים מנפץ לוחות הברית אשר מתעלה מעל כל אלו, אוהב הארץ שיקריב את עצמו לארץ ויהיה משמעותה ומטרתה של הארץ.

מותו של אלוהים:

זהו החלק הכי חשוב בספר - זרתוסטרה פשוט בא ואומר לקהל מאזיניו ''הביטו וראו כי אמת מארץ תצמח'' וכורך זאת יחד עם דוקטרינת האל המת שלו. ''אלוהים מת'' אומר זרתוסטרה, ובכך הוא משליך את המכשול הגדול, שכן לפי זרתוסטרה אם היה אלוהים, מה אפשר היה לברוא? אילו ערכים חדשים שיחליפו את הערכים הישנים ניתן היה לצקת? האלוהים העתיק אינו ראוי יותר לאמונה וכל הכנסיות מהוות סך הכל את קבריו של האל המת. ''אלוהים מת'' צועק זרתוסטרא ביתר שאת ומנפץ את כל האלילים ארצה - ואת הגשר המוביל לעולם הבא הרי הוא כבר מזמן העלה באש.

לא חולשה הוא בא להטיף ולא שיוויון בין המינים, לא הליכה בתלם לא שלום, לא אלים חדשים ומלכות שמיימית אלא את העל-אדם שהוא ברק השיגעון ועתיד האנושות נטולת האלים. זרתוסטרה בא להטיף את מחדש את טעמה הערב של הארץ, את אהבת הגוף, את הקשיחות, את המלחמה, את המעשים, ההתגברות העצמית, את התכלית החדשה שהיא בריאתם של ערכים חדשים.

ציטוטים מעניינים:

''האדם הוא חבל, קשור בין החיה ובין העל-אדם, חבל על פני תהום. מעבר מסוכן מכאן לשם, הליכה מסוכנת בדרך, הבטה מסוכנת לאחור, חלחלה ועמידה-מלכת מסוכנת.'' (עמ' 60)

''ולא מצא זרתוסטרה עלי-אדמות עוצמה גדולה מן הטוב והרוע.'' (עמ' 119).

''את הגבר יש לחנך להילחם, ואת האישה - להחיות את רוחו של הלוחם: כל השאר סכלות.'' (עמ' 128).

''בגבר אמיתי חבוי ילד, והילד רוצה להשתעשע. על כן קומו, הוי הנשים, קומו וגלו לי את הילד שבגבר!'' (עמ' 129).

''הבודד, הולך אתה בדרך אל עצמך! והדרך עוברת על פניך ומוליכה ממך והלאה, ממך ומשבעת השדים שלך! כופר תהיה לך עצמך, ומכשפה ומגיד-עתידות ושוטה וספקן וטמא ונבל. עליך לרצות להישרף בלהבתך שלך: וכי איך תבקש להיות חדש אם לא היית תחילה לאפר!'' (עמ' 127).

ספר חזק שחשף אותי לפילוסופיה - לראשונה קראתי בתרגומו של ישראל אלדד ובאמת שלחלק מהדברים הכתובים כאן יש להם השפעה עליי. אהבתי בעיקר את דברי המלחמה והקלון שלו על המוסר הדתי ובעיקר הנצרות המנוונת והפסיכוטית שמתכחשת לעולם הזה למען עולם אחר שלמענו צריך להקריב את כל התשוקות, היצירתיות והשכל הפועם. בנוגע לדברים שיש לו לומר על נשים לא אהבתי, בכל זאת ספר חזק שמאחוריו מסתתרת בשורה חדשה לאנושות - אם חיובית ואם שלילית. היום יש כל כך הרבה ניהיליסטים ואתאיסטים שאני באמת חושב שחלק מהדברים האמורים גם אם הם לא לקוחים ישירות מהספר, חילחלו לעולם.
התרגום מעולה והערות וההקדמה מבהירות את הספר הזה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
חייו ומותו של סוקרטס

חייו ומותו של סוקרטס

אַפְּלָטוֹן Πλάτων

לקרוא את הספר הרגיש בעבורי כאילו באמת נכחתי בפרשה. ביוון העתיקה והקלאסית, אפלטון העניק לי שלושה דיאלוגים השופכים אור על החידה ששמה סוקרטס. הדיאלוגים מעוררים עניין ודמותו של סוקרטס תוססת - לפחות לפי התיאור שמסר אפלטון שהיה גם תלמידו. נשאלת השאלה מדוע הוא נאשם? בדיאלוג הפותח סוקרטס עונה לאותיפרון על קצה המזלג ''מעשים צורמים לאוזניים, ידידי המופלא, הוא מכריז שאני יצרן אלים. והואיל ואני יוצר אלים חדשים ואינני מכיר בקדומים, הוא מאשים אותי.'' (הדיאלוג של אותיפרון, עמ' 27) אך כמובן שהסיבה להאשמתו עמוקה יותר מהתיאור הקלוש הזה והיא מתבהרת לאורך הדיאלוגים עצמם.

מי היה סוקרטס? לא ידוע על כתבים שכתב וכל תורתו מגיעה מתיאורים חיצוניים וכמובן מאפלטון שהיה העורך הבכיר. סוקרטס שירת במלחמה הפלופונסית ועוד מערכות וגם שירת בתור שופט עד שהגורל הביא אותו לפתחה של הפרשה הידועה. היו כאלו ועודנם יש שרואים בו עוף מוזר שפתר וליבן בעיות אינטלקטואליות וחולל מהומות, אולי הוא אפילו ציפה מכולם להיות גלויי לב כמוהו - מיותר לציין שהעניין עלה לו ביוקר והקורא יוכל לראות לאורך הדיאלוגים למה. אם לשפוט מרושם ראשוני, אני חושב שסוקרטס היה בן אדם אמיץ וחריף אך עם זאת מעורר מחלוקת - התפעלתי מהיכולת שלו להתווכח ולהראות לשומעיו כמה מעט הם באמת יודעים, אדם שחשף את טיפשותם של בני דורו וסיים בכך עם כוס רעל.
ולסיכום: ספר פילוסופי קצר ומעניין, הדיאלוגים מעניינים ומורכבים, התרגום של שמעון בוזגלו מעולה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
של עכברים ואנשים

של עכברים ואנשים

ג'ון סטיינבק

יש ספרים כאלו שמשהו מהם נשאר אצלך תמיד, זהו הספר עבורי. ועל מה כבר מסופר כאן? אלו הם ימי השפל הגדול באמריקה והמצב הכלכלי היה רעוע - שני גברים ששמותיהם לני ''סמול'' וג'ורג מילטון חולמים להיות בעליה של חלקת אדמה משלהם, לני הוא אדם מוגבל שכלית אך גדול וחזק מאוד וג'ורג הוא אדם בגודל ממוצע אך חכם שרכש את השכלתו בכוחות עצמו. שני הגברים האלו מאבדים את מקומות העבודה שלהם לעיתים קרובות בגלל קשיי התפקוד של לני ויכולתו ליצור בעיות מבלי שהתכוון לכך. הם נשכרים לעבוד בחווה מכיוון שהם צריכים כסף בשביל לרכוש את פיסת גן-העדן הנחפצת. שום חלום לא נופל מהשמיים לידיים של החולם, החולם תמיד צריך לעבוד בשביל להשיג את החלום שלו, לקטוף אותו ממטע החיים.

למנהל החווה, אדם סביר לכל הדעות, יש בן מגעיל, נשוי וקטן-מימדים בשם קורלי והוא ממקד את תשומת ליבו בלני (שלא מודע לכך) מתוך תסמונת ''נפוליאון'' או תסביך האיש הקטן - הוא לא מחבב גברים גדולים וכנראה מקנא בהם, אך טוען ליכולות אגרוף. לקורלי יש אישה פלרטטנית ופרובוקטיבית, הקורא עוד יראה עד כמה חשוב התפקיד שלה למהלך העלילה. שני הגברים עובדים, תאונות ואירועים מעניינים לא מאחרים לבוא, אך הם שורדים - לאחר זמן מה נראה שחלומם של שני הגברים ועומד להתגשם אך קורלי אומר את המילה האחרונה ופותח בתגרה עם לני, מרסק לו את הפרצוף אך ג'ורג טוען שלני צריך להתגונן, לני המיואש והמבולבל מרסק לו את אחד מאגרופיו, ומכאן הכל רק מתחיל לגלוש במורד אל עבר הבלתי נמנע...

סטיינבק הוא אמן מבחינתי - הוא דחס הרבה בנובלה הקטנה והמצויינת הזאת. ג'ורג ולני הם כמו אחים וכל אחד מחפה על גבו של האחר' ג'ורג עם השכל החריף שלו ודיבוריו על החלום בפניו של לני שרק מפיחים בעלילה עוד דרמה ולני עם התמימות המזעזעת וההרסנית שלו.
ולסיכום: ספר שבאמת תפס לי פינה בלב, מצויין, עצוב, גאוני.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן

ביקורות נוספות על "רשימות של רופא צעיר"

רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

המעבר מהתאוריה לפרקטיקה הוא בלתי נתפס, ולעיתים כמו למשל בקרב רופאים מתחילים, הוא עלול להיות חורץ גורלות של ממש.

בוגר רפואה צעיר וחסר ניסיון מוצב לבדו כרופא היחיד האחראי על בריאותם של תושבי כפר נידח בפרוורי רוסיה. במסגרת הסיפור (המגולל בגוף ראשון) אנו נחשפים למגוון החששות המקצועיות העמוקות המלוות אותו במהלך שנתו הראשונה בתפקיד.

בולגקוב, בין היתר רופא בהסמכתו, מיטיב לתאר את עול האחריות המוטל על אדם שנשא את השבועה. בזכותו אנו נחשפים לשלל אפיזודות רפואיות שאפיינו את תחילת המאה הקודמת, ושהיום אנו מבטלים בהינף יד ומחט (חיסון).
העברית בסיפור ציורית וענוגה, הרקע החורפי המכלה מהווה לעיתים קונטרסט לתיאורים הרפואיים הגרפיים למדי.

בן דמותו של בולגקוב ניחן במראה צעיר. כאדם שהתנסה לא פעם בתפקידים ניהוליים בעודו בעל חזות דומה, אני יכול להתחבר לקושי ההתחלתי.
כשמעירים את הגיבור בשיא החורף בשעות הלילה, הוא יודע שאפיזודה רפואית חדשה מחכה. בבהלה רציונלית, אם כי לעיתים גם אבסורדית, ואף מצחיקה, הוא סורק בחטף את ספרי ההדרכה המקצועיים, רגע לפני שהוא חווה על בשרו ועל בשר מטופליו, פרוצדורה חדשה.

היומרה האלוהית המיוחסת לרופאים, עלולה להיות הרסנית לעיתים, אך גם להציל חיים במקרים אחרים בהם הכלל בטוח שעל המטופל אבד הכלח. לא היה אמין בעיניי שהגיבור מיטיב לשמור על פסאדה מקצועית שלווה, גם במקרים בהם הוא גועש ונסדק בתוכו. תחושה דומה הרגשתי לגבי אחוז ההצלחה שלו.

ספר חובה לרופאים אמרו לי בתקופה ששקלתי להפוך לאחד. הפקפוק העצמי, ההתעלות המקצועית עליו, והשיעור בצניעות בסוף הדרך, אכן מצדיקים את הטענה.

ספר מעשיר ומותח,
ארבעה וחצי כוכבים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אור שהם
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

ספטמבר 1917. "...רופא בן עשרים וארבע בלבד, שהשלים את חוק לימודיו רק לפני חודשיים
ומונה לנהל את בית החולים בכפר ניקולסקויה." (עמ' 33)
הרופא נשלח לכפר רוסי נידח לשמש כרופא המחוז.
אין לו ניסיון והוא מפוחד.
הרופא ניתמך בעזרתן של שתי אחיות מיילדות מנוסות וחובש, אך עדיין הוא חרד מכל מקרה רפואי ובטוח שהוא יכשל,
על אף שברוב המקרים הוא מצליח ומציל את החולה.
הספר מסופר כיומנו האישי של הרופא הטירון משנתו הראשונה בבית החולים הקטן בכפר הנידח.
הוא משתף את לבטיו וחששותיו ממקרים רפואיים שמעולם לא נתקל בהם.
בהם גם מקרים שהוא נאלץ להשאיר את החולה על שולחן הבדיקה, בהשגחת האחיות ולרוץ לביתו הסמוך כדי לעיין בזריזות בספר רפואה....
לעיתים, הוא מבין שעיון בספר מבלבל אותו יותר מאשר מועיל ואז הוא מסתמך על אינטואיציה...
בתום שנת עבודתו הראשונה הוא חש ביטחון ביכולותיו ומרוצה מהניסיון הרב שהספיק לרכוש.
הספר כתוב בצורה משעשעת וקלילה.
מומלץ בחום.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תמי
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

בחור צעיר שלמד רפואה, מגיע לכפר מרוחק ברוסיה בתחילת המאה ה-20, ומתבקש לשמש כרופא האיזור. פרק אחר פרק, הוא עובר עוד פציינט ועוד פציינט, מטפל בו בבעיותיו השונות.

בשורה התחתונה - פחות לאוהבי הסיפרות (והסיפרות של בולגקוב), יותר לאוהבי הרפואה. אין כאן התפתחויות ותפניות מסעירות, אין כאן גם ממש סיפור מסודר, אך מי שמבין ברפואה וודאי ימצא עיניין במושגים הרפואיים ובציוד הרפואי, ובתהליך הניתוח והטיפול המפורט בפציינטים, המוזכרים בספר. אמנם הדגש כאן הוא על רגשות הרופא המטפל, אך משהו ברגשות הללו חזר על עצמו ולא מספיק הצליח לעניין אותי ולגעת בי כמו שחשבתי שיקרה.

אגב - מצטער שהביקורת יצאה קצרה, היא עברה ניתוח לקיצור המלל...

***
באופן אירוני, את הביקורת הקצרה הזו אני בוחר להקדיש לאחת שלא חוסכת במילים. הרי היא סקאוט, שנתנה לי את הספר. תהיי בריאה!
(מחכה בקוצר רוח לביקורות שלך על הספרים שאני נתתי לך...)

לפני 5 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

פעם, בפורים התחפשתי לאחות רחמנייה.
אמי התקינה לי כומתה מבריסטול לבן ואבי צייר באמצעות סרגל ומחוגה מגן דוד אדום בדיוק באמצע.
באותה עת עבדה אמי בחנות שמכרה אביזרים לאחיות ורופאים: היא השיגה לי חלוק וסטטוסקופ, פגום אמנם אך אמיתי וכן פלסטרים מהפכניים דו פרצופיים שמדביקים על המצח וכל אימת שיש חום מתקבלות פנים עצובות על משטח אדום ובזמן שהמצח קריר ויבש נקלטות פנים מחויכות על רקע ירוק ותחבה אותם לכיס חלוקי.
הלכתי לבית הספר מצוידת במשלוח מנות מפואר שהכנתי ושהיה מיועד לחברתי הטובה.
הסתובבתי גאה ברחבת הצפירות המלאה באינדיאנים, חיילים, שוטרים ומלכות אסתר לרוב וציינתי בפני כולם שזהו ייעודי.

אהבתי את כל ההתעסקות בחולי, בנהי ובדם.
סבי, שראה בי כנראה פוטנציאל לפריקת מכאוביו היה יושב עמי ומספר את קורותיו בשואה.
המעבר ממחנה העבודה ״פיאסק לובלסקי״ לאושוויץ, האסון המשפחתי והקורבנות האינסופיים שנאלץ לגרור, לטאטא אל תוך בורות, משרפות ומאחורי הצריפים.
ריח המוות היה ערב לחכי כמו עוגה אפויה בתנור ועד היום למעשה, אני מחפשת אותו בספרים, באנשים ובמאמרים.
זאת היא ההגנה המושלמת מפני כאבים גופנים, פיזיים.
הכן את עצמך לסבל כי יום אחד גם אתה תהיה שם, חסר אונים ורועד מפחד.
אחות לבסוף לא נהייתי, גם לא רופאה.
חסרות היו בי שתי תכונות על מנת להגשים את החלום ההוא: אכפתיות והקרבה עצמית.
אין זה מספיק להיות חסינה לריח הנמק והשתן, לתופעות פסיכוטיות המתחוללות אצל הפציינטים.
לסקרנות גרידא והרצון ללמוד חומר תיאורטי מרתק.
לנוכחות מלאה בניתוחי פוסט מורטם. לא! צריכים לפעפע בך אחריות ומסירות, רצון לעזור, להציל, לחוס, להגן, לטלטל את המטופלים שלך.
לדעת לומר להם את האמת ולהישמע אמפתי וייצוגי כאחד.
אם היה לך יום קשה מחוץ לבית החולים, דע להשאיר את ה-אנטי שלך במכונית שעמה אתה מגיע לעבודה. במסדרונות הייאוש, בנבכי האופל הספוגים מוגלה היא אינה רצויה.

מיכאיל בולגקוב; גדול סופרי רוסיה, רופא ותסריטאי שהגה את השטן במוסקבה, לב כלב ומורפיום הטרגי והבלתי נשכח, מסביר בנובלה קולחת ועוצרת נשימה מדוע בחר במקצוע הרפואה.
הספרון העוצמתי הזה שהסתיים לי פחות משעה בעוד מדיח הכלים רועש ומכונת הכביסה מפמפמת הררי שמלות וחזיות, הביא אותי להבנה שלמה מדוע משלח היד הזה אינו מתאים לכל אחד.
היצירה מורכבת משבעה מקרים שבהם התנסה הרופא הצעיר בהגיעו לבית חולים בכפר שכוח אל.
כל מקרה מחריד ומתעתע, מבהיל ומנחית על הקורא צרה חדשה.
בשלב מסוים עצרתי את הקריאה וניסיתי לחשוב כיצד אני הייתי נוהגת לו נכחתי במצב ביש שכזה ולא הצלחתי במשימה כי למרות שאני אלופה בשוויון נפש ולא נרתעת מתרחישי אימה, חשוב תמיד להיות דרוך ונכון לכל משימה שמטילים עליך.
לתת מעצמך מיליון אחוז עד שלך לא נשאר דבר.
ועל כך הסיפור.
על נתינה, כבוד, אומץ ונחישות.
נותרתי המומה, הדופק שלי עדיין ברקיע.
אולי אתחפש לנוירולוגית בליל כל הקדושים, אחפש את מי להפתיע.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•shila1973
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

ברצוני שתדמיינו לעצמכם כי ברגעים אלו סיימתם תואר ברפואה ואתם רשאים להכשיר לעצמכם את השטח כרופאים מומחים לעתיד.
כעת אני רוצה שתדמיינו מה היה מתרחש לו היו מזמנים אתכם לעבוד כרופאים בכפר מרוחק בפאתי רוסיה הקרירה והמושלגת .
אני מאמינה שהחוויה הייתה קשה ולחלקכם אף בלתי אפשרית , הלא כן ?
לגיבור הספר זו איננה אשליית שווא ,זו המציאות ,הוא נשלח לעבוד בכפר מרוחק מכל מנעמי החיים אשר מוכרים לו על מנת לרפא אנשים חולים והוסיפו על כך שהוא הרופא היחיד באזור זה ,מלבדו מצווים לעבוד עימו חובש ושתי מיילדות.
למרות זאת ,גיבורינו אינו יושב בחיבוק ידיים , הוא מנסה לגייס את כל כוח רצונו וידיעתו למען הגשמת יעודו -להיות רופא ולעזור, למרות שפעמים רבות הוא מתקשה ,מקלל את יומו ועל סף הישברות הוא מצליח משום מקום ברגע האחרון לקחת את המושכות בידיים ולבצע את המוטל עליו .
דבר נוסף שהקסים אותי ,הוא שהספר אינו עוסק רק במקצוע הרפואה , זה אומנם לב הספר אך בנוסף הוא חושף את הקוראים אל צדדים רבים של האנושיות , הוא מתאר הצלחה,כישלון,כאב,שמחה ,תקווה וייאוש.
עוד נקודה למענו הוא שהספר מאוד ריאליסטי בכך שישנם טיפולים שגיבורינו מבצע אשר אינם נוחלים הצלחה.
מצויים בספר זה יופי ,פשטות ואף הומור שהופכים אותו לבלתי נשכח עוד יותר.
לסיום ,לא אכביר במילים ,רק אודה ואiמר כי אני חשה בת מזל שספר זה מצוי על מדף הספרים ושזכיתי לקרוא בו,כי על פנינה שכזאת בהחלט לא מוותרים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•-^^-
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

יש ספרים שאין צורך להלעיט עליהם שבחים ואין סיבה לתקצר את עלילתם. כלומר, הדחף הלוהט הזה, ה-לדבר ולדבר על ספר טוב שקראת – בחלק מהספרים הטובים הדחף הזה אינו. במקום הדחף יש שלווה שכזאת, נחת רוח של אחרי צהריים. סוגרים את הספר, חושבים עליו קצת, נותנים למחשבות לדאות הלאה. שידאו, למה לא. מה הבהלה, למה החיפזון. אפשר לשכב קצת ולחשוב.

רופא צעיר שהרגע סיים את לימודי הרפואה, בן 23 בסך הכל, נזרק למרפאה בעיירה רוסית שכוחת אל, כלומר, חור לא נורמלי. באוניברסיטה הוא הצטיין אבל בבית החולים הרעוע הזה הוא יהיה הרופא היחיד, רק הוא, חובש, שתי מיילדות ושומר, מבלי שניתח בקע אי פעם, לא כרת רגל, ואפילו לא יילד תינוק.

הספר קצר להחריד ונקרא בשלוק אחד, מהיר מדי, שבלתי אפשריי לפסק. נדמה שיש גוונים מאוד מסויימים של יופי והומור שאפשר למצוא רק בסיפורים שעוסקים בפגמיו של הגוף האנושי. הכנות של הרופא הצעיר (המדבר בדיעבד ולאחר שנים) מושחזת ולא מתביישת להודות שגם הנפש אינה חפה מפגמים. בולגקוב זה בולגקוב והתרגום מצוין.

לקרוא, ברור שלקרוא.


(והנה הפרק הראשון והמצוין מאתר ההוצאה: http://readingmachine.co.il/home/books/1186057000/1186060880 )

לפני 12 שנים•
★★★★★
•zooey glass
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

רופא, במשרתו הראשונה, נזרק למים העמוקים להיות
לכהן במרפאה קטנה עם מספר עוזרים בכפר נידח.
על כתפיו תלויים גורלם של חולי האיזור, מקרים, מוזרים, משונים, קשים
חלקם מצחיקים אחרים מחרידים, שגורמים להרהר, קצת להתעצב ולהזדהות עם סיבלו,גבורתו, וחדוותו
של איש מקצוע הזה, מלאכת ריפוי שבמובנים מסוימים היא שדה קרב של ממש. כמובן שדרך עיניו גם מזדהים
עם הקשיים והסבל והשמחה של מטופליו. תוהה עד כמה זה תואם וקרוב למציאות שהייתה אז בכפרים כאלו, לא
אתפלא שיש בסיס של אמת.
כתוב אנושי, מלבב, שנון, קולח.
טוב מאוד!
הידד למיכאיל!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•מעגל קרבז
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

ספר מעניין מאוד,כתוב מנקודת מבטו של רופא צעיר וחסר פרקטיקה.
הספר סובב סביב בית חולים בכפר נידח אליו נשלח,בלית ברירה,מיד עם סיום לימודיו.שם הוא מתמודד לראשונה עם מצבים עליהם קרא רק בספרים.

הספר חושף את הקשיים ואת החרדות של רופא בתחילת דרכו ומאפשר לקורא להציץ אל מעבר לכותלי בית החולים בניתוחים המצמררים שבזכותם הרופא מציל את חיי האנשים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Essie
רשימות של רופא צעיר

רשימות של רופא צעיר

מיכאיל בולגקוב

חבל שהוא כל כך קצר. התמודדות אמיצה של רופא בשנות העשרים שלושים ברוסיה. כמו לקרוא ספר רפואה ישן שזור במקרים קליניים ובמחשבות הרופא. פרוצדורות רפואיות מעניינות שעבר זמנן, והכל תוך הפעלת קור רוח ושיקול דעת בריא. פשוטו כמשמעו, רשימות של רופא צעיר. קריא וזורם

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יהודה
דירוג
5.0
לפני 3 שנים

“ספטמבר 1917. "...רופא בן עשרים וארבע בלבד, שהשלים את חוק לימודיו רק לפני חודשיים ומונה לנהל את בית”