ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בדצמבר, 2019
ע"י סייג'
ע"י סייג'
*ספויילרים*
הספר הזה טלטל אותי כמו שלא חשבתי שאפשר.
נתתי לספר הזה שלושה כוכבים פשוט כי חווית הקריאה עצמה הייתה ממש מענה.
הספר מספר על אמא חד-הורית שסובלת מאיזושהי הפרעה נפשית...עוד אחת מהבעיות שלי עם הספר הזה, היה נורא קשה לי לעקוב וגם אחרי שקראתי את הספר אני לא בטוחה מה בדיוק יש לאישה הזאתי.
מה שבטוח, היא לא שפויה.
בכל אופן לאישה הזאת יש 2 ילדים.
התאהבתי בהם, רצית את הטוב ביותר בשבילם והסוף של הספר הזה פשוט -הכעיס- אותי ברמה מטורפת.
כאילו...ברור שלא הייתה שום דרך יותר טובה לסיים את הסיפור הזה.
ככה גם יש למסר של הספר הזה יותר השפעה.
מה אני חושבת שהמסר של הספר הזה ?!
באמת שקטונתי.
אבל מה שאני לקחתי מהספר הזה, זה שלא כל אישה צריכה להיות אמא.
שלהיות אמא זאת אחריות עצומה, וזה לא הולך להיות קל, כי את תמיד צריכה להיות אמא ואת לא יכולה פשוט ללכת לנמנם כשאת עייפה ולהשאיר את הילדים שלך לבד להתמודד עם הבעיות של העולם.
אני לא יודעת למה, אבל רוב הספר הזדהתי עם הדמות הראשית.
אהבתי את זה שהיא לא שפויה, אהבתי את זה שלא אכפת לה מאף אחד, אבל זה חינני רק עד השלב שבו נופל האסימון "האישה הזאת באמת לא אוהבת את הילדים שלה".
באתי לספר הזה במחשבה שזה יהיה כמו כל הספרים שאני קוראת, לדמות הראשית יש איזושהי סוג של התמודדות...היא עובדת עליה וכשמגיעים לסוף הכל נפתר.
היא מצליחה להתגבר ולהתעלות על עצמה.
זה ממש לא הסיפור של הספר הזה !!!!
אני חושבת שכל אישה שרוצה להיות אמא צריכה לקרוא את הספר הזה.
אל תשאלו אותי למה...פשוט לכו לקרוא את הספר הזה.
זה ספר חשוב ואפל ועצוב ולרגעים אפילו מחליא...אבל אני לא מתחרטת לרגע שקראתי אותו.
אפילו שאם להיות כנים...בעמודים האחרונים פשוט דילגתי לסוף של הספר כי כבר די היה ברור במה הם הולכים לעסוק זה לא ממש עניין אותי...אבל הסוף עדיין תפס אותי לא מוכנה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סייג'
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
פואנטה - נסכים שלא להסכים.
MISSKIPOD - "חוויה קשה אבל הכרחית" - אני כל כך מסכימה עם זה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ואני חושבת שכל אישה שרוצה להיות אמא *לא* צריכה לקרוא את הספר הזה.
(והיא גם לא תבין אותו לעומקו אז חבל) לא מסכימה עם הקביעה שלך "האישה הזאת באמת לא אוהבת את הילדים שלה", היא אוהבת אותם מאד אבל היא לא מסוגלת להיות אמא. יש הבדל. |
|
|
Misskipod
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מבחינתי, 'מחר ניסע ללונה פארק' הוא אחד הספרים הקשים שקראתי.
הוא מורט עצבים וקשה לבליעה ובאופן כללי קשה לנשום איתו, ממש כמו שקשה לעצור. כאמא, הרגשתי נורא מצד אחד ו'טובה מספיק' מהצד השני. הסוף מזעזע בעיקר מתוך העובדה שהדמויות בחלקן מבינות שהוא מגיע. מכיוון אחר, בהנחה שמישהו כבר יטפל בעניין, הוא גם סוג של תקווה. בכל מקרה, הוא נשאר לי בבטן כמו חוויה קשה אבל הכרחית. מזמן לא חשבתי עליו, תודה שהחזרת לי אותו לתודעה. |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
