ביקורת ספרותית על רחוב הגנבים מאת מתיאס אנאר
ספר טוב

---

רחוב הגנבים הוא לאו דווקא רחוב שיש בו גנבים . הוא רחוב שיש בו סוג מסויים של עליבות החיים. עליבות דביקה מלכלוך של ירידה לתהומות עד לתחתית הביוב. ושם אתה מרגיש מוגן עם כל הזוהמה כי אתה מבין את היותך שקוף. כי במקום הכי נמוך מוסרית אין הרבה מה להפסיד. רכוש אין. הכי הרבה תאבד את החיים כי בכל מקרה הם חולפים על פניך בלי לחלום והנפש כלואה תמידית. ומה אדם רוצה מהחיים.

זה מה שהגיבור שלנו בספר רצה:

" כל מה שאני רוצה זה להיות חופשי לנסוע, להרוויח כסף, לטייל בשקט עם החברה שלי, להזדיין אם בא לי, להתפלל אם בא לי, לחטוא אם בא לי ולקרוא ספרי בלשים אם מתחשק לי בלי שיהיה למישהו מה להגיד על זה. חוץ מאלוהים עצמו."
גרתי ברחוב כזה כמעט שנה בטיול הגדול שלי. אנשים שקופים שהלב נכמר, זונות מגיל 10 מתחת לחלונות, נשים עם פנסים על הפרצוף, סוחרי סמים וסרסורים. אנשים שקופים שאיבדו צלם אנוש. ושם כל לילה בחצות הכומר הטוב יצא עם משאית וחילק להם אוכל. לא משהו שאשכח אי פעם. במיוחד העליבות הזו.

************************************************
לח'דר – במרוקאית זה צבע ירוק וזה שם הגיבור המרוקאי שלנו מטנג'יר. החיים שלו והתנודות המהירות שבה הוא התגלגל מלמטה ללמטה ניגנו לי על הלב. הוא היה לבד בעולם וכל זאת מכיוון ששכב עם בחורה כשהיה צעיר מאוד וגורש מבית אבא ואמא והתגלגל לרחבות כמו קבצן.
הרחוב המוסלמי הקשוח והאדיקות של המשפחות ללכת בדרך הישר היו ללא פשרות. ילדים מצאו עצמם בתווך בין הקדמה שהעולם אץ לבין המסורת שישבה להם כבד על הכתפיים. ומה עושה נער שמעד ונזרק לרחובות בדרך כלל? נופל לג'יהד ולדרך השהידים, או נופל לאספסוף פשע. חד'ר היה ילד טוב למרות שמעד פעם אחת ויחידה בגלל יצריו ותשוקתו למרים.

הוא ישן ברחוב, עשה דברים שילדים בגילו לא אמורים לחוות . בעטו בו והרביצו לו . אכל מהיד לפח , התרחץ בנהר הקפוא, ישן בחצרות וגנב בגדים. ואז החיים סובבו אותו כך שחברו הטוב באסם השיג לו עבודה ומגורים במכירת ספרי דת. למרות שאהבתו הגדולה הייתה לספרי בלשות, מתח ושירה. הוא שמח על ההזדמנות לעבוד ולהרוויח לחמו בכבוד. אך בכל הזדמנות רץ לחנות ספרים ורכש ספרים יד שנייה. חי בחלום כשספרים היו לו כמצפן של חייו. הוא חי עם קבוצת אנשים באותו מרחב אך עבודתו היחידה הייתה להזמין ספרים, לסדר אותם ולמכור אותם בדוכן בחוץ.

יום אחד חברו והקבוצה ביקשו שיצטרף אליהם באחד הערבים. הוא לא הבין לאן נכנס אבל אז שמו לו נבוט ביד ונכנסו לחנות הספרים שאהב וביקשו שיכסח במכות את המוכר. ואז ראה את הטירוף שהיה לחברו הכי טוב בעיניים. האלימות הגדולה בלי למצמץ והבין מה הדרך שחברו הכי טוב בחר בה. הסיפור ממשיך בנשימה אחת ומספר תלאותיו האינסופיות עד שהגיע לברצלונה לרחוב הגנבים. שם הסיפור שלו נגמר כשמבינים שלהיות גיבור ולעשות את המעשה הנכון בחיים לא תמיד משתלם אבל לפחות הלב יודע שזהו המעשה הנכון לעשות.

הרבה התרחש בעולם והעלילה לא חוסכת בתיאור של רוח הזמן. התקופה היא תקופה של האביב הערבי, מתאבדים מתפוצצים היו בתוניס , בקזבלנקה בטנג'יר, סוריה בערה, אמריקאים תפסו את בן לאדן, ברצלונה התמלאה בהפגנות נגד הממשל. ערבים ברחו ממקום למקום או נלחמו לצד איזה צד שהחיים בחרו להם.

המסר של הסופר הנפלא מתיאס לטעמי הוא מציף לנו את התווית שאנו מדביקים ומייחסים לכלל ערבים כערבים בעולם. מתאר את הגיבור כנער שאם הייתה לו הזדמנות שווה בחיים היה מתפתח ולומד באוניברסיטה ורוכש עבודה טובה. והנסיבות לא תמיד מאפשרות.
התוויות שאנו מדביקים לעולם הערבי כמובן בגלל האלימות הרבה דרך קבע, בגלל הרוע שבלקיחת חיי אדם בשם הקוראן. המטרה שהפלגים האלימים שמו כיעד להרוס את העולם המערבי ולכונן משטר חליפות כמו שהיה פעם לפני שהיו גבולות כפי שאנו מכירים אותם . היות ומתיאס מזרחן בין היתר הוא לפי דעתי גם כן חוטא כשמכנה בספר את הערבים "ערבושים". מתאר את נראותם , מלבושם, דיבורם כאספסוף חלול.

ולפעמים הרגיש כמו מלך.
"עם שקיעת השמש הייתי חוזר הביתה: היה לי טקס חדש: הייתי קונה לי בסופר בקבוק של יין אדום קטלני, זיתים וקופסת טונה: הייתי מתיישב על המרפסת הזעירה שלי בקומה הרביעית, פותח את הבקבוק, את הקופסא, את אריזת הזיתים, הייתי לוקח ספר ומחכה בנחת לרדת החשיכה, הרגשתי כמו מלך העולם. "

זה ספר שקראתי באהבה גדולה והחיבור היה מידית .בספר אין צדק או הוגנות למי שמחפש.
אך יש עלילה נפלאה ורגישות גדולה.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על רחוב הגנבים